מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי נחום משה טווערסקי. קאוולא (קוֹבֶל Kowlu), תרצ"ח (1938). נשלח לירושלים אל בן-דודו רבי אברהם דוב טברסקי, ותוכן המכתב בענינים משפחתיים שונים (משלוח ספרים מירושת אביו, ודרישת-שְלום בני המשפחה). האדמו"ר רבי נחום משה טברסקי, בנו של האדמו"ר רבי זאב מרחמסטריווקא (שנפטר בירושלים בשנת תרצ"ז), וחתנו של האדמו"ר מטריסק רבי יעקב אריה ליב טברסקי (תר"ז-תרע"ח) שכיהן כאדמו"ר בטריסק ובקוֹבֶל. כיהן כאב"ד קאוולא (קוֹבֶל). נספה בשואה. בספר יזכור לקהילת טריסק (עמ' 352), מסופר על הדברים שנשא בקול חנוק מדמעות לקהל הרב שסבב אותו בעת הוצאתם להורג בגיטו טריסק: "יהודים יקרים! לנגד עינינו אנו רואים שחיטה נוראה שכמותה טרם ראה עמנו, היו עשרה דורות מנח עד אברהם, כל דור השאיר אחריו שריד וזכר, והבן היה מתפלל לעילוי נשמת הוריו, אבל דורנו אנו הננו אומללים מכל דורות היהודים שקדמו לנו, הרי הם רוצחים את כולנו, נשותינו ילדינו ועוללינו. איש לא יבוא להשתטח על קברותינו, איש לא יאמר אחרינו קדיש. יהודים יקרים! עולמו של הקב"ה הוא כה יפה, האילנות מלבלבים כעת, הצפורים מצפצפות ואומרות שירה ליוצר כל, ורק עלינו לבד נגזר לרדת לבור שחת. עמנו הוא עם תאב וצמא חיים, משה רבנו עליו השלום כאשר נחתם עליו גזר הדין להסתלק מן העולם ביקש מריבון העולמים שיניח אותו כמו חית השדה האוכלת עשבים או כעוף הפורח. אנא השם! השקיפה ממעון קדשך, הביטה וראה למי עוללת כה, על מי שפכת את זעמך. אמת אנו המבוגרים חטאנו, אולם כרובים אלה, העוללים והיונקים, המלאכים הזכים והטהורים האלה, מה חטאם ופשעם ששפכת עליהם את חרונך, שכבר נגזר עליהם להירקב באדמה. יהודים יקרים! אנו עולים כקרבן עולה על קידוש השם. הבה ונתאחד כולנו ברגעינו האחרונים, כאיש אחד נלך לקראת המוות בלב שמח. הרגע הנורא עבור יעבור, ואתה אל מלא רחמים השוכן במרומים המצא מנוחה נכונה לנשמותינו בסתר כנפיך", (בקרובי אקדש, עמ' 114-115). כל צאצאיו ונכדיו נהרגו אף הם בשואה, הי"ד. בנו רבי אברהם היה חתן האדמו"ר רבי אברהם וינברג מסלונים, ובנו רבי יוחנן טברסקי היה חתן האדמו"ר רבי יששכר דוב רוקח מבעלז. [השריד היחידי ממשפחתו היתה אחותו הרבנית מרגלית הגר, מבני ברק, אשת האדמו"ר מוויזניץ בעל "אמרי חיים"]. נייר מסמכים רשמי, 28.5 ס"מ. כתוב משני צידיו, כ-57 שורות בכת"י. מצב בינוני, פגמי-בלאי וקרעים.