כפורת ופרוכת תואמות לארון קודש. [דוכסות קלווה, מערב גרמניה], 1768.
יריעות בד משי ברוקד מדוגם ברקמת חוטי משי צבעוניים (דגמי צמחים, פרחים ופירות); רקמת חוטי מתכת זהובים וכסופים במגוון טכניקות; רקמת חוטי מתכת וחוטי משי צבעוניים על גבי יריעות כותנה ותשתיות מגזרות-קרטון; אפליקציות רקומות; סרטי עיטור מתחרת חוטי מתכת במגוון טכניקות; זהרוני מתכת ("פייטים"); טבעות פליז לתלייה.
צמד פריטי טקסטיל תואמים ומפוארים – מעוטרים ברקמה עשירה, במגוון יוצא דופן של טכניקות משולבות יחדיו – אשר נתרמו לבית הכנסת על ידי "שתדלן המדינה", יהודי-החסות זלמן בן יעקב קליף גומפרץ ורעייתו.
הכפורת מעוצבת כיריעה מלבנית רחבה, עליה רקומים חמישה עיטורים גדולים הקשורים בבית המקדש: "מזבח נחשת" ועליו קרבן שעיר (עז), "כיור נחשת", "אהל מועד" (רקמה תלת-ממדית, חזית האוהל מתרוממת כלפי החזית), "מחתה" ו"לחם פנים" מונח על שולחן הפנים.
הפרוכת – יריעה כמעט-מרובעת בעלת שולי-צד גליים – מעוטרת אף היא במגוון סוגי רקמה בטכניקות שונות. בחלקה העליון עיטור גדול בצורת לוחות הברית (עם רקמה של עשרת הדברות), נתמכים בידי שני אריות גדולים חורצי-לשון ומעליהם כתר גדול. מעל הכתר מופיע עיטור דמוי סרט עם הכתובת "כתר תורה" ותחת לוחות הברית אפליקציה עשירה בסגנון אופייני לתקופה (רוקוקו).
במרכז הפרוכת רקומה כתובת-הקדשה ארוכה ומפורטת (בחוטי מתכת סליליים המלופפים על תשתיות קרטון): "לזכרון בהיכל ה' לנו / ה"ה / כהר"ר זלמן בן הקצין / פו"מ [פרנס ומנהיג] ושתדלין [שתדלן] המדינה / כה' יאקב קליף ז"ל // ואשתו / א"ח [אישה חשובה / אשת חיל] מ' בילה בת הקצין / כהרר דוד גנץ מבון / ז"ל". תחת הכתובת מופיע עיטור נוסף דמוי סרט, עליו רקום פרט השנה: "לפרט א'ז' אמר' ש'למה ה' אמר לשכ'ון בערפל לפק" (= תקכ"ח 1768).
מקורה של הפרוכת בדוכסות קלווה (קליווא; Kleve), מערב גרמניה, ככל הנראה בעיר קלווה. נוכחתם של יהודים בעיר תועדה לראשונה בשנת 1242, ובשיאה מנתה אוכלוסייתה היהודית פחות מ-200 איש. בפוגרומים שנעשו ביהודים בימי מגפת המוות השחור נחרבה הקהילה, והוקמה מחדש לאחר מלחמת שלושים השנים בידי אחד מענפיה של משפחת הבנקאים הידועה גומפרץ. בשנת 1670 הקים בעיר הבנקאי אליאס גומפרץ בית כנסת ומקווה. בעשורים הראשונים של המאה ה-19 הוקמו בה בית כנסת חדש ובית ספר יהודי. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה החל תהליך התפוררותה של הקהילה, ובליל הבדולח בשנת 1938 נשרף בית הכנסת וחולל בית הקברות, ובתיהם של היהודים המקומיים נבזזו. בראשית שנות ה-40 גורשו אחרוני היהודים מהעיר אל מחנות הריכוז וההשמדה.

יעקב קליף גומפרץ (Jakob Cleve Gomperz, 1653-1743), בן יוסף אליאס גומפרץ, ממשיך דרכו של אביו כבנקאי, כשתדלן המדינה וכפרנס הקהילה היהודית בדוכסות קלווה; יליד אמריך; לצד גיסו, רבי יהודה ליב לוין קלווה, רבה הראשי של הדוכסות, ניהל את עסקי המשפחה – בראשם בנק האחים גומפרץ (Gebrüder Gomperz). קשריו העסקיים הענפים השתרעו עד לערים קלן, לייפציג וברלין. תודות לשירותים הפיננסיים שהציעו לשלטונות, נהנו הוא וגיסו מזכויות יתר מיוחדות שהעניק להם פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר של ברנדנבורג. לימים, הורחב כתב זכויות היתר שניתן ליעקב וליהודה ליב בידי בנו של הנסיך הבוחר, המלך פרידריך וילהלם הראשון מפרוסיה, וניתנה להם הרשאה מלכותית שאפשרה להם ולמשפחותיהם לנוע בחופשיות בגבולות הממלכה ולעסוק במסחר בכל מקום שיחפצו.
יעקב קליף גומפרץ ורבי לוין קלווה ניצלו את קשריהם הענפים ואת הונם הרב לשיפור מצבה של יהדות הדוכסות, הם תרמו סכומים גדולים לצדקה, ונחשבו לרוח החיה שבניהול ענייני הקהילה. בשנת 1703 נבחר יעקב בידי הקהילה היהודית להיות לשתדלן העיר קלווה, המייצג את הקהילה מול השלטונות בכל העניינים, ואף עלה בידו להקל על עול מיסי הקהילה לשלטונות. בשנת 1707, תודות לשתדלנותו, זכו יהודי הדוכסות לפריבילגיות מיוחדות.

בנו, זלמן יעקב קליף גומפרץ (Salomon Salman Cleve Gomperz, 1712?-ב' שבועות תקל"ה 1775), יהודי-חסות, ממשיך דרכו של אביו בניהול עסקי המשפחה; כשתדלן הגה בשנת 1742 תוכנית לביטול "מס הגוף" (Leibzoll) שהושת על יהודי מיינץ (כשם שהוטל על קהילות יהודיות רבות במרחב הדובר גרמנית): הוא פנה לארכיבישוף של מיינץ, פיליפ קארל, בבקשה לביטול המס הכבד והמפלה, וכפיצוי על אבדן ההכנסה שייגרם מביטול המס תתקיים הגרלה שנתית בה יוכלו המשתתפים היהודים לזכות בדרכונים מיוחדים, אשר יאפשרו להם לנוע ולסחור בחופשיות לתקופה של עד 25 שנה. הרשויות במיינץ, ואף בפרנקפורט ובלייפציג, וראשי הקהילה היהודית גילו עניין בתוכנית, אך זו לא עלתה יפה. לבסוף נותר "מס הגוף" על כנו עד שבוטל בעקבות כיבושי נפוליאון בשנת 1798.
זלמן יעקב סייע לקהילה היהודית בקלווה בדרכים שונות: הוא העלה את משכורתו של הרב המקומי, העמיד את הסכום הדרוש לבנייה מחדש של חומת בית הקברות, תרם כספים רבים לצרכי הקהילה השוטפים ונשא בתואר הרשמי "סגן יושב ראש הקהילה" (Assistence Vorsteher), עד פטירתו בשנת 1775. אשתו, בלה בת ריינכס (Reinches) ורבי דוד גנץ (Gans) מבון, נפטרה אחריו; הזוג לא הותיר אחריו צאצאים.

למידע נוסף, ראו:
· פנקס הזכרת נשמות בקהילת קליווא, הספרייה הלאומית, Ms. Heb. 2398=8.
· David Kaufmann and Max Freudenthal, "Die Familie Gomperz", Frankfurt am Main: Kommissionsverlag von J. Kauffmann, 1907.

כפורת: גובה: 44-48 ס"מ, רוחב: 182 ס"מ, עם 18 לולאות לתלייה (מאוחרות); פרוכת: גובה: 181.5 ס"מ, רוחב: 186 ס"מ, עם 20 לולאות לתלייה (מאוחרות). מצב כללי טוב. פגמים ברקמה, חוטי מתכת חסרים או פרומים, כתמים ובלאי בתשתית הברוקד. פיסות בד חסרות וקרועות בשני העיטורים דמויי הסרטים בראש הפרוכת ותחת כתובת ההקדשה. שני הפריטים תפורים לבדי כותנה חדשים.

מקור: אוסף מוזס היימן גנז (1917-1987), אמשטרדם. הפריטים היו בבעלותו קודם מלחמת העולם השנייה (ראו מכתב מצורף).