שני מכתבי ברכה לרפואה בכתב ידו וחתימתו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין, שנשלחו אל ידידו הגאון רבי רפאל צבי יהודה מלצר אב"ד רחובות (בנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר). ירושלים, [תשרי וחשוון תשכ"ב 1961].

אל שני המכתבים מצורפים: דף בכתב-ידו של רבי אריה, עם "לחש לעין הרע" שהיה נוהג לאומרו (על פי מסורת מקובלת אצלו מרבי חיים ברלין ואביו הנצי"ב מוולוז'ין – ראו להלן), ודף נוסף עם העתק נוסח ה"לחש" בכתב-ידו של רבי רפאל צבי יהודה מלצר מרבני רחובות.

במכתב הראשון (על גבי גלויית-דואר) מתאריך עש"ק חומ"ס (ט"ז תשרי; עם חותמת דואר מתאריך י"ח תשרי תשכ"ב), כותב לו ר' אריה: "תעלה ארוכה ומרפא לכבוד מחמדינו ר' צבי יודה בן הינדא ביילא ה' ישמרהו, ברפואה שלמה ירפאהו ובבריות גופא טבא יבריאהו, וכצינה רצון יעטרהו ובישועתו יראהו, ובעצה טובה יתקנהו. פתקא טבא נפקא מבי מלכא לטב לחיים ולשלם".

במכתב השני (על גבי נייר מכתבים רשמי של "ישיבת בית אריה"), מתאריך יום א' לסדר "רחבות, כי הרחיב ד' לנו, פרי צדיק עץ חיים לפ"ק" [יום א' לסדר תולדות, כ"ג חשוון תשכ"ב], כותב ר' אריה כי בערב שבת "נתבשרתי ע"י אחותו הרבנית הצדקת... שרה תחי' [הרבנית שרה בן מנחם], ממצב בריאותו כי הולך ומשתפר באופן רצוי מאד. קראתי לשבת עונג, ואין אנו מסיחים דעתינו להתפלל להשי"ת לרפואתו השלמה והמלאה". בהמשך המכתב מתנצל רבי אריה על "שלא בקרתי אותו כל הזמן בימי חליו מפני סיבות שונות... אמנם לא הסחתי דעתי מלהתפלל לשלומו ברבים".

כפי הנראה, באותה התכתבות שלח לו ר' אריה את הנוסח המקובל בידו של ה"לחש לעין הרע" – אשר כידוע קבלו רבי אריה ממורו ורבו הגאון רבי חיים ברלין ביומו האחרון (בנוסח "שאביו הגאון הנצי"ב נתן לו לפני פטירתו"; ראו: שמחה רז, צדיק יסוד עולם, עמ' 266). בנוסח לחש זה היה ר' אריה משתמש רבות ל"הוצאת עין הרע" ("אפשפרעכען"), ומעשים רבים נודעו אודות כך. לפי המסופר מפי בנו רבי שמחה שלמה לוין זצ"ל, שקיבל מפי אביו את נוסח זה, היה משתמש בו ל"הוצאת עין הרע" על אף שמרחפת סכנה מסויימת על אומר הלחש – כפי ששמע מאביו [הוא גם היה מספר שאחיו הגה"צ רבי רפאל בנימין לוין זצ"ל היה חושש מאמירת נוסח זה, והיה אומר נוסח "לחש" אחר שקיבל אביו רא"ל בירושלים, המקובל מפי הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט].

"הצדיק הירושלמי" רבי אריה ליב לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת "תורת חיים" בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.

מקבל המכתבים, הגאון רבי (רפאל) צבי יהודה מלצר (תרנ"ט-תשכ"ט), בנו של הגאון רבי איסר זלמן מלצר, וחתן הגאון רבי צבי שטיינמן רבה הראשון של רחובות. למד בישיבות מיר, סלוצק ונובהרדוק, ושימש כמשגיח בישיבת קלצק (של גיסו הגאון רבי אהרן קוטלר). עלה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה יחד עם אביו, וכיהן בהרבצת תורה. בשנת תרצ"ו רבה של פרדס חנה, בה הקים את "ישיבת קלצק" ואת "מדרשיית נעם". בשנת תש"ז הוכתר לרבה של רחובות על מקום חמיו הגר"צ שטיינמן, והקים בה את "ישיבת קלצק" (שלימים נקראה בשם "ישיבת הדרום"). בשנת תשי"א פרש מהרבנות הראשית של העיר, ומינה במקומו את רבי אלימלך בר שאול לרב ראשי לעיר רחובות, בעוד הוא המשיך לכהן כאב בית הדין וכראש ישיבת "הדרום" בעיר.

4 דפים. גודל ומצב משתנה. מצב כללי טוב. מצורפת מעטפת דואר מבויילת, עם רישום כתובת המקבל והשולח בכתב-ידו של רבי אריה לוין.