מכירה פומבית 92 חלק ב' כתבי יד ופריטים מיוחדים ויקרי ערך מאוסף משפחת גרוס
- יד (51) Apply יד filter
- manuscript (51) Apply manuscript filter
- כתבי (39) Apply כתבי filter
- כתבי-יד (32) Apply כתבי-יד filter
- כתבייד (32) Apply כתבייד filter
- art (18) Apply art filter
- דפים (14) Apply דפים filter
- קבלה (14) Apply קבלה filter
- על (14) Apply על filter
- חפצים (14) Apply חפצים filter
- וכתבייד (14) Apply וכתבייד filter
- וכתבי-יד (14) Apply וכתבי-יד filter
- וכתבי (14) Apply וכתבי filter
- קלף (14) Apply קלף filter
- בודדים, (14) Apply בודדים, filter
- בודדים (14) Apply בודדים filter
- art, (14) Apply art, filter
- broadsid (14) Apply broadsid filter
- broadsides, (14) Apply broadsides, filter
- ceremoni (14) Apply ceremoni filter
- jewish (14) Apply jewish filter
- kabbalah (14) Apply kabbalah filter
- parchment (14) Apply parchment filter
- כוונות (13) Apply כוונות filter
- kavanot (13) Apply kavanot filter
- siddur (13) Apply siddur filter
- אירופה (10) Apply אירופה filter
- europ (10) Apply europ filter
- המזרח (8) Apply המזרח filter
- מאוירים (8) Apply מאוירים filter
- ומעוטרים (8) Apply ומעוטרים filter
- ארצות (8) Apply ארצות filter
- decor (8) Apply decor filter
- illustr (8) Apply illustr filter
- land (8) Apply land filter
- sepharad (8) Apply sepharad filter
- הרשש (7) Apply הרשש filter
- סידורי (7) Apply סידורי filter
- ירושלים (7) Apply ירושלים filter
- חברות (7) Apply חברות filter
- וחברות (7) Apply וחברות filter
- פנקסים (7) Apply פנקסים filter
- הרש (7) Apply הרש filter
- הרש"ש (7) Apply הרש"ש filter
- ו"חברות (7) Apply ו"חברות filter
- communiti (7) Apply communiti filter
- harashash (7) Apply harashash filter
- jerusalem (7) Apply jerusalem filter
- pinkasim (7) Apply pinkasim filter
- societi (7) Apply societi filter
פנקס חברא קדישא וגמילות חסדים. האלאש (הוֹלוֹשׁ; Kiskunhalas קִישְׁקוּן-האלאש, הונגריה), תקצ"ג [1833].
כרך גדול בכריכת עור מקורית. בראש כתב-היד שער צבעוני מאויר, בו נכתב: "זה הפינקס שייך לבני חברא קדישא וגמילות חסדים דישוב האללאש בשנת תקצ"ג לפ"ק". בתחתית דף השער צוירה סצנת לוויה: דמויות המלוות את "נושאי המיטה" – הנושאים אלונקה, תחת שמים ושמש זורחת. בשער בית הקברות עומד מולם "ראש הדגל" עם שלט בידו, בו נכתב "הצור..." ["הצור תמים פעלו" וכו' – פסוקי "צידוק הדין" הנאמרים בלוויות על ידי אנשי החברה קדישא].
בדף [2] של הפנקס, שער נוסף, מעוטר אף הוא בצבע, עם הכותרת "מבוא השער השני". בתוך השער, הקדמה ביידיש "מפני מה נתוקן הפנקס הזה השני". בעמוד שאחריו הועתקה ההקדמה מהפנקס הקודם של החברה – "ואלה דברי המבוא מן הפינקס הראשון...", מהתאריך "חמשה עשר בשבט יום שהקב"ה ידו"ן לאלנו"ת לפ"ק" [=תקפ"ז], ובסופה הועתקו 16 חתימות מהפנקס הראשון. בעמוד שאחריו מפתחות לכ"ט תקנות שבהמשך הפנקס.
בדפים הבאים מופיעים תקנות ביידיש ובעברית (עמודה מול עמודה). תחילה מופיעים כ"ט תקנות, שנכתבו בשעת הכנת הפנקס (הן המופיעות גם בתוכן העניינים שלפניהן). מאוחר יותר נוספו תקנות נוספות (בכתיבה מאוחרת; בכמה מתקנות אלו מופיע התאריך תרכ"ו) הממוספרות ל-מ.
בדפי הפנקס שלאחר מכן מופיעים דפי רישום של חברי החברה. שמו של כל אחד נכתב בעמוד נפרד, בדיו אדומה. לעתים נוסף גם תאריך פטירתו ומקום קבורתו בבית הקברות. בדף קכג1: "רגיסטער [=מפתחות, אינדקס] מן שמות האנשים שבאו לחברא קדישא יקירא". בדף קכה1: מפה של בית הקברות. בדף קכו: "שמות הנקברים לרצון יעלו זכרונם", עם ציון מיקום קברם בבית הקברות.
קִישְׁקוּן-האלאש (Kiskunhalas) היא עיירה בדרום-הונגריה (כ-55 ק"מ מהעיר סגד). כבר מראשית המאה ה-18 הגיעו יהודים להתגורר במקום, אולם הקהילה התארגנה רק בשנות ה-20 של המאה ה-19. הכרה רשמית כקהילה נתקבלה רק בשנת תרי"ז (1857). בתקופת פילוג הקהילות בשנת תרכ"ט (1869) הגדירה הקהילה את עצמה כחרדית, אולם בהמשך פרשו רבים מבני הקהילה ועברו לפלג הניאולוגי. בשנים תרט"ז-תרמ"ו כיהן ברבנות הקהילה רבי אליעזר זוסמן סופר מפרשבורג (בעל "ילקוט אליעזר" ו"ספר המקנה"), שהקים במקום ישיבה גדולה ובני הקהילה תמכו בה ביד רחבה. הרב זוסמן-סופר עבר אח"כ לכהן ברבנות פאקש, ועל מקומו עלה בשנת תרמ"ו רבי בנימין זאב קרויס מתלמידי ה"כתב סופר" (על פי שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים תשס"ט, עמ' 381).
[6], קלג דף (דפים מא-קכב, קכז-קלג ריקים). 38 ס"מ. נייר עבה וכחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. קרעים וקרעים חסרים זעירים בשולי הדפים, ללא פגיעה בטקסט. חודי הדפים בצבע אדום. כריכת עור ישנה, עם פגמים. הטבעה בשדרת הכריכה: "Di Gebrüderschaft" [=האחווה, החברה – לגמילות חסדים].
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, CZ.011.008; HU.011.004.
הפנקס כתוב בכתיבת סת"ם נאה וכולל שערים ודפים מאוירים ומעוטרים בצבע. בפנקס מופיעות תקנות החברא קדישא, דברי מוסר מרבי נפתלי כהן צדק בעל ה"סמיכת חכמים", העתקת מכתבי רבני העיר מהשנים תרל"ח-תרל"ט (רבי יעקב טויבש מרבני יאסי, ואחיינו רבי אורי שרגא פייבל טויבש אב"ד יאס), העתקת שטר קניין למכירת חלקת קבר סמוך לקברו של האדמו"ר רבי מנחם נחום משטפנשט, ועוד.
בראש הפנקס שער צבעוני, עם איורי בעלי חיים שונים (אריות חורצי לשון, איילים, ציפורים ועוד), עלים ופרחים, ובמרכזו הכתובת "זה השער לד' – חברה חסד של אמת יבואו בו. לפרט חסדי ד' לא תמנו [תרל"ה]".
בדפים הבאים (דפים א-ג), העתקת "דברי נועם ותוכחת מוסר מן מורינו ורבינו הרב... רבינו נפתלי כהן צדק [בעל "סמיכת חכמים"] שהיה אב"ד בכמה קהלת גדולות..." אודות חשיבות ההכנה למיתה, וגודל העניין שהחברא קדישא יעסקו גם בצרכי החולים והרפואות (הדברים נדפסו בספרו בית רחל, מהד' אהבת שלום, ירושלים תשס"א, ב, עמ' רלה-רלח; ל"ו התקנות שכתב שם לא הועתקו בפנקס שלפנינו).
בדף ד' מופיע שער צבעוני נוסף, מעוטר במסגרת ארכיטקטונית – "חסד של אמת / חברה קדושה / פינקס / שנת תרל"ה, יאסע". בדף ה' מופיע עיטור פתיחה שנועד למפתחות הפנקס – הפסוק "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף", ותחתיו ציור של נשר האוחז במפתח, ניצב על מדליון ובו המילים "מפתח פתוחי חותם". המפתחות לא נוספו לבסוף ושני הדפים הבאים נותרו ריקים.
בהמשך הפנקס (דפים יד-לא) מופיעות תקנות החברה – 33 תקנות, כתובות בתוך מסגרות עגולות, מעוטרות בצבע. בדף לב מובאות שלוש תקנות נוספות.
לתקנות קודמות שתי הקדמות – הראשונה נפתחת בדף מעוטר ובו שיר עם האקרוסטיכון "יעקב שלמה בן מרדכי" ופרט השנה "החברה קדושה לפ"ק" [=תרל"ה]. אחריה, "הקדמה שניה", בה נכתב, בין היתר: "כי האהבה תתהוה מהשיווי והדמיון אשר בין אוהבים... לכן גזרנו אומר לעשות איזה תקנות עבור החברה הנכבדה הלזו להיות להם חבלי עבותות לקשר התיחדותם ואהבתם עד נצח... ובתוכם איזה תקנות על פי דת ודין למען השמר מהמכשלות שעברו תחת יד המשגיחים אשר קדמו להחבורה הלזו".
בהמשך הפנקס (דך לח) מופיע שער נוסף, מעוטר במסגרת ארכיטקטונית: "חברה חסד של אמת... שמות האנשים מהחברה". לאחר השער מופיעים מספר דפים עם שמות אנשי החברה. בחלק זה של הפנקס חסרים דפים (כפי שעולה מן המספור; ייתכן שהדפים היו ריקים ולכן נתלשו מהפנקס).
בדף מ/1 הועתק מאמר בשם "תעודה בישראל", מאת רבי אורי שרגא פייבול טויבש אב"ד יאס. בראשו פרט השנה "אך כה טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי לפ"ק" ובסופו פרט השנה "והבוטח בה' חיים טובים ורחמים יסובבנו" לפ"ק [=תרל"ט]. בדף מ/2 הועתק מכתב מהתאריך "חיים חסד ושלום יהי'[ה] לנו אמן לפ"ק" [כנראה =תרל"ח], מאת רבי "יעקב טויבש החופ"ק יאס".
הגאון רבי יעקב טויבש (תקע"ח בערך-תר"ן), בנו הרביעי של רבי אהרן משה טויבש אב"ד יאסי בעל ה"קרני ראם", וחתן הרה"ק רבי יהודה צבי אייכנשטיין מראזדאל (בעל "עמוד התורה", חתן האדמו"ר רבי צבי הירש מזידיטשוב). גאון מפורסם, מגדולי הרבנים החסידיים בדורו. בתחילה כיהן כאב"ד זידיטשוב ומשנת תרכ"ח חזר לעיר יאסי לכהן ברבנות, והיה אחד מהרבנים שניהלו יחד את ענייני הרבנות בעיר הגדולה (האחרים היו: רבי ישעיה שור בעל ה"כליל תפארת", ואחיו רבי שמואל שמלקא טויבש אב"ד העיר, ואחריו – בנו רבי אורי שרגא פייבל טויבש). רבי יעקב טויבש היה מדייני העיר ורבה של שכונת פודול-ראש ["הגשר האדום"]. עמד בקשרי שו"ת עם גדולי דורו: רבי שלמה קלוגר מברודי, ה"דברי חיים" מצאנז, ה"בית יצחק" מלבוב ועוד. במכתבו של בעל ה"דברי חיים" מצאנז, שנתפרסם ב"קול יעקב" (צ'רנוביץ', תרל"ב – אודות מחלוקת הרבנות בבוטשאטש), הוא כותב כי יש "לשמוע בקול מח' [מחותני]", כשכוונתו לרבי יעקב טויבש.
רבי אורי שרגא פיבל טויבש (ת"ר-תרס"ח), בן רבי שמואל שמלקא טויבש, מגדולי דורו. כיהן ברבנות יאס על מקום אביו וזקנו למעלה מארבעים שנה. מחבר שו"ת "אורי וישעי" (אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ג, עמ' 53-54).
בדפים עז/2י-עח/1 "העתקה משטר קנין" על "אחזת קרקע בבית עלמין הישן להגביר ר' יעקב ניישאטץ עת נפטרה זוגתו הצנועה מרת פייגא... שנת תר"ל... מצד מזרח קבורת הרב הצדיק ה"ר מנחם נחום זללה"ה משטיפינעשט...". בסופו חותמת של "חברה חסד של אמת, שנתיסדה בעיר יאסע שנת תרל"ה".
בדפים קעט-קפ, בתוך מסגרות מעוטרות נכתב: "מדרש פ' בראשית, בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם... חסד אמר יברא... ואמת אמר אל יברא... הכלל העולה שכל החסדים יראה האדם שלא יהיה מחשבתו לשום תשלום גמול ולילך בדרכי הש"י ב"ה".
[1], ג, ה-טו, יז-לח, מ-מג, עז-עח, קעח-קפ דף (כמה מן הדפים ריקים). 39.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. רישומים. כריכת עור מעוטרת חדשה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.013.
כרך מהודר, עם שערים צבעוניים מאוירים ואיורים צבעוניים ברוב הדפים. כריכת עור מקורית, מעוטרת בהטבעת זהב אמנותית, עם המילים: "זה הפנקס שייך לחבירת[!] ש"ס דפה קאפטשניץ שנת תרמ"ה לפ"ק". ייסוד החבורה היה בר"ח חשוון תרמ"א, כפי שנכתב במספר מקומות בפנקס. סיום הכנת הפנקס היה בחודש שבט תרמ"א, כפי שמורה הקולופון של יוצר הפנקס בעמוד האחרון של כתב-היד (לפני דפי הבטנה): "תהלה לשוכן בשחק נגמר מלאכתו במוצש"ק לסדר קבלת התורה פר' יתרו כ"ג לירח שבט דשנת תרמ"א לפ"ק פה טשארטקוב ובאתי על החתום יצחק אייזיק בהמנוח מו"ה רפאל זללה"ה איידלסברג שמש דחבורה ש"ס דאדומו"ר שליט"א בטשארטקוב" – הסופר רבי יצחק אייזיק איידלסברג מהעיר טשורטקוב (הסמוכה), היה שמש של "חברת ש"ס" בבית מדרשו של האדמו"ר רבי דוד משה מטשורטקוב [אחיו הגדול של האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין – רבם של חסידי הוסיאטין בקופיטשניץ, שעבורם הוכן הפנקס]. מן ההטבעה בחזית הכריכה עולה כי בשנת תרמ"ה, כארבע שנים לאחר הכנת הפנקס, הוכנה לו הכריכה המפוארת שלפנינו. בכמה מדפי הכרך מופיעות חותמות החבורה: "חבורה ש"ס דקלאז הוסאטין קאפיטשיניץ".
כתב-היד כולל ארבע שערים מאוירים בצבע (ראה להלן פירוט השערים), ועוד דפים רבים מאוירים – דף אחד לכל אחד מחברי החבורה עם טבלאות למילוי ל-18 שנה, בהן נרשמו תכניות הלימודים של החבר וסכום הכסף אותו התחייב לשלם לקופת החבורה. כל אחד מעמודים אלה מעוטר במסגרת ארכיטקטונית, ובמרכזו איור צבעוני מתחלף (אריות וצבאים, עופות שונים, צמחים, מבנים, ועוד).
תיאור מפורט של תוכן הפנקס:
בראש כתב-היד שני שערים צבעוניים מאוירים - עמודים ארכיטקטוניים, עיטורים פרחוניים, צבאים וציפורים. בראש השער השני שני מדליונים שבהם איור מבנה (אולי מבנה קלויז חסידי הוסיאטין בקופיטשניץ). בשער הראשון נכתב: "שויתי ה' לנגדי תמיד – פנקס – דחבורה ש"ס שנת אמת וצדק לפ"ק [=תרמ"א] ר"ח מרחשון – קאפיטשיניץ". בשער השני: "בעזרת צור ישראל – פנקס – אשר בו נכתבו ונחת'[מו] כל עדת החבורה הנעימ'[ה] לומדי הש"ס במקהלים וכל פרטי עניניהם ותקנ[ו]תיהם... א. לדעת באותות מכסת נפשות הצובאים על ים התלמוד ומי המה הלומדים. ב. המועדים ימים ושנים הסיום והתחלה. ג. משמרת פקודתם המסכת[ו]ת אשר יעלה בגורל כל או"א. ד. מסת הכסף אשר הושת עליהם... החבורה נתיסד בר"ח מרחשון שנת אמת וצדק לפ"ק – פה קאפיטשיניץ". בדפים הבאים באו "הקדמה" ו"תקנות ישרות" (עם כותרות בכתיבה קליגרפית ומעוטרת), בהן י"ח תקנות החבורה (התקנה הי"ח נוספה בכתיבה מאוחרת יותר, כהשלמה לתקנה ד': "...שבשעת הסעודה מהסיום מחיוב [צ"ל: מחויב] הגבאי להכין מאכל מיוחד לאנשי החבורה ובעת העלאת ואכילת המאכל אזי כל הזרים הנמצאים שם... יסירו מסף הבית חוצה למען יהיה לאות ולתפארת לאנשי החבורה שאין לזרים חלק בהם..").
לאחר מכן מופיע שער מאויר נוסף, לחלק שבו נכתבו שמות בני החבורה. בדפים שאחריו עמודים נפרדים לכל חבר וחבר. כל עמוד מעוטר במסגרת ארכיטקטונית שבראשה שם החבר, והוא כולל טבלה למילוי ל-18 שנה, על תוכנית הלימוד של כל חבר ועל התשלומים שקיבל על עצמו. במרכז כל אחד מן העמודים מופיע איור צבעוני, המתחלף מעמוד לעמוד. בין האיורים: כבשים רועים באחו, עורב ושלושה עצים, צבאים, אריות, נשרים ועופות שונים, נוף עירוני עם מבנים, אגרטלי פרחים, באר מים עם משאבה, לוחות הברית על הר סיני, ספר תורה, ועוד (נראה שלפחות חלק מהאיורים רומזים לשמו או לעיסוקו של החבר). בתחתית כל עמוד מסגרת מלבנית, עם נוסח התחייבות עליה היה אמור החבר לחתום (רק שבעה מהחברים טרחו להוסיף את חתימתם במשבצת זו). בעמוד הראשון מופיע שמו של רב העיר רבי יעקב שמעון. בחלק מהעמודים מופיעות הערות ליד שם החבר, עם ציון עזיבתו את החבורה עקב פטירתו או מעבר לעיר אחרת. במילוי הפרטים קיימים הבדלים בין החברים. למשל אצל רב העיר נרשמו פרטי תוכנית הלימוד ל-11 שנים, משנת תרמ"א עד שנת תרנ"א. אצל חלק מהחברים המילוי הוא רק לשנים ספורות. כמה מן החברים רשומים רק משנת תרמ"ז, אז נוספו חברים חדשים לחבורה.
בספר Hasidic Art and the Kabbalah (ראו להלן) כותבת החוקרת בת שבע גולדמן אידה על מוטיב הכסא הריק של המשיח ועל המשמעות של כסא הרבי בחסידות, ומביאה כדוגמה ייחודית איור המופיע בפנקס שלפנינו, שבו נראה אריה העומד לעלות על כסא ריק.
בהמשך הפנקס, שער רביעי, לבחורים הצעירים הרוצים להצטרף לחבורה: "שערי ארמון כלילת תפארת חתנים – בו נכתבו בחורי חמד אשר נדבה רוחם לחב[ו]ר ללומדי התלמוד וששה סדרי המשנה, ודינם כבן חבר עד החתונה, וביום הנשואין ירשמו בפנקס כאחד מבני החבורה הנעימה...". בדף שאחריו מופיעה רשימת הבחורים החברים בעמוד אחד. בראש הבחורים מופיע שמו של "החתן כמר שלום בהרב ר' יעקב שמעון אב"ד דפה" (בן זה נולד לאביו הרב לעת זקנתו, לאחר שהיה חשוך בנים במשך שנים רבות, ונושע בברכת האדמו"ר רבי חיים מקוסוב. ראה אודות כך: אהלי צדיקים, צ'רנוביץ תרצ"ו, עמ' סה).
בדפים האחרונים של הפנקס מופיעות רשימות ארוכות בענייני ה"חבורת ש"ס": פרוטוקול על ייסוד החבורה בשנת תרמ"א ושמות ראשיה; רשימות הספרים שחברי החבורה תרמו לספריית הקלויז; פרוטוקולים על אספות לבחירות להנהלת החבורה וקבלת חברים חדשים עד שנת תר"ן; רישומי זכרונות מסעודות הסיום מהשנים תרמ"ג-תרמ"ט; ועוד.
העיר קופיטשניץ (כיום: קופיצ'ינצה Kopyczyńce, מחוז טרנופול, מערב-אוקראינה), הייתה מרכז גדול לחסידי האדמו"ר רבי מרדכי שרגא פרידמן מהוסיאטין (תקצ"ד-תרנ"ד) – בנו הצעיר של הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין. העיירה קופיטשניץ הייתה סמוכה לעיר הוסיאטין מצד אחד (מרחק של כ-21 ק"מ) וסמוכה לעיר טשורטקוב מצדה השני (מרחק של כ-16 ק"מ). בעיר קופיטשניץ כיהן משנת תרנ"ד כרב וכאדמו"ר הרה"ק רבי יצחק מאיר השל (תרכ"ב-תרצ"ו 1861-1935), חתן האדמו"ר רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין. סיפור מעניין ידוע על בחירתו לרבה של קופיטשניץ. רבי יצחק מאיר סירב למלאות את מקום אביו האדמו"ר רבי אברהם יהושע השל ממז'יבוז'-ז'ינקוב שנפטר בשנת תרמ"א, ונשאר לגור בהוסיאטין בצל חמיו האדמו"ר עוד י"ג שנים. בשנת תרנ"ד לאחר פטירת חמיו הרה"ק רבי מרדכי שרגא מהוסיאטין, פנו אליו משלחות מעיירות שונות, לבקשו כי יבוא לכהן בעירם. מולם עמדו אנשי קופיטשניץ (שהיו בה רבים מחסידי הוסיאטין) שביקשו אף הם לחסות בצלו. הרה"ק רבי יצחק מאיר נסע עם המשלחות השונות לעיר טשורטקוב, אל דודו הישיש האדמו"ר הרה"ק רבי דוד משה פרידמן, לשאול כדת מה לעשות ולבקשו שיכריע בעניין. לאחר שמיעת הדברים החליט הרה"ק מטשורטקוב להטיל גורל בכדי להכריע בדבר, וביקש שיכינו לו קלפי עם פתקאות שבהן שמות העיירות השונות. האדמו"ר רבי דוד משה בעצמו הוציא את הפתק, בו נכתב "קופיטשיניץ", והכריז בקול: "מזל טוב, קופיטשיניצער רבי!". כך הכתיר הרבי מטשורטקוב, את הרה"ק רבי יצחק מאיר השל לאדמו"ר לקהל חסידי קופיטשניץ (ראו: שטרן, נר ישראל רוז'ין, חלק ו, עמ' קז; א' בקנרוט, הנאדר בקדושים, עמ' 297).
[55] דף (ועוד כ-30 דפים ריקים). 24 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי קל. סימני עש, עם פגיעות קלות בעיטורים שבדפי השער ובדפים נוספים. רישומים. כריכה מקורית, מעוטרת בהטבעה מוזהבת, עם פגמים וסימני עש.
ספרות: Hasidic Art and the Kabbalah, מאת בת שבע גולדמן אידה, הוצאת Brill, ליידן-בוסטון, 2018, עמ' 372-374.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, EE.011.010.
שער צבעוני מאויר, בו נכתב: "פנקס חברה תהלים, מבית המדרש אוהבי שלום ממארינפאל, שנת תרמ"ג, פה טשיקאגא".
נכתב על חוברת חשבונות מודפסת. לפנינו רק הדפים הראשונים של הפנקס. בדפים שלאחר השער: תוכן עניינים, הקדמה בעברית, תקנות החברה ביידיש, ושמות מייסדי החברה. בדפים שאחריהם רישומי שמות החברים, כולל עיר מוצאם בליטא והסביבה. חלק מהשמות נוספו בשלב מאוחר יותר, כמה מהם מתוארכים לשנות התר"ס.
קהילת בית המדרש "אוהבי שלום" הוקמה בשנת תר"ל ע"י מהגרים ממארינפאל (מריאמפולה Marijampolė, ליטא). במשך השנים השתלבו מספר קהילות אחרות לתוך קהילה זו, והיום היא נקראת בשם קהילת "אנשי שלום בני ישראל". קהילה זו נחשבת היום כקהילה האורתודוקסית העתיקה ביותר בשיקגו.
[9] דף (שניים מתוכם ריקים). 31 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, קרעים ובלאי. קרעים חסרים בשולי דפים, עם פגיעה קלה בטקסט. כריכת עור חדשה, עם הטבעה מוזהבת.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, US.011.011
פקסימיליה של הגדת דרמשטאט, הגדה מאוירת מן המאה ה-15. נדפסה על נייר איכותי.
עם כרך הביאורים הנלווה: Die Darmstadter Pessach-Haggadah, בעריכת Bruno Italiener. לייפציג, 1927. גרמנית.
פקסימיליה: [57] דף + [1] דף הסבר (עם פרטי הדפוסת). 35 ס"מ בקירוב. כרך ביאורים: XI, י [1], 313, [1] עמ' + 16 לוחות. 27.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים בדפי הפקסימיליה. קרעים, בהם קרעים חסרים קטנים בשולי דפי הפקסימיליה. בדף הפקסימיליה האחרון קרע חסר, ללא פגיעה באיור, משוקם בהדבקת נייר מצדו האחורי של הדף. דפי הבטנה של כרך הפקסימיליה כפי הנראה אינם מקוריים (דף הקולופון עם הפרטים על המהדורה ומס' העותק נחתך והודבק על אחד מדפי הבטנה). כריכת עור מרשימה, עם פינות ועיטורי מתכת, ושרידי אבזמים (הרצועות חסרות). פגמים בכריכה.
יערי 2064; אוצר ההגדות 3094.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.13.
העתק מדויק ומפואר של הגדת ברצלונה, כתב-יד מאויר מן המאה ה-14. מודפס על נייר עבה דמוי קלף וכרוך בכריכת עור. תבליטי הזהב המקוריים שוחזרו בריקוע ידני.
פקסימיליה: [161] דף. כרך ביאורים: 175 עמ'. 25.5 ס"מ. שני הכרכים נתונים בקופסת קרטון מקורית. גודל הקופסה: 28 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים בכרך הביאורים. פגמים קלים בשדרות הכרכים ופגמים קלים בקופסה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.56.
תנ"ך קניקוט (The Kennicott Bible). פקסימיליה מפוארת בהוצאת Facsimile Editions. כולל כרך ביאורים. לונדון, [1985]. עותק מס' 99/500 (סך הכל נדפסו 550 עותקים, בהם 50 עותקיAd Personam – AP , הזהים לעותקים הרגילים).
פקסימיליה של כתב-היד "תנ"ך קניקוט", כתב-יד מאויר מספרד משנת 1476. כתב-היד נקרא על שם בנימין קניקוט (1718-1783), איש הכנסייה האנגלית וחוקר הלשון והתרבות העברית, אשר רכש אותו עבור ספריית רדקליף באנגליה. כתב-היד נעשה על-פי הזמנה של דון סולומון דה בראגה, כ-20 שנה לפני גירוש יהודי ספרד ב-1492; הוא עוצב ונכתב בידי משה אבן זבארה ואויר בידי יוסף אבן חיים, בסגנון המושפע ממסורת האמנות המוסלמית. כתב-היד כולל את התנ"ך כולו, יחד עם פירוש רד"ק וספר המכלול.
פקסימיליה מפוארת במיוחד, אשר ראתה אור לאחר חמש וחצי שנות הכנה. נדפסה על נייר עבה ואיכותי, אשר יוּצר במיוחד על מנת לדמות את תכונותיו של הקלף עליו נכתב כתב-היד המקורי. הזהבת איורי הפקסימיליה נעשתה בעבודת יד, בידי שבעה אומנים שעבדו ברציפות במשך ארבעה חודשים. כרוכה בכריכת עור מעוטרת.
פקסימיליה: [444] דף. 30 ס"מ. חיתוך דפים מוזהב. כרך ביאורים: 97 עמ'. מצב טוב. הפקסימיליה וכרך הביאורים נתונים בקופסה נאה. פגמים קלים בקופסה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.10.
The Rothschild Miscellany [קובץ רוטשילד]. פקסימיליה מפוארת בהוצאת מוזיאון ישראל, ירושלים, ו-Facsimile Editions, לונדון, 1989. עותק מס' 28/500 (סך הכל נדפסו 550 עותקים, בהם 50 עותקי Ad Personam – AP, הזהים לעותקים הרגילים).
"קובץ רוטשילד", שהוזמן על ידי משה בן יקותיאל הכהן בשנת 1479, נחשב למפואר ביותר מבין כתבי היד העבריים. הקובץ מורכב מלמעלה מ-37 חיבורים שונים, בהם: ספרי תהלים, משלי, איוב, וספר תפילה לכל השנה הכולל הגדה של פסח, וכן חיבורים מוסריים, מדעיים ופילוסופיים. החיבורים מלווים באיורים המתקשרים לטקסט ובתיבות פתיחה מעוטרות ומוזהבות.
פקסימיליה מפוארת, בכריכת עור, עם כרך הביאורים הנלווה (באנגלית), נתונים בקופסאות תואמות.
פקסימיליה: [473] דף. כרך ביאורים: 256 עמ'. דפי הפקסימיליה וכרך הביאורים: 21 ס"מ. קופסאות: 24 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בכריכות ובקופסאות.
מצורפים:
1. דף פקסימיליה בודד מתוך מחזור רוטשילד, עם העמוד הפותח של מגילת שיר השירים. עותק מס' 143 מתוך מהדורה בת 300 עותקים.
2. פקסימיליה של כתב-יד רוטשילד מס' 24, שנכתב באיטליה בשנת 1485 לערך, וניתן בעילום שם לבית הנכות הלאומי בצלאל בירושלים, עם מבוא מאת קרל כץ. ירושלים-חדרה, [תש"כ 1959]. עברית ואנגלית.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.29.
The North French Hebrew Miscellany [מכלול צפון-צרפת]. פקסימיליה מפוארת בהוצאת Facsimile Editions, כולל כרך ביאורים באנגלית. לונדון, 2003. עותק מס' 81/330 (סך הכל נדפסו 360 עותקים, בהם 30 עותקי Ad Personam – AP, הזהים לעותקים הרגילים).
פקסימיליה של "מכלול צפון-צרפת", כתב-יד מאויר מצרפת (מן השנים 1278-1298), אשר נחשב לכתב-היד העברי המפואר והעשיר ביותר שנכתב בצרפת. הקובץ מורכב מ-84 קבוצות חיבורים, הכוללים יחד מאות טקסטים שונים ומגוונים, ביניהם: חמישה חומשי תורה והפטרות, חמש מגילות, סדר התפילות לחול לשבת ולמועדים, הגדה של פסח, ברכת המזון, נוסחי כתובה וגט ושטרות שונים, הלכות תפילין, פרקי אבות, סדר המערכה, מאות פיוטים למועדים, ספר טוביה (זהו מקורו העברי הקדום ביותר), ספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורביל (שחובר בשנת 1277, וזהו המקור הקדום ביותר הידוע שלו), וטקסטים רבים נוספים (לתיאור מפורט ראו כרך הביאורים). את הטקסטים השונים מעטרים איורים מיניאטוריים ולעתים איורים גדולים. הטקסט נכתב בידי בנימין הסופר, שחתם את שמו במספר מקומות, אך לא השאיר מידע נוסף אודותיו.
פקסימיליה מפוארת, בכריכת עור עם עיטורים מוזהבים, עם כרך הביאורים הנלווה (באנגלית), כרוך בכריכת קלף, נתונים בקופסאות תואמות. פקסימיליה: [746] דף. חיתוך דפים מוזהב. כרך ביאורים: 336 עמ'. דפי הפקסימיליה וכרך הביאורים: 16 ס"מ בקירוב. קופסאות: 18 ס"מ. מצב טוב. פגמים קלים בכריכת הפקסימיליה.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.88.
"ציורי ישראל – L'Ornement Hébraïque ", אלבום ליתוגרפיות בעריכת ולדימיר סטסוב ודוד גינצבורג. ברלין, הוצאת S. Calvary & Co., [1905]; הליתוגרפיות נדפסו בדפוס expédition impérial pour la confection des papiers de l'état, סנקט פטרבורג (לנינגרד).
עשרים ושבעה לוחות הדפס ליתוגרפיים, צבעוניים ומוזהבים, בהם לוח שער בעיצוב האמן איוון פבלוביץ' רופט (פטרוב). נתונים בתיקייה מקורית. עם מהדורה מאוחרת יותר של חוברת ההקדמה והביאורים מאת דוד גינצבורג (ראו להלן).
הליתוגרפיות מציגות עיטורים מוגדלים מתוך כמה מכתבי-היד היהודיים החשובים בעולם, השמורים בספריה הקיסרית (כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בסנקט פטרבורג (אוסף אברהם פִירְקוֹביץ'). העיטורים הועתקו מתוך הספרים עצמם, ממראה עיניים, בידי צוות מומחים בראשות מבקר האמנות ולדימיר סטסוב (Stassof), מגדולי מבקרי האמנות ברוסיה הצארית, שיזם את הכנת האלבום.
בין העיטורים המופיעים באלבום: • עמודים שלמים מתוך "חומש לנינגרד הראשון" (חומש עם מסורה ועמודי-שטיח מעוטרים, מצרים 929; MS. II. 17), בהם איור מנורה בחצר הפנימית של המשכן עם שולחן לחם הפנים, איור נוסף של המנורה וכלי המשכן, ועמוד עם שמות פטרוני החומש (אברהם וצליח בני מימון). • עיטורים מכתב-יד לנינגרד (התנ"ך העברי המוקדם ביותר המצוי בשלמותו, מצרים 1008; MS. B. 19a). • ועוד.
האלבום ראה אור הודות למאמציו של ולדימיר סטסוב (Vladimir Stassof, 1824-1906), אשר היה אחראי להדפסתו של אלבום עיטורים נוסף, זהה במתכונתו, שנעתק מתוך כתבי-יד סלאביים (אלבום זה ראה אור בהוצאת A. A. Ilin, סנקט פטרבורג, 1887). לצורך הכנת האלבום היהודי, פנה סטסוב לברון דוד גינצבורג (David Gunzburg, 1857-1910), מזרחן, תלמידו של אדולף נויבאואר, ומהיהודים הבודדים ברוסיה הצארית שנשא בתואר אצולה, אשר הופקד על כתיבת המבוא והביאורים. הכנת הליתוגרפיות החלה בשנת 1883 ונשלמה ב-1886 – התאריך המופיע על גבי לוח השער, אולם האלבום יצא לאור רק בשנת 1905, בברלין, בשל עיכובים בכתיבת המבוא והביאורים.
[27] לוחות. 58 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים קלים, מעט פגמים קלים (בעיקר בשוליים). נתונים בתיקייה מקורית, עם כתמים, קרעים ובלאי.
מצורף: L'Ornement Hébreu par Vladimir Stassof et David Gunzburg – הקדמה וביאורים מאת דוד גינצבורג. הוצאת Karl W. Hiersemann, לייפציג, 1920. צרפתית.
13 עמ'. 34.5 ס"מ. כתמים וקמטים. רצועות נייר מודבקות בשולי הדפים. חותמת בעמוד השער. כריכה חדשה נאה עם שדרה ופינות מקלף והטבעה מוזהבת.
ספרות:
• בצלאל נרקיס, איורי תנ"ך עבריים מלנינגרד (הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1989).
• Альбом Стасова-Гинцбурга и "мегилэ" Антокольского, מאת (Olga Vasilyeva)Ольга Васильева , בתוך: Studia Orientalia Electronica 99, 2004, עמ' 369-383. רוסית.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, FAC.1.
שיחת חולין, איינע פון די געשיכטען – מעשייה מאת משה ברודרזון, עם איורים ועיטורים מעשה ידי אליעזר (אל) ליסיצקי. מוסקבה, הוצאת Наше Искусство [Nashe Iskustvo ("אמנותנו"); שמה הראשון של קבוצת האמנים Шомир ("שמיר")], 1917. מהדורה ראשונה; מעוצבת כמגילה. יידיש (עם קולופון ברוסית).
"שיחת חולין" (או "אגדת פראג") נכתב כעיבוד מודרניסטי לסיפור הפולקלור "מעשה ירושלמי", סיפור נישואיהם של ר' יונה היהודי ובתו של מלך השדים אשמדאי, שמקום התרחשותו הועתק לגטו היהודי של פראג. עיצובו של הספר – עבודתו המשמעותית הראשונה של ליסיצקי בתחום הספר המאויר – נעשה ברוח המגילה היהודית המאוירת, תוך שילוב אלמנטים מודרניסטיים. הטקסט נכתב כולו בידי סופר סת"ם, באותיות עבריות מרובעות, וסביבו, בכל עמוד ועמוד, הוסיף ליסיצקי איורים ועיטורים עשירים – דמויות, בעלי חיים ומבנים ארכיטקטוניים, במתכונת המזכירה מגילות אסתר. באיור שבעמוד השער נראות שלוש דמויות המייצגות את יוצרי המגילה – ליסיצקי, ברודרזון וסופר הסת"ם, ודמות רביעית, קטנה, המייצגת את גיבור הסיפור – יהודי הנישא מעלה בטופרי ציפור.
"שיחת חולין" נדפס במהדורה מצומצמת של 110 עותקים. מרבית העותקים נכרכו כספר, ומקצתם (על-פי עלון שפרסמה הוצאת "שמיר" – 20 עותקים בלבד) נכרכו לצורת מגילה והושמו בתוך נרתיקי עץ. מרבית עותקי המגילה הידועים מוספרו ונצבעו ביד. העותק שלפנינו אינו צבוע ואינו ממוספר.
משה ברודרזון (1890-1956), משורר, מחזאי ומייסדן של כמה קבוצות אמנים חשובות במזרח אירופה: הקבוצה האוונגרדית "יונג-יידיש", תיאטרון "אררט" בלודז' וכן תיאטרון הבובות הראשון ביידיש – "חד גדיא". בשנת 1916 היה ממייסדי קבוצת האמנים "החוג לאסתטיקה יהודית" – "שמיר" (בעל חיים אגדי, דמוי תולעת, המסוגל לבקע כל חומר; על פי המסורת שימש לחיתוך אבני החושן ואבני בית המקדש). בראש הקבוצה עמד הנדבן ואספן האמנות יעקב קגן-שבשאי, ובין חבריה נמנו אליעזר ליסיצקי, יששכר בר ריבק, פולינה חנטוב ואברהם אפרוס. "שיחת חולין" היה ההוצאה הראשונה של הקבוצה. יצירתו של ברודרזון כוללת מגוון שירים ומחזות, שרבים מהם הוקדשו לנושאים יהודיים. בין היתר, חיבר את מילות האופרה היידיש הראשונה שהועלתה על במות פולין – "דוד און בת-שבע", ואת הפואמה החשובה "י", העוסקת באסון המתרגש על יהדות אירופה. רבים מספריו הציגו שיתופי פעולה עם אמנים יהודיים אחרים – מעצבים, ציירים וצלמים, שעבודתם המשותפת הולידה שורת ספרים מאוירים ומעוצבים בסגנונות שונים.
לצד היצירה "חג גדיה" (ראו פריט הבא), נחשבת "שיחת חולין" לאחת הדוגמאות המרהיבות של הספר היהודי המאויר במאה העשרים.
[17] עמ' (שער, חמישה עשר עמודי טקסט וקולופון), מודבקים זה לזה. המגילה כולה מוצמדת לבד פשתן. גובה: 21.5 ס"מ. אורך (המגילה כולה): 383 ס"מ בקירוב. מצב כללי טוב. העמוד הראשון (שער) חתוך בשוליו, על גבול האיור (עם פגיעה קלה באיור). כתמים (חלקם כהים). קמטים. מספר קרעים קלים.
ללא נרתיק העץ המקורי (מצורף נרתיק עץ אחר).
ספרות: Alexander Kantsedikas, El Lissitzky, the Jewish Period. London:
Unicorn, 2017.
ראו גם:
• Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, פריט מס' 72.
• The Russian Avant-Garde Book 1910-1934 (הוצאת MoMA), פריט מס' 155.
• Index of Jewish Art, Gross Family Collection, Jerusalem, Centre of Jewish Art, 1985, Part One: Objects, pp. 723-767.
המגילה מתועדת במרכז לאמנות יהודית (CJA), פריט 248530.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 082.011.001.
חד גדיה, געצייכנט און ליטאגראפירט אליעזר ליסיצקי. קייב, הוצאת "קולטור ליגע" (דפוס ליתוגרפי "י. בענציאנווסקי"), [1919]. יידיש וארמית.
עותק שלם של סדרת הליתוגרפיות "חד גדיא" – הידועה והחשובה ביצירותיו היהודיות של אל ליסיצקי. 11 ליתוגרפיות צבעוניות (שער ואיור עבור כל אחד מבתיו של הפיוט) ודף הקדשה, יחד עם העטיפה המאוירת המקורית. הפורטפוליו נדפס ב-75 עותקים – מרביתם, כנראה, הושמדו או אבדו בתקופת שלטונו של סטלין; מבין העותקים המעטים ששרדו בשלמותם, ידועים רק עותקים בודדים שלהם נותרה גם עטיפת הנייר המקורית.
אל (אליעזר לזר מרקוביץ') ליסיצקי (1890-1941), אמן יהודי-רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל, מהבולטים והחשובים בתנועת האוונגרד הרוסי. ליסיצקי, אדריכל בהכשרתו המקצועית, תרם רבות, יחד עם מורו וידידו קזימיר מלביץ', לגיבוש ולפיתוח תנועת הסופרמטיזם – אמנות מופשטת בסגנון גיאומטרי, עיצב ספרים רבים וכתבי עת, תערוכות ופרסומי תעמולה עבור המשטר הקומוניסטי ברוסיה והשפיע על תנועות הבאוהאוס והקונסטרוקטיביזם באירופה.
בראשית דרכו גילה ליסיצקי עניין רב בתרבות היהודית ורבות מעבודותיו שילבו מוטיבים יהודיים (בשנים 1915-1916 אף לקח חלק במשלחת האתנוגרפית בראשות ש. אנ-סקי בתחום המושב). עם פרוץ מהפכת אוקטובר התמסר ליסיצקי בדבקות לרעיון הקומוניסטי. מתוך רצון לקדם את התרבות היהודית ברוסיה שלאחר המהפכה, עסק, בין היתר, בעיצוב ובאיור ספרי ילדים ביידיש, ואף הוציא תחת ידיו כמה ספרי ילדים הנחשבים ליצירות מופת חלוציות מבחינה גרפית וטיפוגרפית. עם זאת, כעבור מספר שנים עזב את הנושאים היהודיים לטובת פיתוח שפה אמנותית מופשטת יותר ואוניברסאלית. שפה זו באה לידי ביטוי בסדרת ציורים והדפסים גיאומטריים מופשטים שיצר בשנים 1919-1927 אותם כינה "פרואון" (Proun).
איוריו של ליסיצקי לפיוט "חד גדיא" משקפים נקודת זמן ייחודית בדרכו האמנותית, שבה הייתה יצירתו טבועה בשני החותמים – מוטיבים מן המסורת היהודית לצד ניצניה של שפתו המופשטת (הניכרת במיוחד בעיצוב הקונסטרוקטיביסטי של העטיפה). לאחר פרסום היצירה, כמעט ולא עסק עוד ליסיצקי בנושאים יהודיים.
את הגרסה הראשונה של האיורים יצר ליסיצקי בשנת 1917 (הציורים המקוריים, בצבעי מים, שמורים בגלריית טרטיאקטוב במוסקבה), ובשנת 1919 יצר גרסה נוספת, שונה (גרסה זו שמורה באוסף מוזיאון תל אביב לאמנות), שעל-פיה נדפסו הליתוגרפיות הצבעוניות בקייב, באותה שנה.
היצירה כוללת איור נפרד עבור כל אחד מבתיו של הפיוט. בכל איור מבנה דמוי-שער, שעליו חקוקות מילות הבית ובתוכו מוצג סיפור המעשה. בשוליים התחתונים מופיע תחילתו של הבית בארמית, ובפינות העליונות מופיעים מספרי העמודים, באותיות עבריות מסוגננות. עם לוח שער שבו איור נוסף, ילד וגדי, ולוח הקדשה: "פאר פאליען" [הקדשה לאמנית פוליה (פולינה) חנטוב?], חתום "א"ל" ומתוארך 6.2.1919.
העטיפה מורכבת משלושה חלקים ומודפסת משני צדיה; בצדה הפנימי מופיע הפיוט "חד גדיא" בשלמותו (בשולי הבתים, בכתב אנכי, מופיעות שוב ושוב המילים "דאס ציגעלע" – הגדי), וסביב לטקסט איור מופשט, צבעוני, העשוי צורות גיאומטריות. בצדה החיצוני של העטיפה מופיעים הכותר וסמל הוצאת "קולטור ליגע".
איורי "חד גדיא" זכו לפרשנות נרחבת במאמרים ובספרות המקצועית (ראו להלן). בין היתר בולט השימוש בדימויים קומוניסטיים-מהפכניים, באמצעותם מבקש ליסיצקי להציג את המהפכה הקומוניסטית כראשית הגאולה. כך, בלוח ט' – "ואתא מלאך המוות" – מופיעה דמות מלאך-מוות החובש לראשו את כתר האימפריה הרוסית; בלוח י' – "ואתא הקדוש ברוך הוא, ושחט למלאך המוות" – מצויר מלאך המוות מוטל לרצפה כשמעליו יד אוחזת חרב – דימוי המייצג את העם הרוסי וחרב המהפכה (דימוי זה הופיע על גבי בול דואר סובייטי מאותה תקופה). כמו כן, מציגה היצירה זיקה בין הטקסט הכתוב והאיורים – הנחשבת לאחד מסימני ההיכר של ליסיצקי: צבעי הדמויות מותאמים לצבע המילים המציינות אותן, וכאשר משנה הדמות את צבעה, משנה המילה את צבעה בעקבותיה. כך, למשל, בלוח ז', מופיעים השור ושמו ביידיש ("אקס") שניהם בצבע אדום, ובלוח הבא מתחלפות שתיהן לצבע צהוב.
"חד גדיא" יצא לאור בהוצאת הספרים של אגודת האמנים "קולטור-ליגע". האגודה נוסדה בעיר קייב סמוך לאחר מהפכת אוקטובר, במטרה לקדם את הספרות, התיאטרון והתרבות ביידיש. בין חבריה נמנו גדולי היוצרים היידים אותן השנים: אל ליסיצקי, פרץ מרקיש, שלום אש, דוד הופשטיין, ישראל יהושע זינגר, יששכר בר ריבק, יוסף צ'ייקוב ואחרים. בשנות קיומה נדפסו תחת ידה של ההוצאה כמה מהיפים שבספרי היידיש במאה העשרים – ספרי ילדים, שירה וכתבי עת, שאוירו ועוצבו בידי חשובי המעצבים והאמנים היהודים במזרח אירופה. "חד גדיא" הנו אחד מהישגיה המרשימים ביותר של ההוצאה.
[12] דף (דפים נפרדים). 25.5X27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים בשולי דף השער. כתמים קלים בשולי כמה דפים נוספים. פגמים וקרעים קלים, רובם שוקמו שיקום מקצועי. נתונים בקופסה נאה, חדשה.
העטיפה (כשהיא פתוחה): 70X29 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים קלים וקמטים. קרעים קלים. קרעים (חלקם חסרים) משוקמים בשוליים ובקווי הקיפול.
נדיר. עותקים מעטים הוצעו במכירות פומביות לאורך השנים.
ספרות:
• Had Gadya, The Only Kid, Facsimile of El Lissitzky's Edition of 1919; Edited by Arnold J. Band, Introduction by Nancy Perloff. Los Angeles: Getty Research Institute, 2004.
• Alexander Kantsedikas, El Lissitzky, the Jewish Period. London: Unicorn, 2017.
• Haia Friedberg, Lissitzky's Had Gadia In: Jewish Art, Vol. 12-13 (1987), pp. 294-303.
• Igor Dukhan, El Lissitzky - Jewish as Universal: From Jewish Style to Pangeometry. In: Ars Judaica, the Bar-Ilan Journal of Jewish Art, Vol 3 (2007), pp. 53-72 .
ראו גם:
• Tradition and Revolution, The Jewish Renaissance in Russian Avant-Garde Art 1912-1928, פריט מס' 90.
• The Russian Avant-Garde Book 1910-1934 (הוצאת MoMA), פריט מס' 231.
העותק שלפנינו הוצג במספר תערוכות, בהן:
•Genosse.Jude.: Wir wollten nur das Paradies auf Erden (Comrade.Jew. We only wanted Paradise on Earth), המוזיאון היהודי בווינה, 2017. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 236-237.
• "קודש. אמנות. אסתטיקה", מוזיאון מאנה-כץ, חיפה, 2011. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 10.
• Die verborgene Spur. Jüdische Wege durch die Moderne (The Hidden Trace. Jewish Paths through Modernity), בית פליקס נוסבאום, אוסנבריק, גרמניה, 2008-2009. ראו קטלוג התערוכה, עמ' 116-117.
מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, 110.011.015.