צרור מכתבים אנונימיים בכתב-יד שנשלחו אל רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. ירושלים, [שנות התר"ס בקירוב].
· מכתב השמצה אנונימי ולא חתום, שנשלח אל רבי שמואל סלנט, נגד מינוי אחד הדיינים ל"אב"ד שני" בבית הדין. [ירושלים, שנות התר"ס בקירוב]. הכותב טוען כי אותו דיין "אף כי הוא חכם גדול, אולם הוא סוחר גדול ולא דיין, ואין אנו יודעים אם יש לו פנאי לפתוח ספר... והדיני תורה שהוא פוסק הוא רק מצד שכלו וסברא, לא מפני בקיאות...". בסיום המכתב קורא הכותב בצער: "מורינו ורבינו! על מי עזב ונטש את צאן קודש פרושים הי"ו, הלא לחרפה ולבוז גדול לנו. כי מעולם היה לעדת פרושים בית דין גאונים בקיאים... ועתה נהפך הוא... האם לא נמצאו בעדת פרושים רבנים גדולים...". הכותב האנונימי מעיז-פניו גם לבקש לסגור את לשכת הבית דין עד אשר ימצאו רב מתאים לשמש כאב"ד בית הדין, ומתרץ את הסיבה שאיננו פונה לדבר פא"פ [פנים אל פנים] עם רבי שמואל סלנט, מפני שמפחד הוא מאותו דיין ש"הוא יכול להיות נוקם ונוטר...".
· מכתב אנונימי של "החותם במס"ק [=במסירת קנין?] בעד כמה וכמה אלמנות ויתומים".
· שני מכתבי איום אנונימיים, שנשלחו אל רבי שמואל סלנט, בהם מבקשים הכותבים לסלק ממשמרתו את אחד ממקורבי רבי שמואל סלנט וראשי "ועד הכללי", עם השמצות קשות על האדם הנ"ל. ואיומים במסירה לשלטונות הטורקיים של ה"נעלמים ואנשי רוסיה" (תושבים לא-ידועים מהעולים הבלתי-ליגאליים, בפרט מעולי-רוסיה - שבתקופת שלהי השלטון הטורקי, גילוי המצאותם בארץ, יכל לעלות בחייהם של כמה וכמה אנשים). [ירושלים, תרס"ה בקירוב 1905 - באחד המכתבים מוזכר כי רבי שמואל סלנט מכהן בעיר כבר 65 שנה]. לפי סגנון הכתב, המכתבים נכתבו ע"י שני אנשים שונים, אולם מופיעה בהם לשון-זהה של איומים: "כי לא בעלי-דיבור אנו כי אם אנשי-מעשה...".
4 פריטים, גודל ומצב משתנים. בחלקם נמחקו בעט ובטיפקס פרטים מזהים של שמות אנשים המוזכרים במכתבים.