כתיבה ספרדית בינונית נאה, בדיו שחורה ואדומה (הכותרות, "דיבורי המתחיל", קולופון סיום בכל פרשה וקולופון הסופר נכתבו בדיו אדומה).

קולופון בסיום החיבור:
"באחד בשבת בחמשה ועשרים יום לחדש תשרי שנת חמשת אלפים ומאתים וארבע ושלשים לבריאת עולם [=רל"ד], למניין שאנו רגילין למנות בו פה בעיר קוטרוני כתבתי והשלמתי זה הספר מחדושי התורה אני הפרש בחכמות מיש"ר [=מאסטרו/מגיסטר] שמואל בן דוד אבן שהם יצ"ו, וכתבתיו לעצמי... חזק הכותב ואמיץ הקורא". אחריו נוסחת סיום: "חזק ויתחזק / והסופר לא יוזק / לא היום ולא לעולם / עד שיעלה חמור בסולם / כשיעקב אבינו חלם".

סופר כתב-היד –
רבי שמואל בן דוד אבן שהם – הוסיף (בשוליים ובגוף הטקסט) הגהות והוספות עם חידושים משלו, כשהוא מציין את שמו בצורות שונות, לדוגמה: "וכך נראה לי... שמואל בן דוד אבן שהם" (עמ' 116); "אני שמואל בן דוד אבן שהם אומ'[ר]..." (260); "אמ'[ר] שמואל בדא"ש" (80), ועוד.

הרופא רבי שמואל אבן שהם ידוע לנו מכתב-יד אחר, כת"י פריס 1128, הכולל מספר תרגומים עבריים לחיבורים בענייני רפואה, שתרגם והעתיק רבי שמואל. בסוף שלושה מן החיבורים האלה מופיעים קולופונים שלו, מהשנים רכ"ה-רכ"ו. באחד מהם חותם: "שמואל בן דוד אבן שהם המכונה בורלא" (בורלא הוא השם הלטיני של אבן השהם); ובשני הוא מוסיף פרטים נוספים על עצמו ועל מקום ההעתקה: "השלמתי זה הספר בעיר טרנטו אני שמואל בכ"ר דוד אבן שהם הרופא המכונה בורלא מעיר קורפו..."; ומכאן שעסק במלאכת הרפואה, ישב זמן מה בעיר טרנטו, ומקורו היה בעיר קורפו.

שני כתבי-יד נוספים שנכתבו עבור רבי שמואל אבן שהם, הם כתב-יד ספריית פטרבורג EVR II A 24, קובץ בענייני רפואה, שנכתב עבורו בשנת רכ"ו, כפי המצוין בקולופון: "נשלמה פה נרדו בעשרה לחדש מרחשון שנת מאתים וכו לאלף הכתב על ידי ישועה כהן בר דוד כהן נ"ע וכתבתיו למשטרו שמואל הרופא בן דוד אבן שהם המכונה בורלא יצ"ו"; וכן כתב-יד פריס 308, ספר שאלתות, שנכתב עבור רבי שמואל בשנת רכ"ז, כפי המצוין הקולופון: "בשלישי בשבת בג' ימים לחדש אייר שנת כי שם צוה ה' את ה'ב'ר'כ'ה' [=ה'רכ"ז] לפרט כתבתי אני מנחם... בר' יוסף ויונטי זה הספר שאלתות לכמ"ר שמואל הרופא בכר אבן שהם המכונה בורלא". בכתב-היד האחרון מופיעות הגהות והוספות בכתיבת ידו של רבי שמואל אבן שהם (ראו עוד: מירסקי [מהדיר], שאלתות דרב אחאי גאון, חלק א, ירושלים תש"ך, במבוא, עמ' 28-29, ובהערה 8).

בכתב-היד שלפנינו הוסיף הכותב מספר איורים להמחשה, בעמודים 35 (אוהלי האמהות), 267 (מפת ארץ ישראל) ו-268 (דוגמאות לנשיאת אשכול הענבים על ידי המרגלים).

בדפים הריקים שנותרו בסוף כתב-היד (עמודים 312-318), רישומים בכתיבות שונות, שאינם שייכים לחיבור. בהם: רשימת הימים והכוכבים השייכים להם, "השלכה בחומש" (גורל הנעשה עם חומש), ליקוטים של ראשי תיבות וגימטריאות, "סימן לתקיעות", התחלת ספר אלפא ביתא דבן סירא.

בראש העמוד הראשון של כתב-היד – חתימה: "מה שקנה עבד הצעיר חיים מרדכי לבטון ס"ט" – רבי חיים מרדכי לבטון (תק"מ-תרכ"ט), מגדולי חכמי ארם-צובה ורבה הראשי של העיר. בעל "נכח השלחן" (ראו אודותיו: לקדושים אשר באר"ץ, עמ' סד). לצד החתימה הנ"ל – חתימה נוספת, מחוקה, ולצד זה נכתב: "ספר מושב זקנים".

בסוף החיבור, אחרי הקולופון, מופיע רישום בעלות: "קניתי זה הספר של ר' אליה בנו של ר' שבתי ע"ה יחד עם... ופרוש נביאים ראשונים... אני יוסף די מודינה". לצד רישום זה נכתב באותיות מרובעות: "ונקרא שמו ספר מושב זקנים", ורישום נוסף (בכתיבה רהוטה): "הכי קרא שמו כמהר"ח [=חיים בן ישעיה] עטייה הי"ו" – רבי חיים עטיה (תקי"א בערך-תקנ"ה), מגדולי חכמי ארם-צובא. מכתב הלכתי ממנו הדפיס החיד"א בספרו "חיים שאל" (ח"ב, סימן לו), ומחידושיו נדפסו בספרים נוספים (ראו: לקדושים אשר באר"ץ, עמ' קלא-קלב).

שם החיבור, "מושב זקנים", התקבע במהדורה שהוציא ר' סלימאן ששון. כאמור, שם זה מופיע לפנינו בראש כתב-היד ובסופו, אך איננו בכתיבת הסופר, אלא בכתיבה מאוחרת יותר. נדמה מן הרישום הנ"ל כי רבי חיים עטייה מארם צובא הוא שכינה אותו בכינוי זה, כנראה בעקבות קבצי בעלי התוספות על התורה שנדפסו בליוורנו תקמ"ג, תחת השם "דעת זקנים" (שם שניתן לו על ידי המו"ל רבי יעקב נוניס ואיס). מאוחר יותר נדפס קובץ נוסף מתורת בעלי התוספות על התורה, בליוורנו ת"ר, תחת השם "הדר זקנים".

החיבור שלפנינו שייך לסוגה המכונה באופן רחב "בעלי התוספות על התורה", והכוללת חיבורים רבים. תורתם של בעלי התוספות ידועה ומוכרת בדרך כלל מקבצי התוספות על התלמוד הבבלי ומחיבורים הלכתיים נוספים. במקביל, חידושיהם ופירושיהם של בעלי התוספות על המקרא, נשמרו בחיבורים שונים, אשר נכתבו במאות ה-13 וה-14 בצרפת ובאשכנז. מגוון חיבורים מסוגה זו נשתמר בכתבי-יד ובדפוס, חלקם ידועים בשמותיהם או בשמות המחברים והמלקטים, וחלקם אנונימיים. ביניהם ניתן למנות את הספרים: דעת זקנים, מנחת יהודה, הדר זקנים, ספר הג"ן, חזקוני, פירוש התורה לרבי יהודה החסיד, פירוש התורה לרבינו אפרים, פירוש הרוקח על התורה, פענח רזא, פירוש רבינו יוסף בכור שור, תוספות הרא"ש על התורה, ועוד. "מושב זקנים" נמנה אף הוא על סוגה זו, בהיותו אחד המקורות החשובים לחידושי ופירושי בעלי התוספות על התורה. בשנים האחרונות נודע מפעלו של הרב יעקב גליס, "תוספות השלם", שאסף באופן שיטתי את פירושי בעלי התוספות על המקרא מן המקורות הרבים, בדפוס ובכתב-יד.

לפנינו חיבור על התורה, בעיבוד ייחודי, שנתחבר כנראה בראשית המאה ה-14 או באמצעה. נזכרים בו בין היתר פירושים רבים בשם רבי יהודה החסיד, בעל הרוקח, החזקוני והרא"ש. כפי הנראה, סופר כתב-היד שלפנינו – רבי שמואל אבן שהם – העתיק אותו (ואולי עיבד אותו) מחיבור קיים, ולא חיבר אותו בעצמו. הדבר מסתבר מכמה טעמים (וראו בין היתר: יצחק לנגה, ס' מושב זקנים, המעין, כרך יב, גיליון ג, ניסן תשל"ב, עמ' 75-76). עם זאת, כאמור, הוא הוסיף בו גם תוספות משלו. מקבילות ל"מושב זקנים" מופיעות בשלושה כתבי-יד, שנתחברו בצרפת או באשכנז במאה ה-13 בערך, ונראה כי כולם באו מבית מדרש אחד: פירושים ופסקים על התורה לרבי אביגדור כ"ץ מבעלי התוספות, תלמידו של רבי שמחה משפיירא (נדפס לאחרונה); החיבור "כל בו" לרבי שמריה, בנו של רבי שמחה משפיירא, אשר קטעים ממנו פורסמו על ידי פרופ' שמחה עמנואל; והפירוש לספרי שבכת"י מנטובה 36 (ראו על כך: שמחה עמנואל, שברי לוחות, עמ' 172, הערה 89; ועמ' 259, הערה 172).

יש לציין כי "מושב זקנים" איננו מכיל את תורת בעלי התוספות בלבד, אלא מביא גם פירושים רבים בשם חכמים ספרדים, כדוגמת רבי אברהם אבן עזרא, הרמב"ם, הרמב"ן ועוד, וכן מצויים בו פירושים שהובאו בעילום שם. עם זאת, בעלי התוספות תופסים בו מקום מרכזי, והוא משמש לעתים מקור ייחודי ששימר את תורתם.

החיבור מופיע לפנינו ברובו הגדול, אך חסרים בו דפים בודדים בראשו ובמקום אחד באמצע. הוא מתחיל בספר בראשית מהפסוק "אשר ברא אלהים לעשות" (לפי ר' דוד ששון – חסר דף אחד בראש כתב-היד, אך לפי לנגה – שם – חסרים ארבעה דפים בראשו); וכן חסר בו כנראה דף אחד בסוף פרשת וירא ותחילת פרשת חיי שרה. במספר דפים (בסוף כתב-היד) הותיר הסופר מקטעים ריקים, כנראה בשל פגמים שחלו במקומות אלו בחיבור המקור שהיה לפניו, אשר לא אפשרו לו לקרוא מהם.

כתב-יד על קלף, "תקון עזרא", סדרי קריאת התורה ותפילות, ל"בית הכנסת העליון של קזאני" בקהילת קנדיאה. קנדיאה (האי כרתים), שצ"ו [1636].

כתיבה ביזנטית, בינונית ומרובעת.

בראש כתב-היד: "סדר תקון עזרא, האל ימצא לנו בצרות עזרה". בסופו קולופון הסופר: "התקון עזרא הלז עם כל הכתו'[בים] בו מראשו ועד קצהו נכתב על ידי לי צעיר המלמדים שלמה נחום בכמ"ר שבתי זצ"ל לבקשת מר שושביני... כמהר"ר משה קזאני נר"ו בן הגאון אביר הרפאים מר רב שמואל זצ"ל לבהכ"נ של מעכ"ת הוא בהכ"נ העליון של קזאני ונשלם ביום שמיני לחדש אלול שנת השצ"ו ליצירה פה קנדיאה העירה".

כתב-היד כולל סדר מפורט של הקריאות וההפסקות בקריאת התורה, "סדר קריאת השבוע", "סדר קריאת השבתות" וסדרי קריאה למועדים. ב"סדר שמיני עצרת" מובא פירוט המנהגים, הפסוקים והפיוטים לחג שמחת תורה. לאחר סדר הקריאה לחג השבועות מופיע "סדר הכרזת ראש חדש אב".

לאחר סדרי הקריאות מופיעות תפילות "מי שברך", כולל גם נוסח ביוונית, "יקום פורקן" ו"אב הרחמים"; ואחריהם תפילות "יזכור" לאישים מרכזיים בקהילת קנדיאה, חכמים ונדבנים.

מרבית האישים הנזכרים ב"יזכור" הם בני ובנות משפחת "קזאני", מן המשפחות החשובות בקנדיאה שהעמידה דורות של חכמים, ובית הכנסת שכתב-היד שלפנינו נועד עבורו – נוסד על ידם ונקרא על שמם. בין האישים הנזכרים: "שבתי קזאני" ו"מלכיאל" אחיו "שהכינו בה"כ [=בית הכנסת] הזה לתפלה"; "כמוהר"ר משה קזאני"; "זרחיה קזאני... בן... כמהר"ר מלכיאל קזאני... שהרביץ תורה בישראל בכל קהילות אי קנדיאה ובקהלות ק"ק מצרים ואגפיה"; "מלכיאל קזאני... בן... כמוהר"ר משה"; "יאודה קזאני... בן... כמוהר"ר זרחיא"; "החכם הכולל... כמוהר"ר שמואל קזאני אביר הר[ו]פאים", ועוד. השמות מובאים בתוספת שבחים ותיאורים על פועלם. על רבי שמואל קזאני "אביר הרופאים" מובא תאור נרחב על פועליו החשובים במעשי צדקה ובריפוי חולים, בין השאר תרם צדקה ל"ראשי ישיבות שבארץ ישראל" ב"חברון", "צפת" ו"ירושלם" וכן תרומותיו לשני בתי כנסיות בקנדיאה: "כנסת העליון של קזאני" ו"בית הכנסת כהנים". נזכר גם אחיו "מלכיאל" וכן אלמנתו "פנוריאה" שתרמה עששיות כסף והכינה "בגדי קדש תשמישי קדושה" עבור "כל אחד מהארבעה בתי כנסיות של קהילתנו". בין היתר מוזכרת גם אלמנתו של רבי מכיר משריטי, שהיה רב בקדניאה ופסקיו מובאים בספר "כנסת הגדולה".

מרבית האישים מוזכרים בתקנות קנדיאה וזכרונותיה, בעריכת א"ש הרטום ומד"א קאסוטו, ירושלים תש"ג.

ספר פירוש על התורה על דרך האמת, מאת ה"חכם הקדוש" רבי מנחם מרקנאטי. ונציה, דפוס דניאל בומברג, רפ"ג [1523]. מהדורה ראשונה.

רבי מנחם רקנאטי, מקובל ופוסק, מראשוני המקובלים באיטליה במאות ה-13 וה-14. קרוי על שם עירו רקנאטי שבאיטליה. תולדותיו לוטות בערפל. תורתו מושפעת ממקובלי גירונה – רבי יצחק סגי נהור וחוגו, והרמב"ן וממשיכיו. הושפע גם ממקובלי קסטיליה, ביניהם רבי יוסף ג'יקטיליה ורבי משה די ליאון. במקביל הושפע אף מחסידי אשכנז, והוא מצטט בכתביו דברים מרבי יהודה החסיד ורבי אלעזר בעל הרוקח. גם בפסקי ההלכות שלו ניכר כי הוא קרוב לעולם המנהג והפסיקה האשכנזי. חיבורו הארוך והחשוב ביותר הוא פירושו על התורה, שלפנינו מהדורתו הראשונה. לחיבור זה נודעה השפעה רבה על מקובלים בדורות שאחריו. החיבור מקיף את כל התורה, והוא מבוסס על דרך הקבלה. בדבריו הוא מצטט רבות את הזוהר, ואף היה המקובל הראשון שהתייחס בקביעות למונח "ספר הזוהר" (ראו: בועז הוס, כזוהר הרקיע, ירושלים תשס"ח, עמ' 62). מכתביו הנוספים: ספר טעמי המצוות, קושטא ש"ד; ספר פסקי הרקנאטי, בולוניה רצ"ח. ידועים גם חיבורים נוספים שכתב, שלא הגיעו לידינו (להרחבה: משה אידל, ר' מנחם רקאנטי המקובל, תל אביב 1998).

פירוש רקנאטי על התורה הוא מספרי הקבלה הראשונים שראו את אור הדפוס, והוא כולל ציטוטים רבים מספר הזוהר (שנדפס לראשונה רק בשנת שי"ח). בקולופון נכתב כי ההדפסה נשלמה ב"יום ב' ל"ה ימים למספר בני ישראל [אייר] שנת הרפ"ג לפ"ק".

את הספר הגיה המגיה הנודע יעקב בן חיים ן' אדוניהו. זהו הספר השני שהגיה יעקב בן חיים בדפוס בומברג (קדם לו ספר צרור המור, שנדפס באותה שנה). בראש הספר הקדמה של יעקב בן חיים על חכמת הקבלה.

בעותק שלפנינו מאות הגהות בכתיבה איטלקית רהוטה, האופיינית לתקופת ההדפסה בקירוב. חלקן ארוכות במיוחד (מרביתן קצוצות מעט כתוצאה מחיתוך השוליים). לפנינו הגהות בהיקף של חיבור, הדורש מחקר מעמיק כדי לעמוד על תוכנו וחשיבותו. נראה כי הכותב מלקט ומעתיק ממקורות קבליים רבים, שחלקם כנראה עוד לא נדפסו בתקופת הכתיבה, כגון מספר הזוהר וספרי קבלה קדומים. חלק ניכר מההגהות קשור ל"ספר התמונה". בעשרות הגהות מובאים דברים בשם "הגהה על פי' התמונה". חלק מהמקורות שעמדו לפני הכותב לא ידועים לנו. במקומות רבים הוא כותב "מצאתי כתוב" או "ע"כ מצאתי", כשלא ברור לנו מהו המקור. מקורות אחרים המובאים בהגהותיו: ספר הזוהר, תיקוני הזוהר, ספר הבהיר, "ר' שמעון בן יוחאי ע"ה בפי' שיר השירים", מדרש רות, מאירת עינים, לבנת הספיר, ברית המנוחה, סוד ה', הקדמת הראב"ד לספר יצירה, ספר היחוד לרבי אשר ב"ר דוד, ספר נפש החכמה לרבי משה די ליאון, ועוד. בדף צב2: "עכ"ל הרב המחבר הזה ר' מנחם בפי' שעשה על התפלות". במקומות אחדים מוסיף דברים משל עצמו, כגון בדף פט2: "ע"כ בלבנת הספיר – מאד תמהתי על זה המאמר ולא יכלתי לעמוד עליו כי...". בדף קיב1: "אלו המעלות שבאצילות הם ימים עליונים כימי השמיטין והיובלות... ואלו הם דברי' נוראים רוחניים ונעלמים בתוך האצילות לא ידענו מה הם לרוב דקותם וזו היא ידיעה עמוקה מדרך המדרגה השלישית שבחכמה הזאת שהיתה לנביאים". במספר מקומות נראה שהעתיק הגהות מעותק עם הגהות שהיה לפניו. לדוגמה, בדף מא2: "ע"כ הגהות מצאתי בהעתק על פ' חיי שרה – הגהות על פ' תולדות יצחק"; בדף קב2: "הגהות על פ' אמור בהיות כי קצר המצע מהשתרע התחלתי אותם כאן".

חתימה בעמוד השער (קצוצה מעט): "הגיע לחלקי בחלקי עם אחי... אליעזר אשכנזי יצ"ו בכ"מ חיים מזלמן זלה"ה". כפי הנראה הוא אחיו של "משה מזלמן יצ"ו" הוא "משה בכ"מ חיים אשכנזי ז"ל", הנזכר בכת"י קאופמן (בודפשט) A 572, במנטובה, בשנת שנ"ד.

מחיקות צנזורה בחלק מהדפים.

חתימות צנזורים בדף האחרון: Laurentius Franguellus 1575; Hippolytus Ferrariensis 1602; Giovanni 1610 Domenico Vistorini. 

[155] דף. 25.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים. דפים וקונטרסים מנותקים. כריכת עור ישנה, פגומה (חלקה הקדמי מנותק).

ספר יוסיפון, מאת יוסף בן גוריון הכהן. ונציה, דפוס זואני די פארי ואחיו, ש"ד [1544]. מהדורה שלישית.

ספר יוסיפון הוא כרונולוגיה היסטורית הכוללת תיאור של עם ישראל מתקופת הבית השני ועד למרד הגדול. כיום מקובל במחקר כי הספר נתחבר במאה העשירית, באזור דרום איטליה, והוא למעשה עיבוד של התרגומים הלטיניים של כתבי יוסף בן מתתיהו.

קנה דף. 19 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים, בהם כתמים כהים. קרעים וקרעים חסרים בדף השער ומספר דפים נוספים, עם פגיעות קלות בטקסט, משוקמים בנייר-דבק. הדבקת רצועת נייר מצדו השני של דף השער והדבקות במקומות נוספים. רישומים בכתב-יד בדף השער. כריכה חדשה.

CB, no. 6033,6; Zedner, p. 344; Roest, p. 583.

ספר מכילתא, מדרש הלכה לספר שמות. ונציה, דפוס דניאל בומברג, על ידי קורנילייו אדיל קינד, ש"ה [1545]. מהדורה שנייה.

קולופון בדף האחרון: "על ידי קורנילייו אדיל קינד בחדש אב בשנת הש"ה בבית דניאל בומבירגי".

מהדורה זו נדפסה על פי מהדורת קושטא רע"ה, בתוספת תיקונים והשלמות על פי מקורות אחרים. 

לז דף. 29 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. כריכה חדשה.

CB, no. 3804; Zedner, p. 515; Roest, p. 771.