מכתב (למעלה מ-20 שורות) בכתב-יד-קדשו וחתימתו של האדמו"ר הגאון הקדוש רבי "חנוך העניך הכהן" אב"ד פרושניץ ואלכסנדר. "פראשניץ" (Przasnysz), סיון תרכ"ד [1864].
מכתב משפחתי שנשלח לעיר פלאצק, אל נכדו רבי ישראל מרדכי מורגנשטרן. הסב כותב לנכדו על כך שלא הצליח להפגש אתו [כשעבר בעירו פלוצק], עקב נסיעתו של הנכד לחסות בצל האדמו"ר מגור בעל "חידושי הרי"מ" בחג השבועות: "...הלא ידעת כי הדרך ירט לנגדי תיכף אחר חג הפסח, ובשובי לשלום, שמתָּ לדרך פעמיךָ לחסות בצל הקודש בגור על חג השבועות". האדמו"ר כותב על תכניותיו לעבור מפרושניץ לאלכסנדר: "והנה פני מועדות ברצות ד' דרכי לעקור דירתי מפה, לנסוע לאלכסנדר לשלום, השי"ת יצליח דרכי לטוב לנו כל הימים". הוא מספר כי בתחילה התנגדה קהילת פרושניץ לעזיבתו: "כפי הנראה שכבר הוא ברשיון בני הקהלה, אשר עד הנה הי'[ו] ממאנים ומתחזקים ומאַמצים לבלתי עזבוני, ועתה אדמה כי כבר נתקררה דעתם". בהמשך המכתב מוזכר אחי הנמען רבי פנחס ליב מורגנשטרן: "אחיך נכדי המופ'[לג] מו"ה פינחס יהודא ליבוש נ"י". האדמו"ר מתאר בציוריות את טרדותיו, וכותב על שליח המכתב: "ידידינו זה הרואה טרדותי עתה, שראשי נמלא מהאנשים העומדים עלי". בחתימת המכתב דברי סיום וברכה: "ויהי'[ו] נא כן דברי לרצון אליך, וד' הטוב ינחנו במעגלי צדק בברכה חיים ושלום. דברי אביך זקנך המצפה לישועת ד' במהרה. הק' חנוך העניך הכהן".
מעבר לדף רישום הכתובת בכתב ידו של האדמו"ר: "לק' פלאצק – ליד כבוד אהו'[בי] נכדי ידידי... מו"ה ישראל מרדכי נ"י מארגינשטערין – מק' פראשניץ".
האדמו"ר רבי חנוך הניך הכהן לוין מאלכסנדר (תקנ"ח-תר"ל), מגדולי תלמידי רבי שמחה בונים מפשיסחא, ורבו "היהודי הקדוש" מפשיסחא. כיהן ברבנות קרוב ל-40 שנה. בתחילה כיהן כרב באלכסנדר ובנאווי-דוואהר, ומשנת תרי"ט כיהן כרב בפרושניץ [בשנת תרכ"ה עזב את הרבנות, וחזר לעיר אלכסנדר כאיש פרטי]. מצאצאי רבי שמואל שאטין הכהן מפרנקפורט (המהרשש"ך – שהיה גם סבו של בעל ה"חתם סופר"). לאחר שתמך ב"מרד הפולני" בשנת תקצ"א (1830) נאלץ להחליף את שם משפחתו "שאטין" לשם "לוין". נודע מנעוריו בגאונותו ה'עילוי'ית ובחריפותו הרבה בנוסח פשיסחא-קוצק. כל מעשיו היו בהסתר ובחכמה נפלאה. אמרותיו היו חריפות ומתובלות בהומור חד, וידע להסתיר במילתא דבדיחותא עניינים נעלים שרק יחידי-סגולה הבינו את משמעותם. היתה שגורה בפיו אמרתו של רבו ר' בונים מפשיסחא: כל מצוות ה"לא תעשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"לאו" אחד – "אל תהי שוטה!!" [והיה אומר זאת בשפה הפולנית: "נע באנדזש גלאפי!"], וכל ה"מצוות עשה" שבתורה נכללים אצלנו ב"עשה" אחד – "תהיה חכם!" [בפולנית: "באנדוש מאנדרי!"].
עוד בהיותו אברך צעיר לימים הכתירו רבו "היהודי הקדוש" לאדמו"ר, כשהסיר מעל ראשו את כובע ה"ספודיק" שלו, וחבשו לראש תלמידו הצעיר רבי העניך באמרו: "נאה ספודיק זה לראשך...". כשנה לאחר פטירת רבי בונים מפשיסחא, קיבל על עצמו ר' העניך את מרות רעו האדמו"ר רבי מנדלי מקוצק. גם לאחר פטירת "השרף" מקוצק, קיבל עליו ר' העניך את מרותו של רעו (הצעיר ממנו) רבי יצחק מאיר אלטר מגור. רק לאחר פטירתו של בעל "חידושי הרי"מ" בשנת תרכ"ו (1866) נאות רבי העניך הישיש לקבל עליו את עול האדמו"רות, להנהיג את עדת חסידי קוצק וגור. תלמידיו ובני משפחתו כותבים עליו כי ראו אצלו בעיניהם גילויי רוח הקודש, מופתים ומעשי פלא. אחיינו מעיד עליו כי היה אצלו בעת שהגיעו אליו נשמות מהעולם העליון, כדי לזכות בתיקון. סיפורים אלו לוקטו במהדורה החדשה של ספרו "חשבה לטובה וליקוטים" (הוצאת מוסד הרי"מ לוין, ירושלים, תש"ן), ראה שם.
במבוא למהדורה החדשה הנ"ל מופיע תיאור נאה על הדרך בחסידות אותה הנחיל ר' העניך לדורות אשר תרמה לעיצוב דמותה של חסידות גור: "אלכסנדר של הרבי רבי העניך היתה חבויה וסתומה במשך כשבעים שנה בהן התענפה והסתלסלה החסידות הפשיסחאית לשבעים פנים. עשרות בשנים עמד כתלמיד לפני חבריו, קיבל עליו מרותם ונהנה במסתורי הנפש מהתעלות והתרוממות פשיסחאית, עד שכתר ההנהגה הוטל עליו... הרבי רבי העניך מאלכסנדר איחד בהנהגתו את כל המעיינות אשר יצאו מפשיסחה. בחכמה נדירה ובלתי מצויה מיזג לחטיבה אחת עדת חסידים מסולאים עובדי ה' דורשי אמת, ויחדיו עלו ונתעלו במעלותיה של תורה ועבודת השי"ת. הוא כינס את פשיסחה וקוצק וגור, את המיוחד שבכולן, את המאור שבהיכליהן לפונדק אחד של תורה, חסידות, חריפות, קדושה ומסירות נפש".
מרבותיו של האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" (נכד ה"חידושי הרי"מ"), שהוכתר על ידו כממלא מקומו. צאצאיו היו מהיושבים ראשונה במלכות בית גור, ונכדו רבי חנוך צבי הכהן לוין אב"ד בנדין היה חתנו של ה"שפת אמת". תלמידיו היו מגדולי גאוני ואדמו"רי פולין, בהם: רבי זאב נחום מביאלה ובנו האדמו"ר רבי אברהם מסוכוטשוב בעל "אבני נזר"; האדמו"ר רבי אברהם מפוריסוב; רבי פנחס מנחם יוסטמן אב"ד פילץ; רבי יואב יהושע מקינצק בעל "חלקת יואב"; רבי יצחק פייגנבוים מוורשא, ועוד. תורתו נדפסה בספר "חשבה לטובה".
[1] דף כפול. כ-15.5 ס"מ. מצב טוב. בלאי וקרעים קלים. מודבק בצדו האחורי על נייר שימור דק ושקוף.
מקור: אוסף האדמו"ר ר' יחיאל מאיר מורגנשטרן מקוצק-לומאז' (תרנ"ד-תשל"ד), בנו של האדמו"ר ר' צבי הירש מלומאז' [שבתקופה מסויימת התגורר בפראגא הסמוכה לווארשא]. בעמ' הרביעי: חותמות של רבי "יחיאל מאיר בהרב הקדוש אדמו"ר שליט"א מפראגא" ורישום בכתב-ידו "מכתב נומר 83".
צילום ותמלול המכתב פורסמו בספר "מכתבים ואגרות קודש" (ניו יורק, תשס"ג, עמ' 40 – ראה צילום מצורף).

קונטרס (5 עמ') בכתב-יד, תשובה הלכתית בדיני יין נסך, בחתימת יד קדשו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"ייטב לב". [ללא ציון מקום ותאריך].
כתיבת-יד סופר, עם חתימה בכתב-יד שונה: "נא'[ם] ייט"ב" [כפי הנראה, בכתב יד קדשו]. בעל ה"ייטב לב" נהג לחתום מידי פעם את שמו רק בראשי תיבות: "ייטב" [=יקותיאל יהודה טייטלבוים]. ב-18 מתשובותיו בספרו שו"ת "אבני צדק" נדפסה חתימתו זו: "ייט"ב" (ראה לדוגמה: אורח חיים סימנים קט וקיא, יורה דעה סימן מו, ועוד). גם את ספרו על התורה קרא בשם "ייטב לב" על שם ראשי-תיבות אלו, ובשמו זה נודע לדורות: "בעל הייטב לב". התשובה במקורה נשלחה לתלמידו רבי משה שמעון ראטה אב"ד דיורע. בכתב היד שלפנינו לא מופיעה פתיחת המכתב עם שם הנמען, ורק העתק התשובה עצמה נמצא לפנינו [כפי הנראה, הוסיף בה המחבר את חתימת יד קדשו, לאישור נכונות ההעתקה]. בתחילת התשובה נכתב בכתיבת-יד מאוחרת: "נדפס ביו"ד סי' נ"ט", ואכן תשובה זו נדפסה בספרו שו"ת "אבני צדק", חלק יורה דעה, סימן נ"ט (לבוב תרמ"ה-תרמ"ו).
האדמו"ר הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד דרוהוביטש וסיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אויהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מחסידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ [הוא הפגיש בין רבו זה לבין סבו בעל ה"ישמח משה", שאמר לנכדו כי האדמו"ר מרופשיץ הוא ירא-שמים אמיתי]. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אויהעל. אחד מפרנסי הקהילה דרש ממנו להתחייב שלא יכהן כאדמו"ר, שלא יקבל פדיונות מחסידים ולא יאריך בדרשותיו, ולאחר שסירב פנה הלה אל השלטונות שגירשוהו מן העיר. באותם ימים נתמנה לרבנות בגורליץ, ולאחר תקופה עבר לכהן ברבנות דרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגעט בירת מחוז מארמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגעט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגעט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש" ובחכמתו המופלאה. מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: ספר ייטב לב על התורה, ייטב פנים על המועדים וספר רב טוב על התורה, ושו"ת אבני צדק.
בנו ממלא מקומו היה האדמו"ר הקדוש רבי חנניה יום טוב ליפא אב"ד סיגעט בעל "קדושת יו"ט", אביהם של האדמו"רים הקדושים רבי חיים צבי אב"ד סיגעט בעל "עצי חיים" ואחיו רבי יואל טייטלבוים אב"ד סאטמר.
4 דף (2 דף כפולים, מתוכם 5 עמ' כתובים). 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים ובלאי. סימני קיפול. כל העמודים עם מסגרת בעפרון שנעשתה עוד לפני הכתיבה לתיחום השוליים.