דיוקן תיאודור הרצל בצדודית - תחריט קרומית רכה (vernis mou) מעשה ידי הרמן שטרוק, 1903. חתום ומתוארך בלוח וחתום בעפרון בידי שטרוק ובידי הרצל.
פורטרט זה (שמו במקור "Bildnis Theodor Herzl"; "דיוקן תיאודור הרצל") נעשה בעקבות מפגשים בין שטרוק להרצל, שהתקיימו במצרים ובווינה בשנת 1903. כבסיס ליצירת התחריט שימשה סדרת רישומים אשר יצר שטרוק בביתו של הרצל בווינה. המניע ליצירת העבודה היה תמיכתו הנלהבת של שטרוק בתנועה הציונית והתרשמותו מאישיותו של הרצל. במהלך הקונגרס הציוני השישי (אוגוסט 1903), נפגשו השניים פעם נוספת ובהזדמנות זו הפציר הרצל בשטרוק להגיש לו כמה מהעותקים הראשונים של התחריט לחתימה.
כך תיאר מבקר האמנות ד"ר קרל שוורץ, חוקר אמנות ומנהלו הראשון של מוזיאון תל אביב, את דמותו של הרצל כפי שזו מצטיירת בתחריט שלפנינו: "כנראה, שאף האמן ליצור דמות אידיאלית של אחד מנביאי ישראל, ודבר זה הצליח בידו. תיאודור הרצל חי בלב כולנו באותו דיוקן שטבע האמן שטרוק; זו הייתה תמונתו של הרצל בה"א הידיעה: ההוזה השקוע במשאת-נפשו, שעיניו צופות אל העתיד." ("הרמן שטרוק, האדם והאמן", בעריכת יצחק מן. הוצאת "דביר", תל-אביב, 1954, עמ' 30-31).
לאחר מותו של הרצל, יצר שטרוק, על-פי רישומיו, שני תחריטים נוספים עם דמותו של הרצל, אך הדיוקן שלפנינו נחשב כאיכותי וכחשוב ביותר: "בתוך תקופה קצרה התפרסם התחריט עד כדי כך, שהפך כעין סמל של הציונות, בעיקר לאחר מותו של המנהיג הכריזמטי ב-1904. אז זכה הדיוקן להערכתם המלאה של כל החוגים הציוניים. עד להקמתה של מדינת ישראל היה דיוקן זה של תיאודור הרצל בבחינת התגלמות הציונות כולה. הוא קישט כדרך קבע כל אירוע ציוני בכל מקום". ("הרמן שטרוק, אמן ההדפס", הוצאת המוזיאון הפתוח תפן, 2007, עמ' 38).
39.5X49.5 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. חתימתו של שטרוק דהויה. נייר כהה. כתמים וקרעים (עם פגיעות קלות בתחריט). קרע ארוך בחלקו העליון של הדף, בסמוך לשוליים העליונים של הלוח. התחריט מודבק כולו על נייר דק נטול חומציות ומוצמד בשוליו העליונים לגליון נייר בחמש פיסות נייר דבק. נתון במסגרת (שבר בזכוכית).