מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של זיגמונד פרויד, אל המתרגם הראשון של ספריו לעברית יהודה דביר. וינה, 15 בדצמבר 1930. גרמנית.
המכתב כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי, עם כתובתו של פרויד ברחוב Berggasse מס' 19 בווינה, שם התגורר במשך 47 שנים (1891-1938); נשלח אל המורה והסופר יהודה דביר (דבוסיס; 1896-1971) בירושלים, שתרגומיו לחיבורי פרויד – הראשונים לשפה העברית – ראו אור מעט לפני כן.
במכתבו מתאר פרויד את היחס אל היהדות ואל השפה העברית בבית אביו, יעקב פרויד, ואת תחושת הזהות היהודית שהתחזקה בו על רקע האנטישמיות שחווה שנים רבות קודם לכן, בעת לימודיו באוניברסיטה בווינה, בה החל את לימודיו בסתיו 1873: "...אני שואב סיפוק וקורת רוח עצומים מהפרסום של כמה מחיבוריי בעברית. שליטתו של אבי בשפת הקודש הייתה זהה, או אפילו עלתה, על שליטתו בגרמנית. לי הוא הניח לגדול בלי שאדע דבר על יהדות. רק בהגיעי לבגרות התחלתי לנטור לו טינה על כך. אבל עוד קודם לכן הרגשתי את עצמי יהודי, בזכות השפעתה של האנטישמיות הגרמנית ששבה ופרצה בעת לימודיי באוניברסיטה".
בהמשך המכתב מגלה פרויד את רגשותיו החיוביים כלפי הציונות, ומזכיר את החששות לגורלה, שהלכו וגברו בו לאור פרעות תרפ"ט שפרצו בארץ ישראל באוגוסט שנה קודם לכן: "הציונות עוררה בי סימפתיה עמוקה, וגם היום אני שומר לה אמונים. מלכתחילה היא נקשרה אצלי באותם חששות שלאור המצב הנוכחי, מתבררים כמוצדקים למדי. הלוואי שאתבדה. מודה לך מקרב לב על המאמצים שהשקעת ומברך אותך בלבביות – שלך, זיגמונד פרויד" (התרגום על פי: זיגמונד פרויד, מכתבים, בתרגום ערן רולניק, מושב בן שמן, מודן, 2019).

זיגמונד פרויד (1856-1939), אבי הפסיכואנליזה, מגדולי האינטלקטואלים ומן הדמויות המשפיעות ביותר במאה העשרים. פרסם שורה של מחקרים פורצי דרך על חיי הנפש: "טוטם וטאבו", "פשר החלומות", "משה האיש והדת המונותיאיסטית", וחיבורים רבים נוספים, שחוללו מהפכה בתפישת הנפש במערב. פרויד נפטר בחודש ספטמבר 1939, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

[1] דף, נייר מכתבים רשמי, 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי קל. קרעים קלים בשוליים.