שני מכתבים (על שני צדיו של דף אחד), בכתב יד קדשו ובחתימתו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהרל'ע) ראטה בעל "שומר אמונים". "סאקמאר" (סאטמר), יום ה' לס' ויחי יעקב" [תר"צ-תרצ"א בקירוב]. עברית ומעט יידיש.
המכתבים נשלחו לארץ ישראל אל הרה"ח ר' אברהם גרומאן ואל אחיו הרה"ח ר' יצחק גרומאן - מראשוני וחשובי חבורתו הקדושה של האדמו"ר בירושלים. בצדו האחד של הדף מכתב עידוד וחיזוק אל "תלמידי מחמד לבבי היו"ש [=ירא ושלם] החתן המופלג כמר אברהם נ"י". האדמו"ר מחזקו בדברי נחמה ועצה וכותב: "...דע בני כי אין רע יורד מלמעלה ח"ו, כי הכל מושגח בהשגחה פרטית... ואדרבא כל הקרוב יותר לקדושה מכתתין אותו דישה לצורך זריעה, והבן... לכן חזק ואמץ ותלמוד ותתפלל בהתמדה, ואיזה מלאכה שתלמד אקוה לה' שיהא בזה ברכה והצלחה, כי אין העשירות מן האומנ[ו]ת". בהמשך המכתב מדריכו האדמו"ר בענין לבושי קודש של ארץ ישראל, ומורה לו: "ואל תעזוב אהבת חבירים, ותעשה בגדים של ארץ ישראל, זשבע [=ג'ובה, ז'ופיצע - בגד עליון הנהוג בחסידות בשבתות ובשמחות] והכל, וזאקן [=גרביים] לבנות, בזה אין אתה מחויב לשמוע אפלא [=אפילו] למלאך, אם אלי' יבא לומר לשנות מנהג ישראל אין שומעין לו – כ"ד אוהבך הנאמן הק' אהרן ראטה".

בצדו השני של הדף מכתב נוסף אל אחיו "ידידי הב'[חור] החתן המופלג יצחק נ"י", בו מברכו האדמו"ר: "...ויה"ר שזווגך יעלה יפה יפה, וצלח ורכב על במתי ארץ בתורה ועבודה ונכסים - ידידך הק' אהרן". בסוף המכתב מבקשו האדמו"ר לפרוס בשלום חותנו ר' מאיר [אייכלר] ובפרט בשלום גיסו ר' צבי אייכלר - "ידידי כבוד מוהר"ר צבי אייכלער".
המכתבים נדפסו בהשמטות בקובץ "מבקשי אמונים" (ירושלים, תשנ"ו, ג', עמ' כה-כו).

האדמו"ר הקדוש רבי אהרן (ר' אהר'לע) ראטה - בעל "שומר אמונים" (תרנ"ה-תש"ז), למד בבחרותו בישיבת רבי ישעיה זילברשטיין בווייטצן, והתקרב לחסידות אצל רבותיו האדמו"ר רבי צבי אלימלך מבלוז'וב והאדמו"ר רבי ישכר דוב מבעלז. עובד ה' מנעוריו במסירות נפש. לאחר נישואיו התיישב בעיירה סאטמר, וקיבץ סביבו חבורת אברכים ובחורים צעירים – חבורת "יראי ה'", והנחה אותם בעבודת הבורא בדרכי החסידות, במסירות נפש. בהמשך עבר לעיר בודפשט, ואף שם ייסד חבורת עובדי השם. בשנת תרפ"ה עלה לירושלים והקים גם בה חבורת חסידים ותלמידים לעבודת ה' באמונה ויראה. בשנת תרפ"ט חזר אל חבורת חסידיו בסאטמר, ובשנת תרצ"ו עבר לבערגסאס, שם ייסד את חבורתו מחדש, וקרא שמה "שומר אמונים". בכל אותה התקופה המשיך לעמוד בקשר מכתבים עם עדת חסידיו מארץ הקודש, לחזקם ולהדריכם בענייני בטחון והשגחה פרטית. בשנת תרצ"ט עלה בשנית לירושלים, הקים בה את בית מדרשו "שומרי אמונים" והמשיך להנהיג את עדת חסידיו.
חבורתו הקדושה "שומר אמונים" ממשיכה את דרכו כיום בחצרות החסידיות "תולדות אהרן", "שומרי אמונים", "תולדות אברהם יצחק", "מבקשי אמונה", ועוד. עד היום מכונים בני חסידויות אלו בכינוי "ר' אהר'לך", על שם רבם הראשון "ר' אהר'לע", שמכוחו הגדול עדיין בוערת בהם אש החסידות והיראה. ספריו הרבים יצאו במהדורות רבות, והם מספרי היסוד של ההולכים בדרכי החסידות והיראה: "טהרת הקודש", "שולחן הטהור", "שומר אמונים", "מבקש אמונה" ועוד.
האדמו"ר ר' אהר'לע היה מחנך את תלמידיו להקפיד על המלבוש הישן של יהודי ירושלים, ומלבד הקפדתו על המלבושים הירושלמים הנהוגים אצל יהודי ירושלים - קאפטן, אבנט, ז'שובע, כיפה לבנה, גרביים לבנות - דרש האדמו"ר מהבחורים הצעירים לחבוש שטריימל'אך כבר מגיל בר מצוה, דבר שאינו נהוג במרבית החסידויות.
מקבלי המכתבים, הרה"ח ר' אברהם הלוי גרומאן (תר"ע-תשנ"ב בקירוב; חתן הרה"ח ר' משה וולדמאן מחוסט-ירושלים), ואחיו הרה"ח ר' יצחק הלוי גרומאן, חתן הרה"ח ר' מאיר אייכלער (תרכ"ו-תש"ו) וגיסו של הרה"ח ר' צבי אריה אייכלר (תרס"ב-תשל"ו) שהיה מנאמני האדמו"ר בירושלים. אביהם הרה"ח ר' מרדכי גרומאן, מחסידי ווארקא בפולין, עלה מווארשא לארץ-ישראל עם כל בני משפחתו בשנת תרפ"ה, ושלושת בניו הצטרפו אל החבורה הקדושה של תלמידי ר' אהר'לע בירושלים.

[1] דף (שני עמודים כתובים). 16.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול וקמטים. כתמים ובלאי. נקבים קטנים בקווי הקפל.