מכתב בחתימת ידו של האדמו"ר רבי שלום רוקח אב"ד אפטא (אחיו של האדמו"ר רבי אהרן מבעלז). אפטא, טבת תרח"ץ [1937].
מכתב ארוך ומעניין, כתוב בכת"י סופר וחתום בחתימת יד קדשו: "הק' שלום בן א"א מורי זצקללה"ה מבעלזא, החופ"ק אפטא יע"א". נשלח לארץ ישראל ל"כפר עטה" [כפר אתא], בענין שידוך שהחתן עלה לגור בכפר אתא והכלה מתגוררת באפטא שבפולין.
האדמו"ר רבי שלום רוקח - רבה האחרון של העיר אפטא (תרס"ז-נספה בשואה תש"ד), הבן הצעיר מארבעת הבנים הקדושים של האדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלז. חתנו של האדמו"ר רבי ישראל פרלוב מקרלין-סטולין. נודע מילדות בקדושתו הרבה, שקיעותו והתמדתו בעולם של תורה וחסידות. התייחד באצילות-נפש וענוותנות יתירה. [על התנהגותו האצילית עוד בימי ילדותו, מסופר כי פעם חזר לביתו בלי מעיל, וכאשר נשאל היכן המעיל? ענה כי אסור לו לספר. נודע הדבר לאביו האדמו"ר. קראו ושאלו, ענה לו: ילד אחד הלך במכנסים קרועות ובלי מעיל והתבייש הרבה. נתתי לו את המעיל שלי שכן מכנסי לא היו קרועות ולא היה לי במה להתבייש. לא רציתי לספר זאת לאחרים, כי אחרת ידעו כולם שלילד הזה היו מכנסים קרועות...]. חיבה יתירה נודעת לרבי שלום מאביו האדמו"ר רבי ישכר דוב שאהבו ביותר והיה מתפאר בבנו הצדיק - שהוא "עולה תמימה", הדומה בתכונותיו לסבם האדמו"ר הראשון רבי שלום מבעלז שהיה קדוש עליון.
לימודו היה בהתעוררות והשתוקקות רבה, והיה לן בעומקה של הלכה. עבר פעמים רבות על ארבעת חלקי השלחן ערוך וספרי השו"ת. בשנת תרצ"א נתמנה לרב העיר אפטא והיה נערץ מאד על תושבי העיר, אשר ראו את הנהגתו הקדושה, בלימודו ותפילתו ומעשי חסד ואהבת הבריות.
בשנות השואה ברח לאחיו לעיר בלז הנטושה, משם המשיך להסתתר בדרוהוביטש, סטרי ופרימישלן. בהמשך ברח אל היערות, וניסה להמלט דרכם להונגריה, (אליה הצליחו להגיע שני אחיו הגדולים, האדמו"ר רבי אהרן מבעלז והרב מבילגוריי רבי מרדכי רוקח). בסתיו תש"ד, הכריעוהו הרעב והקור העז, ונקבר באמצע היער בו נמצאה גופתו. אחיו האדמו"ר רבי אהרן מבעלז ששמע על מותו, הספידו בעיר בודפסט, ואמר עליו כי הוא היה "צדיק, ירא-שמים, בעל צדקה וחסיד גדול" (אלה אזכרה ה' עמ' 175-179). אשתו וילדיו נספו אף הם בשואה, הי"ד.
[2] עמ' כתובים, 19.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. נקבי תיוק קרועים, עם פגיעה בטקסט ובחתימה.