מכתב על גבי פתקא, בחתימת-ידו וחותמתו של רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. ירושלים, שנות התר"מ בקירוב.
נכתב בכתיבת סופר (בכתיבת רש"י) וחתום בחתימת ידו (בכתיבה אשכנזית). נשלח לאסיפה ציבורית של ראשי ה"כוללות" הספרדים והאשכנזים בירושלים, בקשר לחלוקת עזבון של נדיב, בין מוסדות הציבור בירושלים, וכה הוא כותב:
"גם הנני מסכים על כל מה שיסכימו מעלת הרבנים ממוני כוללות האשכנזים הי"ו בענין העזבון הידוע וגם אחת[ו]ם בח"י [בחתימת ידי] על כל כתב שיחתמו הרבנים הנ"ל, ומחמת חלישותי ל"ע [לא עליכם] לא אוכל כעת לילך למקום האסיפה ואתם הסליחה. הבא על החתום – שמואל סלאנט".

הגאון רבי שמואל סלנט (תקע"ו-תרס"ט), נודע מילדותו כעילוי וגאון, וכבר בהיותו כבן שבע נדד למרכזי התורה בליטא. בנערותו למד בעיר סלנט בחברותא עם רֵעוֹ הגאון רבי ישראל מסלנט (אבי תנועת המוסר). בהיותו כבן 14, קיבל מרבו הגאון רבי אבלי פאסוואלער ראב"ד ווילנא מכתב שעסק בשאלה מסובכת של סידור גט, דבר המעיד כי כבר בצעירותו סמכו גדולי הרבנים על הוראותיו כהוראת רב מופלג בתורה. לאחר שנשא את בתו של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט, עלה בשנת תר"א (1841) לארץ ישראל כדי לשמש כמורה הוראה ורב לקהילת ה"פרושים" תלמידי הגר"א שהתגוררו בירושלים. שימש ברבנות ירושלים קרוב לשבעים שנה, הקים את מוסדות החינוך והחסד בעיר, יסד בית דין וביסס את הקהילה האשכנזית. נודע בפקחותו ובגישתו המציאותית בניהול ענייני הציבור בירושלים ובקהילות ברחבי העולם.

[1] דף. כ-7X11 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים בשולי הדף.