צרור מכתבים שכתב הגאון רבי מיכאל דוב וייסמנדל אל אחד מתלמידי ישיבתו ואל הוריו. טירנוי, נייטרא, וינה ומקומות שונים, תר"צ-תרצ"ד בקירוב.
18 מכתבים שכתב רבי מיכאל דוב בבחרותו לאחד מתלמידיו (חבר צעיר מבני הישיבה), למשכו בעבותות של אהבה ומסירות, להמשיך בלימוד התורה בישיבת טירנוי ובישיבת נייטרא (כפי הנראה מהמכתבים, בשל סיבות שונות נמנע הדבר מן התלמיד). המכתבים כתובים בשפה מליצית, נעימה ולבבית. בכמה מהם הוא מבקש מההורים כי יתנו רשות לבנם להגיע לימי החג לשהות במחיצת רבותיו, ובמכתבים אחרים הוא משכנעם שכדאי שבנם ימשיך ללמוד בישיבה. במכתב מתשרי תרצ"ב הוא כותב להם: "משל למה הדבר דומה בעיני, לאילן רך שנמצא שתול בארץ טובה במקום גשמי ברכה ורוח מצויה, ובא בן דעת אחד בסברא לעקרו ממקומו על מנת לנוטעו במקום טוב יותר לו לפי דעתו. האיש הזה אינו אלא מן המתמיהים, הרי כמה ספקות בדבר: ספק ארץ טובה, ספק גשמי ברכה, ספק רוח מצויה, ואת"ל אין אלו בספק, שמא בשעת חלוף הגזע יחבל בשרשים הרכים שצריכים חזוק ויניקה, ונמצא הפסדו מכלה את שכרו... ואף אנו נאמר לו: כאן נמצא וכאן היה ואל תבקש יותר טוב מן הטוב...".
באחד המכתבים הוא כותב לתלמידו: "קיבלתי דבריך הנעימים ושמחתי בהם מאד... כי נוכחתי לדעת כי איש אמונים אתה, רק חזק ואמץ אל תירא ואל תחת, ויהי ה' אלוקים עמך ובכל אשר תפנה תצליח. ועל הכל גדלה שמחתי על השמועה כי הסכימו עמך אבותיך הי"ו ויתנו לך רשות לבוא הנה על ימים הראשונים של חג הפסח הבעל"ט, ומובטחני כי לך ימים אחדים אלו לתועלת גדול, ימי שמחה של אמת אשר לא תשכחם עד עולם...".
במכתב אחר הוא כותב לו דברי תוכחה ואהבה: "אמרו חז"ל שאלף נכנסים לביהמ"ד וחד מהם יוצא כדבעי למהוי. כשמצאתיך אמרתי בלבי אתה תהי'[ה] אחד מני אלף זה, ראיתי בך כשרונות וכלים מוכשרים להביאך לידי כך, ובדור הזה הנפרץ והנשחת... והתאוה והחוצפא והמינות והאפיקורס[ו]ת דוחקות כביכול רגלי השכינה... ומשכיחים סגולת ישראל מתוך רוב גדול מבני עמנו. בדור יתום כזה, כל איש לבב עומד ומצפה לראות אנשי צבא אשר מוסרים נפשם וכחם וכבודם לכבוד המקום ולכבוד התורה, ואיש מלחמה כזה צריך לדבר אחד, אמנם רק לדבר אחד, והוא 'נפש טהורה'. ונפש טהורה נקנית ביראת שמים וביראת שמים עד סוף כל היראות כי אין סוף. ואם יראה אין כאן, נפש אין כאן ורוח אין כאן, ולא יועיל כח ומוח וחכמה וחריפות... כל הימים אמרתי עליך אהובי מחמד נפשי, תבוא בשנים ותנוח דעתך, ותמלא נפשך אהבת תורה ויראת שמים עד כל גדותי'[ה], ויכנס בך חשק עד אין חקר, ותשוקה עד בלי גבול להכיר את האמת, וללמוד ולהבין ולהשכיל ולהיות גבור במלחמתה של תורה עד שכל רוחות שבעולם לא יזיזו אותך ממקומך...".

רבי מיכאל דוב וייסמנדל (תרס"ד-תשי"ח), גאון מופלא, מפעילי ההצלה הידועים בימי השואה, מראשי הישיבה בנייטרא ומייסד ישיבת נייטרא בארה"ב. נודע מנערותו לעילוי גאוני ובקי מופלג, והיה יגע תורה בהתמדה וריכוז מופלאים. כשהגיע רבו הגדול רבי שמואל דוד אונגר בשנת תרע"ח לכהן ברבנות טירנוי, נקשר אליו הנער מיכאל דוב (מבני העיר) והיה לתלמידו המובהק, וכשעבר רבו בשנת תרצ"א לכהן ברבנות נייטרא, עבר עמו תלמידו הבחור ר' מיכאל דוב לעזור לרבו בהקמת הישיבה הגדולה בנייטרא. עוד בימי בחרותו הפך ר' מיכאל דוב להיות לאחת הדמויות המשפיעות בישיבת רבו (וכפי שניכרים הדברים במכתבים שלפנינו שנכתבו לאחד מבני הישיבה הצעירים, הצעיר ממנו ביותר מעשר שנים). בשנת תרצ"ז נישא למרת ברכה רחל בתו של מורו ורבו הגאון רבי שמואל דוד אונגר אב"ד נייטרא וראש הישיבה.
עוד בבחרותו שאף רבי מיכאל דוב להתקרב ולהכיר את גדולי התורה ברחבי העולם היהודי, ולשם כך קנה לעצמו כרטיס נסיעה חופשי בכל רכבות אירופה, ונסע מעיר לעיר להכיר את גדולי התורה בכל רחבי אירופה ולהסתופף בצילם. עסק גם בהדפסת וההדרת ספרים, ואף נסע לספריית הבודליאנה באוקספורד כדי להעתיק כתבי-יד עתיקים. בימי השואה פעל בדרכים שונות ונועזות להצלת יהודים מידי הנאצים. בין היתר, הגה עם "קבוצת העבודה" המחתרתית בסלובקיה את "תוכנית אירופה" להצלת היהודים. את פעליו בימי השואה תיאר בספרו "מן המצר". בדרך נס הצליח להימלט מהרכבת שהייתה בדרכה לאושוויץ, ובעזרת רכבת קסטנר הגיע לשווייץ. בשנת תש"ו הגיע לארה"ב, שם ייסד מחדש את ישיבת נייטרא. בספר "תורת חמד" (ניו יורק, תשי"ח) שיצא לאור לאחר פטירתו הוצגו דוגמאות מתגליתו הידועה בדבר קיומם של רמזים מיוחדים העולים מתוך דילוגי אותיות בתורה (לתולדותיו בהרחבה: אברהם חיים אליהו וייסמנדל, איש חמודות, ניו יורק תשס"ח).

18 מכתבים – חלקם ארוכים מאוד, שישה מהם על גלויות דואר (אחת מן הגלויות פגומה ונקרעו ממנה סיום הדברים והחתימה). גודל ומצב משתנה. מצב כללי טוב. נקבי תיוק.