כתב-יד, ספר הכוונות (שער הכוונות), "חלק ב', סדר תפלות שבת ויו"ט ור"ח" – מרבינו חיים ויטאל, מתורת רבו האר"י הקדוש – בכתיבת רבי יהודה גייאן, עם הגהות והוספות ממקובלים שונים. תלמסאן, שנות התק"נ-תק"ע בקירוב [מפנה המאה ה-19].
שער מעוטר. עותק נאה עם שוליים רחבים, בכתיבה מערבית-בינונית נאה, עם כותרות ותיבות-פתיחה בכתיבה מרובעת. עיטורים במספר דפים.
בתוך הטקסט משולבים "חלונות" עם הגהות ממהרח"ו ובנו מהרש"ו, על דברי האר"י: "אמר חיים הכותב"; "אמר שמואל"; "אמר שמואל נלע"ד...".
בשולי הגליונות נוספו עשרות הגהות עיוניות, בכתיבה רהוטה. רבות מהן העתקה של הגהות רבי שמואל ויטאל – המהרש"ו (פותחות במילים: "אמ"ש" = אמר שמואל). הגהות אלה נעתקו ממקור נוסף, שכנראה לא עמד לפני המעתיק של עצם כתב-היד. באחת ההגהות העתקה "מספר הכוונות הישן" (דף קן2). כמה מן ההגהות חתומות "אי"ן", אולי אלה ראשי תיבות: אני יוסף נר"ו, ואולי הכוונה ליוסף אבולכיר (ראו להלן). בדפים שבסוף כתב-היד נוספו [3] עמודים (כפי הנראה מכותב ההגהות הנ"ל), עם העתקת "הגהות לס' הכוונות הישן מהרב המובהק חס"ק [=חסידא קדישא] כמוהה"ר יעקב פינטו ז"ל". בשולי העמוד האחרון של העתקת ההגהות, הגהה חתומה: "אמר הצעיר יוסף אבולכיר י"ץ...". לאחר מכן מופיע עמוד עם העתקה נוספת: "מ"ך [=מצאתי כתוב] משם המקובל מהר"ש שמאמא ז"ל".
בראש השער המעוטר ובשוליו דברי הכותב המעתיק: "העתקתיו לתשוקת מעלת החכם השלם הדיין ומצויין כהה"ר יצחק אבולכיר נר"ו שמו לעולם, ואני המעתיק צעיר אנכי יהודה בן החכם השלם הדיין המצויין אבא משי"ח [=מורנו שיחיה] כמוה"ר נתן גייאן נר"ו יאיר תמיד כל הימים כיר"א [=כן יהי רצון, אמן] בע"ת תלמסאן יע"א כיר"א". [מרכז השער הושאר ריק על ידי הסופר, ובהמשך נוספו בו בכתיבה שונה ומאוחרת, נוסח (מזויף) של תפילת הכותב ותיארוך (מזויף) של סיום הכתיבה בחודש שבט תק"ד ליצירה].
כתב-היד נכתב ע"י רבי יהודה גייאן, בנו של הגאון רבי נתן גייאן רבה של העיר תלמסאן באלג'יריה בשנות התק"נ-תק"פ בקירוב (ראו אודותיו: מלכי ישורון, עמ' 88), עבור ידיד-אביו, הגאון המקובל רבי יצחק אבולכיר, רבה של העיר אלג'יר בתקופה זו.
רבי יצחק בן יוסף אבולכיר, רבה של אלג'יר בשנות התק"נ-תק"ע, הוצא להורג על-ידי השלטונות בשנת תקע"ה 1815] – ראו אודות כך: א' מורגנשטרן, השיבה לירושלים, ירושלים, תשס"ז, עמ' 264-265. משפחת אבולכיר הייתה משפחה עתיקה ומיוחסת באלג'יריה; אחד מראשיה מתועד כבר בסוף תקופת הגאונים – ר' אבו אלכיר תאהרתי שמוצאו מעיר תאהרת, היא תייארת; ראו: ש"ד גויטיין, מגבית מאוחדת לישיבות בבל בעיר קירואן ועלייתו של הנגיד אברהם בן עטא, ציון, כז (תשכ"ב), עמ' 156-157 (מלכי ישורון, עמ' 19-20).
בעמוד לפני השער רישום מעניין משנת תרנ"א, בכתב-יד וחתימת השד"ר רבי שמואל קארקוס מירושלים: "זה הספר שהביא עמו מע'[לת] הרב המופלא... שמואל אבולכיר זלל"ה מעי"ת אלג'יר יע"א וקבע דירתו בעיה"ק ירושת"ו וישב ב' שנים ואח"ך חיל"ש ונלב"ע [=חיים לנו שבק ונלקח לבית עולמו]... ואח"ך אשתו מכרה הספרים שלו והאלקים אנה לידי זה הספר שלו יה"ר זכותו תעמוד לי לקרות בו אני וזרעי ... טו"ב לח' שבט ע"ש והשמ"ש [=תרנ"א] זרחה לפ"ק, הצעיר שמואל קרקוס". מעל הרישום – חותמתו: "שמואל קרקוס שד"ר תלמוד תורה הכללי וישיבת תפארת ירושלם מעדת ספרדים... S. Karkus Jerusalem". רבי שמואל אבולכיר (ב"ר יוסף ב"ר שמואל) מגדולי רבני אלג'יר בסוף המאה ה-19, עלה לירושלים בשנת תרמ"ח בקירוב, ונפטר בשנת תר"ן (ראו אודותיו: מלכי ישורון, עמ' 20-21).

[3], א-קט, קן-קנט, [6] דף (דף אחד בהתחלה ושלושה דפים בסוף – ריקים). 24 ס"מ. נייר איכותי. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש במספר דפים (חלקם משוקמים). כריכת עור חדשה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, AL.011.003.