צרור מכתבים גדול, בכתב-ידו וחתימתו של רבי "ישראל ליווערטאווסקע" (ליברטובסקי) אב"ד מאזיר (מוזיר Mosyr, כיום: בלארוס), שנות התר"צ-תרצ"ד. המכתבים נשלחו אל בני-אחיו אשר התגוררו בתל אביב. במכתבים מתוארים הריסת חיי היהדות ועניני הדת בעירו ובאזורו, תחת רדיפות השלטון הבולשביקי. "... בפה אי אפשר בשום אופן לשמור משמרת הקודש, אחרי שברוב העיירות אין מקוואות ואין בשר כשר", ועל הקושי להשיג משרה בלא חילול שבת. ברוב המכתבים הוא מדבר על ענין רשיונות עליה לארץ. באחד המכתבים הוא כותב שזכה לשדך את בתו, "עם מר אברהם יהושע העשיל שליט"א בן הרה"צ רבי משה'לע מזינקוב זצללה"ה. מחותנתי הרבנית פיגילע היא בת הרה"צ ר' מאטילי מקארשוב זצ"ל בן הרה"צ הר משה מקארשוב... וחתנא דבי נשיאה הרה"ק המגיד מטריסק זצללה"ה". והוא מספר על גירושה של מחותנתו הרבנית מהעיר זינקוב, ע"י השלטונות. שלשה מכתבים מכותבים אחרים: מכתב מקרובם ר' "אברהם בהרב מוהר"י". פרוסקרוב, תרצ"ה [1935]. · מכתב מקרובם רבי ברוך רוקח. קיוב, תרצ"ד [1934]. · מכתב מ"אנ"ש אנשי מאזיר", ובו מסופר על עלילת "המוֹסרים הרשעים" שהלשינו לשלטונות על הרב ליברטובסקי, כאילו הכסף שהוא מקבל מחו"ל אינו מיועד לו בעצמו, רק לתמיכות באנשי הקהילה. מוזיר, תשרי תרצ"ו [אוקטובר 1935]. הגאון רבי ישראל ליברטובסקי (תרל"ד - אחרי תרצ"ו), מחסידי אפטא וטשרנוביל. נכד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי ליבר הגדול מברדיטשוב. למד בישיבות נובהרדוק, וואלוז'ין וסלבודקה. נסמך להוראה מבעל "ערוך השולחן" ומרבני קובנה וסלבודקה. בשנת תרס"ח נתקבל לרב באלקסניץ (ווהלין), ובשנת תר"ע נתקבל לרב בקהילה החסידית בעיר מאזיר (מוזיר, מערי המחוז של פלך מינסק), על מקום חותנו רבי יעקב יצחק אב"ד מאזיר, (נכד רבי יעקב יצחק "החוזה מלובלין"). לאחר עליית השלטון הקומוניסטי סבל כמו יתר הרבנים, מרדיפות אנשי השלטון, אך מתוך המכתבים שלפנינו נראה שעם כל זה הצליח הרב לקיים חיי יהדות: תפילה בציבור, משלוחי אתרוגים, אפיית מצות, נישואים יהודיים וכו'. 18 מכתבים, גודל ומצב משתנים, טוב עד בינוני-גרוע. 15 מהמכתבים הנם מהרב ליברטובסקי.