מכתב בכתב-יד הגה"ק רבי יהודה יצחק פרנקל אב"ד סאניק (תלמיד רבי הירש מרימנוב ורבי שלום מקאמינקא), אל מחותנו הגה"ק האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים בעל ה"ייטב לב" מסיגט. סאניק (סאנוק, כיום בפולין – Sanok) "יום א' בהעלתך" [י"ג סיון] תר"ם [1880].

בשולי הדף הוסיף בעל ה"ייטב לב" שלוש שורות בכתב-יד קדשו – דבר תורה בענין הגאולה: "...כי זמן הגאולה בניסן, ודור שלא נבנה בימיו כאלו נחרב בימיו, א"כ הו"ל [אם כן הוה ליה] כנשרף בניסן, וכ"כ [וכמו כן] אחר תשרי, כי מ"ד [מאן דאמר] בניסן ומ"ד בתשרי עתידין להגאל, ואו"א [ואלו ואלו] דברי א"ח [אלוקים חיים] כמבואר ברהב"ק [ברבותינו הקדושים], לכן אחריהן צריך להתענות כאמור" [תורה זו שמע ה"ייטב לב", כפי הנראה, מפי זקנו הגאון הקדוש בעל ה"ישמח משה" מאוהעל, שכן תורה זו מובאת בסגנון דומה בספר "ישמח משה" על המועדים (דף פ"ו, מאמר תענית בה"ב)]. 

את מכתבו  פותח רבי יהודה יצחק פרנקל בתארי-כבוד והערצה מופלגים כלפי ה"ייטב לב": "...שר התורה מקור החכמה והמדע צדיק ונשגב איש קדוש רבן ואביהן של ישראל... מנורה הטהורה איש אלקים בנש"ק... חסידא ופרישא... מוהר"ר יקותיאל יהודה... האבד"ק סיגוט והמדינה".

בגוף המכתב מבקש רבי יהודה יצחק את הסכמת ה"ייטב לב" על ספריו "מעט מים" ו"מחיר חלב", שהדפיס באותו זמן (תר"מ): "...אבא בשאלתי לשום עיניו המזהירים בכתבים הנדפסים ששלחתי, ולהאציל מטובו וחסדו עלי ליתן תעודתו על כתביי אשר נדפסים", ומוסיף כי ביקש מאת מחותנו, בן ה"ייטב לב" רבי אברהם אהרן טייטלבוים אב"ד קולבסוב, להרחיב בפניו בענין זה: "יראתי לנפשי להעמיס על קדושת תורתו רבות מילין במכתב, וערכתי הכל למחו'[תני] הוא בנו הרב הגדול שליט"א האבד"ק קאלבסוב שיציע לפני מרן הקדוש והטהור". רבי יהודה יצחק חותם את מכתבו במילים: "דברי המתאבק בעפר רגליו הקדושים והטהורים, מבקש סליחתו – מחו' הק' יהודה יצחק בן חנה האבד"ק סאניק".

האדמו"ר הגאון הקדוש רבי יקותיאל יהודה טייטלבוים אב"ד סיגט בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), בן רבי אלעזר ניסן טייטלבוים אב"ד סיגעט, וחתן רבי משה דוד אשכנזי – הרב מטולטשווא שעלה לצפת. תלמידו המובהק של אבי-אביו האדמו"ר בעל "ישמח משה" רבי משה טייטלבוים אב"ד אוהעל, אשר היה מקרבו ביותר וגילה לו גילויים שמימיים מדברים שהתגלו אליו ברוח הקודש. היה גם מתלמידיו של האדמו"ר רבי אשר ישעיה מרופשיץ. בשנת תקצ"ג (בהיותו כבן 25) נתמנה לרב בסטרופקוב, ולאחר פטירת סבו הגדול נתקבל לעלות על מקומו כאב"ד אוהעל. לאחר מכן התמנה לרבנות בגורליץ ולאחר מכן בדרוהוביטש. בשנת תרי"ח עבר לכהן ברבנות סיגט בירת חבל מרמארוש והקים ישיבה גדולה, בה למדו בתקופת פריחתה כמאתיים תלמידים. בין תלמידיו שם נודע הגאון רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי" וראב"ד סיגט. נכדו מעיד כי "היה להם לאב הרחמן ונשאם על כתפיו כאשר ישא האומן את היונק, והשגיח עליהם בפרטיות שילמדו תורה בקדושה ובטהרה". מסיגט נתפרסם שמו על פני כל הארץ, ואלפי חסידים נהרו אל העיר, ליטול ממנו עצה ותבונה, להתברך ולהיוושע מפיו. נודע בקדושתו הרבה ונכדו האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר העיד עליו שמעולם לא פגם בקדושתו. סיפורי מופת רבים מסופרים אודותיו, בהם דברי פלא שהתגלו לו ב"רוח הקודש". מקובל היה בדורו כמי שיודע את מחשבות העומדים מולו, וסיפורים מופלאים התפרסמו אודות כך. על מצבתו נכתב: "הרב המפורסם שמו נודע בשערים, העמיד תלמידים הגונים וישרים, השאיר אחריו חיבורים יקרים". נודע בספריו: "ייטב לב" על התורה, "ייטב פנים" על המועדים, "רב טוב" על התורה ושו"ת "אבני צדק".

שולח המכתב אל ה"ייטב לב", הגה"ק רבי יהודה יצחק אריה ליבוש פרנקל (תאומים) אב"ד סאניק (תקפ"ה-תרנ"ד), בן הגאון רבי חיים מרדכי פרנקל-תאומים אב"ד לינסק (מצאצאי ה"קיקיון דיונה" והגאון בעל "ברוך טעם"). תלמיד מובהק לאדמו"ר רבי שלום רוזנפלד מקאמינקא. הסתופף גם בצלו של האדמו"ר רבי צבי הירש מרימנוב. היה תלמיד-חבר לבעל ה"דברי חיים" מצאנז, שהעריכו ביותר והחליף עמו מכתבי שו"ת רבים. ה"דברי חיים" כותב אליו באחת מתשובותיו: "נכבד הוא בעיני מאד ובכלל כל הרבנים הגדולים דמדינה זו... ידעתיו לגדול הדור... יזהר מאד מלהניח כתר הרבנות... ולו יאתה כי נתן ה' לו חכמה ודעת" (שו"ת דברי חיים, אבן העזר, סימן עד). בתשובותיו הנוספות מכנהו ה"דברי חיים" בכינויי חיבה והערכה: "ידידי הרב המאור הגדול החריף המושלם החסיד המפורסם", "הגאון הגדול החריף המפורסם ירא ד'", ועוד. בזקנותו הורה ה"דברי חיים" לנכדו האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב (הראשון) שיפנה אל הרב מסאניק בענינים הלכתיים: "תשלח דברי להגאון מסאניק, אם יסכים כן תעשה" (שו"ת דברי חיים, יורה דעה, סימן לב). רבי יהודה יצחק כיהן בתחילה על מקום אביו כראב"ד לינסק. בשנת תרי"ח התמנה לאב"ד העיר סאניק וכיהן בה במשך כשלושים וחמש שנה. נודע כתלמיד חכם גאון וקדוש. עסק רבות בצדקה והכנסת אורחים. ברשותו הייתה ספריה גדולה וחשובה. לאחר פטירתו בנו אנשי עירו ציון ואוהל על קברו כמקום תפילה וישועה. הניח כתבים רבים אחריו, שמרביתם אבדו בשואה. בחייו הספיק להוציא לאור את חידושי סבו ר' יהודה ליבוש על מסכת בבא מציעא בספר "שני צמידים", ועמו את חידושיו שלו – "מחיר חלב" בהלכה ו"מעט מים" באגדה (פרמישלא, תר"מ). בנו רבי יעקב שלמה נשא את נכדת ה"ייטב לב" – הרבנית הצדקת דבורה בת הרה"ק רבי אברהם אהרן טייטלבוים אב"ד קולבסוב.

[1] דף. 20.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול. כתמים, קמטים ובלאי קל. המכתב נדפס ב"כרם שלמה" (חודש אדר תש"ס, עמוד פה)