ספר המקנה, חידושים בסוגיות שונות בענייני קניינים, מאת רבי אליעזר זוסמן סופר אב"ד פאקש. חלק ראשון: פרשבורג, דפוס "אטטא קעטעריטש", תרל"ז 1877; חלק שני: פרשבורג, דפוס "שטעפאן נירשי", תר"מ [1880]; חלק שלישי: פאקש, דפוס "איצק ליב ראזענבוים", תרמ"ד 1884. מהדורה ראשונה. שלושה חלקים בשני כרכים.
בכרך השני, בשער המעטפת של החלק השלישי, הקדשה [קטועה במקצת] בכתב-יד וחתימת המחבר, לגאון רבי משה פריידיגר: "לאהובי הרבני החריף מו"ה משה פריידיגער נ"י רה"ק בק"ק פעס[ט], מנאי הק' זוסמן באאמ"ו".

המחבר, הגאון רבי אליעזר זוסמן סופר אב"ד פאקש (תקפ"ח-תרס"ג, החתם סופר ותלמידיו, עמ' סג-סה), מגדולי רבני הונגריה. נימול על ברכי ה"חתם סופר" ואף זכה ללמוד אצלו זמן קצר בשנותיו האחרונות. לאחר פטירת החתם סופר המשיך ללמוד אצל בנו ה"כתב סופר" ולאחר מכן היה גם תלמידו המובהק של המהר"ם שיק. לאחר נישואיו עבר להתגורר בפאקש לצד חותנו הגאון רבי יואל אונגר אב"ד העיר. שם התמנה לדיין ומגיד מישרים ואף עמד בראשות ישיבה. בשנת תרי"ז נתמנה לרב העיר האלאש, ובאותה עת החל להתפרסם כאחד מראשי המדברים בהנהגת היהדות החרדית בהונגריה. בשל ההערצה אליו קיבל כתבי רבנות מהערים הסמוכות להאלאש, פעלעדיהאז וסאבאד-סאלאש, אשר הסכימו כי בנוסף לרבנותו בהאלאש ייקרא שמו גם עליהן, ובתנאי שיבוא לבקרם לפרקים קבועים וישא את דרשותיו בעירם. בשנת תרמ"ו, לאחר פטירת חמיו, עבר למלא את מקומו ברבנות פאקש, כשהערים באזור האלאש נותרו נאמנות לו על אף שהמרחק גדל ביניהם. בפאקש כיהן שנים רבות עד לפטירתו. מחבר ספרים רבים, נודע בעיקר בספריו "ילקוט אליעזר", "המקנה" ו"עט סופר".

מקבל הספר, הגאון רבי משה פריידיגר, בעל "משה ידבר" (תקע"ח-תרנ"ז), בן רבי פנחס ליב ראב"ד אובן ישן (בודפשט), תלמיד חכם עצום ודרשן מפואר, שסירב לשבת על כסא רבנות. שימש כפרנס ומנהיג קהל יראים בודפשט. בנו הבכור רבי אברהם פריידיגר ראש הקהל בבודפשט (חתן רבי יצחק ליב סופר בן הכתב סופר), אבי רבי פנחס דוד פריידיגר, (חתן הרב מפרשבורג בעל ה"דעת סופר").

שני כרכים. כרך ראשון (חלק ראשון ושני): [4], 16, [2], 270, [2] עמ'; 8, 148 עמ'. כרך שני (חלק שלישי): 8, 220, [1], 220-250, [4] עמ’ (כולל שער מעטפת). 32.5 ס"מ. נייר יבש ומעט שביר בכרך השני. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי דיו כהים בדף השער של הכרך הראשון. בלאי קל בכרך הראשון. קרעים, בהם קרע חסר בדף השער של הכרך הראשון, עם פגיעה במסגרת השער, משוקם בהדבקת נייר. דף אחרון בכרך השני מנותק. חותמות רבות ורישומים בכתב-יד בכרך הראשון. כריכות ישנות, בלויות ורופפות.