מכתב ארוך (6 עמודים גדולים) מאת האדמו"ר רבי אברהם חיים ראטה בעל "שומרי אמונים"; נשלח אל האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, "בנדון המחלוקות והרדיפות שהנני סובל מגיסי... יותר משבע עשרה שנה". ירושלים, "אור ליום ג' פרשת נח" [ל' חשון] תשכ"ה [1964].

שישה עמודים מודפסים במכונת כתיבה, עם תיקונים והשלמות בכתב-ידו, ועם חתימת-יד-קדשו של האדמו"ר (בדף האחרון): "אברהם חיים בן סימא". תחת חתימתו, הוסיף האדמו"ר שמונה שורות בכתב-יד קדשו.

העמוד הראשון של המכתב נדפס על נייר מכתבים רשמי של האדמו"ר: "אברהם חיים ראטה בן הרה"ק בעל ה'שומר אמונים' זצוקל"ה מבערגסאז, עיה"ק ירושלם תובב"א, קרית שומרי אמונים".

במכתבו מתאר בעל ה"שומרי אמונים" בכאב ובהרחבה רבה את ה"רדיפות, צרות ובזיונות, והפסדים כספיים והפסדים רוחניים" שנגרמים לו ולאמו, מידי גיסו רבי אברהם יצחק קאהן – אדמו"ר קהילת חסידי "תולדות אהרן".

בפתח דבריו מסביר רבי אברהם חיים כי הסיבה שלא יכול היה להבליג עוד והוכרח לכתוב לאדמו"ר רבי יואל מסאטמר ("שגיסי הנ"ל הוא מתלמידי מעכ"ק שליט"א") היא שגיסו מדפיס את ספרי אביו ה"שומר אמונים" בהשמטות ושינויים רבים – "במקום שמאריך כ"ק אאמו"ר זצ"ל הוא מקצר ובמקום שקיצר הוא מאריך, ודפים ומאמרים שלמים החליף ובמקומם של דברי מארי אבא זי"ע הכניס מדילי' דברים שונים ומשונים מאשר עלה על רוחו... ובפרט כאשר נודע לי ממקור מהימן שברצונו של גיסי הנ"ל להמשיך בדרכו זאת ולעשות בכל ספרי דבי אבא מארי זצ"ל, אש תוקד בקרבי וגמרתי בדעתי שאין העת לחשות.. גמרתי בדעתי שאנו מוכרחים לצאת נגד פירצה נוראה זו ולמחות ע"ז בכל תוקף ועוז".

בהמשך מכתבו דן רבי אברהם חיים בזכות ההלכתית העומדת לו כיורש להדפיס את כתבי אביו ובקבלת חלק מהרווחים הכספיים הבאים ממכירתם; ממשיך לתאר את השינויים שגיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן" עושה בספרי אביו ואת השינויים שהוא מנהיג בדרכיו, מנהגיו, תקנותיו והוראותיו; ומאריך לדון בשאלת הירושה של הנהגת חברת "שומר אמונים", על פי הלכה ועל פי הנהוג בקרב צדיקי החסידות הקדמונים.

בתוך דבריו מתאר רבי אברהם חיים בהרחבה גם את דמותו הקדושה והנהגתו המיוחדת של אביו בעל "שומר אמונים": "הכרתי מקצת דמקצת את גדולת וקדושת האיש הקדוש הזה עוד מכד הוינא כבן שלש שנים כי מאז לא זזתי מתוך ביתו וישנתי אתו בחדר המיוחד לו לעבודת הקודש, והרבה פעמים כאשר ננערתי משינתי כתינוק הניעור משינתו בלילה נבהלתי מהמחזה הנוראה שהתגלה נגד עיני היאך הוא בוער כלפיד אש בעבודתו הקדושה ואש תמיד תוקד בו משך כל הלילות ועבד עבודתו בהתלהבות אש קודש כמלאך משרת... ופעם התגלה לנגד עיני היאך הוא שורף את ידיו בנר שדלק על שלחנו הטהור עד זוב דם... היאך הוא תולש חרולים ותוחבם מתחת כתונתו והניחם על בשרו ככה משך של כמה שעות ולפעמים כל היום... והזהיר אותי מאוד שלא אגלה לשום איש זר...".

האדמו"ר רבי אברהם חיים מספר כי כמה ימים קודם פטירתו ציווה עליו אביו ליטול על שכמו את עול ההנהגה ולמלא את מקומו: "איזה ימים לפני הסתלקותו קרא אותי לביתו ולחדרו המיוחד ואמר לי שהוא מרגיש שאלו המה ימיו האחרונים בעולם השפל הזה... ולכן הוא רוצה שאמלא את מקומו... ובפירוש אמר לי אז שאינו רוצה בשו"א [בשום אופן] שגיסי הנ"ל ימלא את מקומו (ואינני רוצה לכתוב כאן הלשון שאמר לי אז מארי אבא ז"ל מטעם מניעת עלבון מגיסי)...".

רבי אברהם חיים ממשיך לגולל את השתלשלות העניינים מאז פטירת אביו ה"שומר אמונים" ואת התפתחות המחלוקת עם גיסו האדמו"ר מ"תולדות אהרן". הוא מספר כי בתחילה מיד לאחר פטירת אביו מיאן לקחת על עצמו את ההנהגה, ורק לאחר שפנו אליו זקני החסידים תלמידי אביו, ובראשם חמיו האדמו"ר רבי גדליה משה גולדמן מזוועהיל, והפצירו בו לקבל את הנשיאות, הוא נעתר להם לבסוף רק "בתנאי שימתינו עד אחרי השלושים".

הוא מוסיף ומספר כי שניים ממתנגדיו ושונאיו מקרב החסידים העלימו את צוואת אביו, והוסיפו וזייפו בה שורה, שבה כביכול אביו האדמו"ר בעל "שומר אמונים" כותב ומצווה על בנו שלא לקבל את ההנהגה לאחר פטירתו. לא זו אף זו: "שני אנשים הנ"ל התחילו תיכף לפתות ולדבר על לב הצעירים והבחורים... באמרם שבהצואה כתיב שאני לא אקבל עלי שום נשיאות וממילא מוכח שגיסי יהי' הממלא מקומו של מארי אבא... ומעשיהם עשו פרי... והשנים הנ"ל החתימו בע"כ וע"י איומים את התלמידים על כתב התמנות...". כעבור זמן אחד מן השניים חזר בו ושלח אליו מכתב שבו הודה במעשים ותיאר את חלקו במעל.

בחלקו האחרון של המכתב דן רבי אברהם חיים באריכות רבה בשאלת הורשת אדמו"רות מאב לבן. הוא מביא תחילה את דברי ה"דברי חיים" מצאנז, הכותב "שאין בזה שום צד של ירושה... כי שליטות רבני החסידים אינו בתורת משרה כמו רב שבנו קודם..." (חו"מ סי' לב), אך חולק על דבריו ומתפלמס עמו ומביא ראיות מדברי הראשונים והאחרונים, ומוכיח מצדיקי גדולי החסידות בדורות הראשונים שרובם הורישו לבניהם את הנשיאות.

בעמוד האחרון מסכם רבי אברהם חיים את הדברים – הוא כותב כי הוא מצרף למכתבו כמה כתבים מאביו המוכיחים שרצונו היה כי בנו ימשיך בהנהגה לאחר פטירתו, ומבקש מהאדמו"ר רבי יואל מסאטמר את חוות דעתו ההלכתית בכל הסוגיות ההלכתיות שהעלה במכתבו.

בשולי המכתב הוסיף רבי אברהם חיים שמונה שורות בכתב-יד קדשו, בהן הוא מפציר באדמו"ר מסאטמר שיורה על גיסו להשיב לו כתב-יד של אביו "אשר גזל ממני ואינו רוצה להחזירם לי", כי רצונו להדפיס מחדש את ספר "טהרת הקודש", ללא ההשמטות.

[6] דף. 32 ס"מ. מצב טוב. בלאי קל. קרע בדף הראשון (ללא פגיעה בטקסט).