מכירה פומבית 90 יודאיקה - ספרי קודש, כתבי-יד, מכתבי רבנים, חפצים
- book (253) Apply book filter
- חסידות (141) Apply חסידות filter
- ספרי (135) Apply ספרי filter
- chassid (98) Apply chassid filter
- מיוחסים (73) Apply מיוחסים filter
- import (73) Apply import filter
- ownership (73) Apply ownership filter
- letter (69) Apply letter filter
- יד (65) Apply יד filter
- manuscript (60) Apply manuscript filter
- print (60) Apply print filter
- עם (59) Apply עם filter
- והקדשות (54) Apply והקדשות filter
- חתימות (54) Apply חתימות filter
- dedic (54) Apply dedic filter
- signatur (54) Apply signatur filter
- עותקים (52) Apply עותקים filter
- ספרים (50) Apply ספרים filter
- chassidut (43) Apply chassidut filter
- rabbi (37) Apply rabbi filter
- כתבי (36) Apply כתבי filter
- ומכתבים (32) Apply ומכתבים filter
- מכתבים (29) Apply מכתבים filter
- וכתבי (24) Apply וכתבי filter
- תמונות (24) Apply תמונות filter
- גרפיקה (24) Apply גרפיקה filter
- גרפיקה, (24) Apply גרפיקה, filter
- וחפצים (24) Apply וחפצים filter
- art (24) Apply art filter
- art, (24) Apply art, filter
- graphic (24) Apply graphic filter
- object (24) Apply object filter
- ודפוסי (23) Apply ודפוסי filter
- ישראל (23) Apply ישראל filter
- centuri (23) Apply centuri filter
- th (23) Apply th filter
- והקדשות, (21) Apply והקדשות, filter
- ועותקים (21) Apply ועותקים filter
- דפוס (20) Apply דפוס filter
- חכמי (19) Apply חכמי filter
- סאטמר, (19) Apply סאטמר, filter
- סאטמר (19) Apply סאטמר filter
- חסידויות (19) Apply חסידויות filter
- סיגט (19) Apply סיגט filter
- ופאפא (19) Apply ופאפא filter
- books, (19) Apply books, filter
- pupa (19) Apply pupa filter
- satmar (19) Apply satmar filter
- satmar, (19) Apply satmar, filter
- sighet (19) Apply sighet filter
דרשות ושיחות, שנרשמו מפי בעל ה"ויגד יעקב" על ידי אחד מתלמידיו בפאפא [זהותו אינה ידועה לנו]. הקונטרס הראשון נושא את התאריך תרצ"ח, והוא מכיל שיחות קצרות וסיפורים שסיפר האדמו"ר בסעודות שבת, פורים ושבע ברכות, ביניהם עובדות והנהגות משמו של האדמו"ר מהרי"ד מבעלזא וגדולי החסידות. מרבית הקטעים לא נדפסו, אך חלק קטן נדפס בנוסח שונה בספרי "ויגד יעקב". הקונטרס השני נושא את התאריך ת"ש, והוא מכיל שתי דרשות לראש השנה ויום כיפור. דרשות אלו, הרוויות דאגה וחרדה מפני מלחמת העולם השנייה, נדפסו בנוסח מעט שונה בספר "ויגד יעקב" (מועדים א, עמ' קעז-קעח; רפח-רצ).
הגאון הקדוש רבי יעקב יחזקיה גרינוולד בעל "ויגד יעקב" (תרמ"ב-תש"א), אב"ד צעהלים ופאפא. בנו ותלמידו המובהק של הגאון רבי משה גרינוולד בעל "ערוגת הבושם" אב"ד חוסט. הסתופף בצלם של האדמו"רים רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם אב"ד שינאווא, האדמו"ר רבי ישכר דוב רוקח אב"ד בעלזא ובנו רבי אהרן רוקח אב"ד בעלזא. חתן דודו רבי ישראל מנחם ברוין אב"ד ברעזאוויץ. עודו צעיר לימים נתמנה לרבה של קהלת ליקוב (באזור אורשיווא בקארפאטו-רוס). בשנת תרע"ב הוכתר כרבה של צעהלים. שם הקים ישיבה חשובה ושמו נודע כאחד מחשובי רבני הונגריה. בשנת תרפ"ג נתמנה לרבה של קהלת באנפי-הוניאד, ובשנת תרפ"ט התמנה לרבה של הקהילה החרדית בפאפא. שם כבר מנתה ישיבתו כמה מאות תלמידים. לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו הגאון הקדוש רבי יוסף גרינוואלד בעל ה"ויחי יוסף", שלאחר השואה הגיע לארה"ב, בה כונן מחדש את קהילתו המפורסמת "קהילת יעקב - פאפא", והיה אחד מגדולי הרבנים והאדמו"רים בארה"ב.
שני קונטרסים. שיחות ודרשות שונות: טז עמ'. דרשות לראש השנה ויום כיפור: [5] דף (ועוד [3] דף ריקים). 23 ס"מ. מצב כללי טוב. כתמים. כריכות חדשות.
תשובה הלכתית בדיני מקוואות, שנכתבה במענה לשאלתו של רבי חנניה יו"ט ליפא דייטש הרב מהעלמץ [נדפסה בספרו יסוד יוסף, חלק י', ניו יורק תשכ"ב, עמ' שנד-שנה]. לאחר החתימה, מופיעה הוספה של שש שורות בכתב-יד שונה [כנראה של מקבל המכתב]. בדבריו מעורר הרב מפאפא לדקדק בכשרות המקוואות, לחוש לדעת ה"דברי חיים" מצאנז, ולרוקן את המים רק ע"י משאבת "פומפע", ולא ע"י נקב בדופני המקוה.
הגאון הקדוש רבי יוסף גרינוולד - האדמו"ר מפאפא (תרס"ג-תשמ"ד), רבה האחרון של העיר פאפא בהונגריה, ומגדולי הרבנים בארה"ב. בנו וממלא מקומו של רבי יעקב יחזקיה גרינוולד אב"ד פאפא בעל "ויגד יעקב", בנו של רבי משה גרינוולד בעל "ערוגות הבושם". בשנת תרפ"ה נשא את בת דוד-אביו רבי יעקב יחזקיה גרינוולד אחיו של ה"ערוגות הבושם". כיהן כמו"צ וראש ישיבה בעיר סאטמר, ובשנת תש"א לאחר פטירת אביו בעל ה"ויגד יעקב", עבר לפאפא וכיהן בה כרב העיר. בשנות השואה איבד את אשתו הראשונה ועשרת ילדיהם, שנרצחו ע"י הנאצים. לאחר המלחמה נדד לבלגיה ולארה"ב, שם הקים את קהילתו "קהלת יעקב - פאפא", ושימש כרב וכראש ישיבה. היה ממנהיגי הרבנות החרדית בארה"ב, כיהן כנשיא "התאחדות הרבנים" המקורבים לחסידות סאטמר, ונודע בשם האדמו"ר מפאפא. מספריו: שו"ת "ויען יוסף", סדרת ספרי "ויחי יוסף" (שעל שמה נודע כיום, כבעל ה"ויחי יוסף"), "דרכי יוסף" ועוד ספרים.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים קלים. סימני קיפול.
• מכתב שו"ת ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של הגאון מצעהלים רבי לוי יצחק גרינוואלד אב"ד קהל ערוגת הבושם, שנשלח אל הגאון רבי יוסף ראזין אב"ד פאסייק (ניו ג'רסי), ובו שאלות על כשרות המקווה במאנטיסעלא (Monticello, עיירה בהרי הקטסקיל בצפון מדינת ניו יורק) שנעשה על פי הוראות הרב ראזין. ברוקלין, [כ"ו תשרי] ת"ש [אוקטובר 1939].
• שתי טיוטות של מכתב תשובה למכתב הנ"ל, בכתב ידו של רבי יוסף ראזין (ללא חתימותיו). פאסייק, ניו ג'רזי, י"ג ו-י"ז חשון ת"ש [אוקטובר 1939].
רבי יוסף ראזין (תרכ"ה-תשי"ד), מגדולי וזקני הרבנים בארה"ב. תלמיד ישיבות ליטא: מיר, וואלוז'ין, ראדין וסלבודקה. משנת תרס"ג אב"ד קהילת סוויסלאץ' (פלך גרודנה), לאחר מלחמת העולם הראשונה היגר לארה"ב, ומשנת תרפ"ו כיהן כרבה הראשי ("רב הכולל") של העיר פאסייק שבניו ג'רזי.
רבי לוי יצחק גרינוואלד (תרנ"ג-תש"מ) גאון מופלג ואיש קדוש. בן-זקוניו ותלמידו המובהק של אביו רבי משה גרינוואלד אב"ד חוסט בעל "ערוגת הבושם". חתנו של אחיו הגדול רבי אברהם יוסף גרינוואלד אב"ד אונגוואר. בשנים תרע"ח-תרצ"ג כיהן ברבנות במספר קהילות בהונגריה. בשנת תרצ"ג התמנה לרב בצעהלים (Deutschkreutz, אוסטריה - אחת מה"שבע קהלות" במדינת בורגנלנד), ובשמה התפרסם כל ימיו בשם "הרב מצעהלים". לאחר כיבוש אוסטריה על ידי הנאצים, בשנת תרצ"ח, עקר לארה"ב בברכתו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלזא, והתיישב בברוקלין. שם ייסד ועמד בראשות קהילת "ערוגת הבשם". היה מהעומדים על משמרת היהדות החרדית בארה"ב, בפרט בענייני כשרות וטהרה. עמד בחזית הקמת עולם התורה והחסידות בארה"ב, יחד עם בן-אחיו האדמו"ר מפאפא בעל "ויחי יוסף", שנפשו היתה קשורה בנפשו. בהלווייתו נפרד ממנו בעל ה"ויחי יוסף" בבכיות נוראות, ובתוך דברי קדשו אמר עליו במליצה את הפסוק: "דודי" ירד לגנו, ל"ערוגות הבושם"... לאחר פטירתו נדפסה סדרת ספריו "מגדלות מרקחים" - שו"ת, חידושים, דרשות על התורה והמועדים.
3 דפים (הכוללים קרוב ל-6 עמ' כתובים), ניירות מכתבים רשמיים. 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי וקרעים קלים.
מברק מאת רבי חיים מאיר הגר, נשלח באמצעות הצלב האדום לארץ ישראל. גרוסוורדיין, 5 באוגוסט 1941 [י"ב אב תש"א].
טופס מברק של "הצלב האדום", עם מילוי במכונת כתיבה. נשלח מאת האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ, אל ישראל ברדקי (בר-זכאי) בירושלים. המברק כולל בקשה לאתר את רבי נפתלי חיים אדלר - חתנו של האדמו"ר, שגורלו לא היה ידוע באותה עת, בימי השואה. נכתב בו (בגרמנית): "נא לברר האם נפתלי נמצא בחיפה או בביתכם. תודה לה' כולנו בריאים, ומאחלים כך גם לכם. הינדה". במקום המיועד לשם השולח נכתב שמו של האדמו"ר, ובנוסח הבקשה חתומה מרת הינדה, בתו של האדמו"ר, אשתו של רבי נפתלי חיים.
האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר בעל "אמרי חיים" (תרמ"ח-תשל"ב), בנו השני של ה"אהבת ישראל" מוויז'ניץ. בשנת תרצ"ו, אחר פטירת אביו, הוכתר לאדמו"ר בעיר גרוסוורדיין. בשנת תש"ד נמלט מגיא ההריגה, ולאחר השואה שב לגרוסוורדיין. באלול תש"ז עלה לארץ ישראל והקים את קרית ויז'ניץ בבני ברק, שיקם מחדש את חסידות ויז'ניץ ובנה את מוסדותיה. ממנהיגי היהדות החרדית בארץ וחבר מועצת גדולי התורה של "אגודת ישראל". דברי תורתו נאספו בסדרת הספרים "אמרי חיים".
רבי נפתלי חיים אדלר (תרע"ד-תשנ"ה), האדמו"ר מדז'יקוב-ויז'ניץ. נולד בירושלים למשפחה מיוחסת (היה נינו של האדמו"ר רבי דוד בידרמן מלעלוב). בילדותו נישאה אמו (בזיווג שני) לאדמו"ר רבי ברוך הגר מסערט ויז'ניץ, והוא התגדל בביתו ובבית סבו-חורגו האדמו"ר רבי ישראל הגר מוויז'ניץ. בבחרותו למד אצל האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר מווישווא ואצל האדמו"ר רבי אליעזר הגר בעל ה"דמשק אליעזר" מוויז'ניץ. בשנת תרצ"ח נישא להינדה בת האדמו"ר רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ. בפרוץ מלחמת העולם השניה פעל רבות לספק דיור ומזון לפליטים הרבים שנהרו לגרוסוורדיין, שהייתה אז מקום בטוח יחסית. בהמשך מסר נפשו להצלת יהודים רבים שהוגלו לטרנסניסטריה, פעילות שנמשכה עד לכיבוש גרוסוורדיין בידי הנאצים. לא ידוע כיצד הצליח להינצל יחד עם הרבנית ושתי בנותיהם. בדרך לא דרך הצליחו להבריח את הגבול לעבר רומניה. משם הצליחו להפליג לארץ ישראל בספינת מעפילים, וכך הגיע רבי נפתלי חיים לארץ בשנת תש"ד, יחד עם גיסו (לימים האדמו"ר) רבי משה יהושע הגר. כיהן תחילה כרב חסידי ויז'ניץ בתל אביב-יפו. לאחר מכן עבר לחיפה שם סייע בהנהגת קהילת סערט ויז'ניץ ובהמשך כיהן כראש ישיבת "יחל ישראל" בחיפה. בשנת תשכ"ה הוכתר לרב חסידי ויז'ניץ בנתניה, שם הקים את קריית דז'יקוב-ויז'ניץ. הקים מוסדות נוספים בנתניה וערים אחרות. בנו הוא רבי ישראל אליעזר אדלר, המכהן כיום כאדמו"ר מדז'יקוב-ויז'ניץ בנתניה.
נמען המברק הוא החזן ישראל בר-זכאי (ברדקי, תר"ן-תש"ל), צאצא של הגאונים רבי ישראל משקלוב, רבי ישעיה ברדקי ורבי שמואל סלנט. מגיל צעיר בלט בקולו המיוחד. למד חזנות אצל זבולון קוורטין וחזנים נוספים. אחר מלחמת העולם הראשונה התמנה לחזן ראשי בבית הכנסת החורבה, במשרה זו כיהן עד לנפילת הרובע בידי הירדנים במלחמת העצמאות.
[1] דף. 23 ס"מ. מצב טוב. נקבי תיוק. קרעים זעירים בשוליים. סימן קיפול. רישום וחותמות.
הספר נדפס בתקופת מלחמת העולם השניה, תחת המשטר הפרו-נאצי בסלובקיה. הספר כולל איורים שונים להמחשה.
העותק של הגאון רבי ישכר שלמה טייכטל בעל "משנה שכיר" ו"אם הבנים שמחה". בדף המגן הקדמי מופיעה חתימתו: "הק' ישכר שלמה טייכטהאל". בדף ב/2 שתי הגהות בכתב-ידו, אחת מהן ארוכה. בהגהתו הארוכה מתייחס הרב טייכטל לדברי המחבר על הדרך שבה תתרחש הגאולה האחרונה, ועל הדרך בה ייבנה בית המקדש השלישי - האם הדברים יתרחשו בדרך נסית משמים, או בדרך הטבע "עפ"י רשיון המלכות". הרב טייכטל מביא מקורות לכך שהדבר יקרה באופן השני: "...וכן מפורש בהדיא בתיקוני זוהר... דתחלה נבנה על ידינו ואח"כ בעת שיהי' הגאולה השלמה ירד מן השמים בית המקדש, על ביהמ"ק של מטה שבנינו בידינו...".
מהגהות אלה משתקף עיסוקו של הרב טייכטל בתקופת השואה בסוגיות של גלות וגאולה, קודם לפרסום ספרו "אם הבנים שמחה" בשנת תש"ג.
רבי יששכר (ישכר) שלמה טייכטל (תרמ"ה-תש"ה; נספה בשואה), גאון וחסיד, מרבני הונגריה המפורסמים, כיהן ברבנות ובראשות הישיבה בפישטיאן. בשנת תש"ב ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הנאצים. עד השואה החזיק בהשקפות קנאיות נגד ההתיישבות בארץ ישראל, כשאר רבני הונגריה החסידית, וכמורו האדמו"ר בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש. בעקבות אירועי השואה חל שינוי בהשקפתו. הוא החל להתעמק בסוגיות של גלות וגאולה, ובבירור השאלה האם הגאולה תתרחש על ידי יישוב הארץ בדרך הטבע. את מסקנותיו פרסם בספרו "אם הבנים שמחה", שכתב והדפיס במסירות נפש בבודפשט בשנת תש"ג. בספר מובאת בין היתר ביקורת חריפה על הרבנים שמנעו את העלייה לארץ לפני השואה, והרב טייכטל אף כותב כי מאורעות השואה באו כעונש על הזלזול בארץ ישראל. כשהחל גירוש היהודים מהונגריה, ברח הרב טייכטל בחזרה לסלובקיה. משם גורש לאושוויץ לאחר דיכוי המרד הסלובקי בשנת תש"ד, ונספה זמן קצר לפני תום המלחמה. נודע גם בספר השו"ת שלו "משנה שכיר", שחלקים ממנו הדפיס בחייו. נכדו הוא הגאון רבי מאיר ברנדסדורפר זצ"ל דומ"צ העדה החרדית בירושלים.
[12], תסה, [1] עמ'. 19.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרע בדף השער, עם פגיעה קלה בטקסט. חותמות. כריכת עור חדשה.
חוברת "הדרך" יצאה לאור לראשונה בי"ג שבט תש"ד, ובה נדפסה דרשת הפרידה של הרב מבילגוריי מיהדות הונגריה. בדרשה זו הוא מדבר על זוועות השואה בפולין וגליציה, ועל הצורך לעזור לפליטים מארצות אלו. היה זה לאחר שהאדמו"ר מבעלז ואחיו הרב מבילגוריי נמלטו בניסים מגטו בוכניה, והגיעו לבודפסט, שם שהו מחודש אייר תש"ג עד טבת תש"ד, ויצאו משם בדרכם לארץ ישראל. בהמשך דבריו מתנצל הרב מבילגוריי על נסיעתם לארץ ישראל, ואומר בבטחון כי הרעה לא תגיע להונגריה, ולא משום כך הם נוסעים לארץ ישראל, רק מתשוקתו לקדושת ארץ ישראל ואהבתו של אחיו הקדוש לארץ הקודש. "...מוטל עלי החוב להודיע לכם ידידים יקרים חכמי אונגארן... כי מי שהוא קרוב בסביבת אחי הגדול... שליט"א, יודע בודאי שלא במנוסה הולך... כאילו רוצה לנוס ולנסוע מכאן, רק שאיפתו ותשוקתו לעלות לאה"ק המקודשת בעשר קדושות... וירא מנוחה - שהצדיק רואה שתשרה פה לתושבי מדינה זאת מנוחה ושלוה... ואך טוב וחסד ירדוף וישיג את אחב"י בני מדינה זו. ואת הארץ... כי נעמה - מחמת כי שם שורה הנעם העליון" (עמ' יט). בהמשך החוברת מובאים דברי האדמו"ר שאמר כי נסיעתו לארץ ישראל היא זמנית על מנת לחזור, עם הסברים מאחיו הרב מבילגוריי, שעפ"י מסורת בית אבותיהם הקדושים, אין תועלת בהתיישבות בארץ ישראל טרם ביאת המשיח (עמ' כו). לאחר השואה צונזרו שורות אלה מפרסומים שציטטו את הדרשה.
החוברת נדפסה שלוש פעמים, במהלך החודשים שבט-אדר תש"ד. בכ"ג שבט תש"ד, עשרה ימים לאחר הדפסת המהדורה הראשונה, יצאה המהדורה השניה. בחודש אדר שלאחר מכן, זמן קצר לפני שהצבא הנאצי כבש את הונגריה (באמצע חודש מרץ, חציו השני של חודש אדר) נדפסה מהדורה שלישית - המהדורה שלפנינו.
העותק שלפנינו נכרך עם המעטפת המודפסת של המהדורה השניה. בחלקה האחורי פרטי המו"ל, עם הודעות שונות בענייני הדפסת ספרים והוצאתם לאור, בהן ההודעה: "מכאן מודעה רבה לאורייתא - בקרב הימים יופיע חוברת השניה של הדרך אשר יכלול בקרבו דרשת-פרידה של הרב הגה"צ חכם הכולל האדמו"ר ממונקאטש שליט"א [רבי ברוך ירחמיאל רבינוביץ] שדרש בביהכ"נ הגדולה דקה"י [דקהל יראים] בודאפעשט... בשבת שלפני עלותו לארץ ישראל, וכן מאמרים ומכתבים מרבנים ולומדים בעניינים העומדים על הפרק בחיי עם ישראל בארץ ובגולה".
[3], ב-כו עמ' + [2] דף מעטפת מודפסת. 20.5 ס"מ. מצב טוב. רישומים על המעטפת. כרוך בכריכת עור.
תחילת התשובה חסרה, ולפנינו רק הדף האחרון עם סיום התשובה והחתימות. הדפסה במכונת כתיבה, עם חתימות בכתב-יד.
בראש החותמים - ראשי הדיינים מבית הדין של עדת החסידים בירושלים: רבי ירוחם פישל ברינשטיין, רבי נפתלי צבי שמרלר ורבי ישראל יצחק הלוי רייזמן, ואחריהם עוד כ-100 חתימות משני צידי הדף - מאדמו"רים, רבנים ותלמידי חכמים צעירים מירושלים.
בין החותמים: רבי יוסף מאיר כהנא (האדמו"ר מספינקא); רבי אברהם יצחק קאהן (לימים האדמו"ר מ"תולדות אהרן"); רבי אברהם חיים ראטה (לימים האדמו"ר מ"שומרי אמונים"); רבי חנוך דוב פדווא (לימים גאב"ד התאחדות החרדים בלונדון); רבי ישראל יעקב פישר (לימים ראב"ד העדה החרדית בירושלים); רבי בנימין ראבינאוויץ (לימים חבר הבד"צ העדה החרדית ורב קהילת "משכנות הרועים"); רבי אלעזר בריזל; רבי דוב הירשמאן; רבי אביש צינווירט; ועוד עשרות חותמים.
[1] דף. 33 ס"מ. מודפס וכתוב משני צדיו. מצב טוב-בינוני. כתמים, קמטים וסימני קיפול.
סט חלקי של התלמוד הבבלי, שנדפס בשנחאי בהדרגה בין השנים תש"ב-תש"ו, על ידי תלמידי ישיבת מיר שנמלטו למזרח הרחוק בתקופת השואה.
לפנינו המסכתות: ברכות, שבת, עירובין, פסחים, ראש השנה, יומא, סוכה, ביצה, תענית, מגילה, מועד קטן, חגיגה, כתובות, נדרים, בבא קמא, בבא מציעא, בבא בתרא, סנהדרין, מכות, שבועות, עבודה זרה ומסכתות קטנות, זבחים, מנחות, חולין, בכורות, ערכין, תמורה, כריתות, מעילה, נדה.
חסרות המסכתות: גיטין, קידושין, נזיר וסוטה.
הוצאה זו היא למעשה דפוס צילום מוקטן של הוצאת ווילנא, דפוס ראם.
"ועד ההדפסה" של ישיבת מיר נזכר בשערי הכרכים בכינויים "בית אוצר הספרים עזרת תורה שע"י ישיבת מיר", "ועד ההדפסה תורה אור", "ישיבת מיר", ו"הוצאת מנדבים".
16 כרכים. 26 ס"מ בקירוב. מספר כרכים נדפסו על נייר יבש ושביר. רוב הכרכים במצב טוב, מספר כרכים במצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי וקרעים בשולי חלק מהדפים. קרעים חסרים עם פגיעות בטקסט (כולל קרע חסר באחד מדפי השער), משוקמים בחלקם בהדבקות נייר. סימני עש בכרכים בודדים. חותמות ורישומי בעלות בכתב-יד. כריכות חדשות.
מסכת יבמות לא נדפסה בשנחאי (בני ישיבת מיר למדו מסכת זו, קודם הגיעם לשנחאי, בקובה - יפן, ולשם נשלחו אליהם מאות כרכים של מסכת זו מארצות הברית ע"י הרב קלמנוביץ). ראה עוד: א' אלבוים, דפוסי שנחאי ושארית הפליטה, המעין, כרך מ, גליון ג, ניסן תש"ס.
עם סיום מלחמת העולם השנייה והתקבצות שרידי היהודים במחנות עקורים, נוצר מחסור בגמרות וספרי קודש שישמשו את הפליטים. החל משנת 1946 החלה "אגודת הרבנים" בגרמניה, בסיוע הצבא האמריקאי והג'וינט, במבצע הדפסת הש"ס עבור הניצולים. תחילה נדפסו מסכתות בודדות בפורמטים שונים. בשנת 1948 נדפסה לראשונה מהדורת הש"ס במלואה, וזו המהדורה שלפנינו. בכל כרך שני שערים. השער הראשון עוצב במיוחד לציון מאורע הדפסת הש"ס על אדמת גרמניה החרוכה, בראשו איור עיירה יהודית והכיתוב "משעבוד לגאולה מאפלה לאור גדול"; בתחתית השער איור גדרות תיל ומחנה עבודה, ומתחתיו הכיתובים: "מחנה עבודה באשכנז בימי הנאצים"; "כמעט כלוני בארץ ואני לא עזבתי פיקודיך" (תהילים קיט).
19 כרכים. 39 ס"מ בקירוב. מספר כרכים נדפסו על נייר יבש. מצב כללי טוב. כתמים. קרעים קלים בשולי הדפים ובמספר מקומות נוספים. קמטים בחלק מדפי השער. חותמות. כריכות עור חדשות (אחידות).
כרוז המפרט את חוקי הגטו היהודי בעיר צ'נטו, הסמוכה לפררה (בחבל אמיליה רומאניה שבצפון איטליה). קהילה יהודית משגשגת התקיימה בצ'נטו כבר במאה ה-14; ב-1598 נכנס מחוז פררה תחת חסות הוותיקן, וב-1636 הוקם גטו יהודי במרכז העיר, שבו התגוררו מאות בודדות של יהודים אשר עסקו בבנקאות, במסחר, ובמלאכות יד שונות.
הכרוז שלפנינו מונה חוקים העוסקים במבנה הפיזי של הגטו, וחוקים המסדירים היבטים שונים בחיי הגטו (המבוססים על חוקי העיר פררה), וכן מכיל תקנות המסדירות את שעות הפתיחה והסגירה של הגטו בתקופות השנה השונות, ותקנות העוסקות בזכותם של יהודים להפעיל חנויות מחוצה לו.
מחבר הכרוז, סטפאנו דוראצו (Stefano Durazzo, 1594-1667), היה חשמן קתולי, בן למשפחה איטלקית מיוחסת. דוראצו נשלח ללימודים ברומא וטיפס במהרה לדרגה בכירה בכנסייה הקתולית. ב-1634 מונה לשליח האפיפיור לפררה, ושימש בפועל כמושל העיר. באוקטובר 1637 עזב את פררה ועבר לגנואה, שם מונה לארכיבישוף.
[2] דף (3 עמודים מודפסים). 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קמטים קלים. קרעים קלים בשולי הדפים. סימון בדיו בעמוד הראשון. עטיפת נייר, מוכתמת מעט.
ראו: Cultura Ebraica in Emilia-Romagna, 1987, עמ' 509, סעיף 9.2:8.
חיבור העוסק במצבה הפיננסי של הקהילה בגטו היהודי ברומא. החיבור נערך בידי אלמוני, לא-יהודי, איש רומא, שהיה בקיא בענייניה הכספיים של הקהילה היהודית, ומביא בתמציתיות את פירוט הכנסות הקהילה והוצאותיה.
לקריאה נוספת: גיטו רומא - תמונות מן העבר, מאת אטיליו מילאנו, 1992, עמ' 96.
44 עמ'. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות, וקמטים קלים. כרוך בכריכת קרטון (ישנה).
1. Grida sopra gli ebrei [צו ליהודים]. קונטרס בכתב-יד, אשר שימש להדפסת צו ליהודי העיר רג'יו אמיליה, ולשאר היהודים בשטחי דוכסות מודנה ורגי'ו, שתחת שליטת בית אסטה (Casa d'Èste). הצו מודיע על הקמת הגטו בעיר רג'יו אמיליה, ומגדיר כללים מחייבים להתנהלותם של היהודים בעיר בזמן חגים קתוליים, וכללים הנוגעים לדרכי המסחר של היהודים, להוראה בבית הספר היהודי, ולקשרי היהודים עם אזרחים נוצרים. כן שולל הצו זכויות קודמות מהן נהנו היהודים בשטחי הדוכסות.
בתחתית העמוד האחרון רישום להדפסה, ובו מופיע השם Gatti (מחבר הצו, ברתולומאו גאטי) והתאריך 9 ביוני, 1670.
הצו נדפס לראשונה בשנת 1670 בעיר מודנה, בידי המדפיס Viviano Soliani.
[12] דף (כרוכים בחוט; ללא עטיפה). 31 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים בשוליים. קרעים חסרים כתוצאה מחריכת דיו, עם פגיעה בטקסט.
2. שני אישורים לפרסום הצו Grida sopra gli Ebrei, מטעם השלטונות במודנה. מתוארכים ל-10 ול-11 ביוני, 1670. לטינית.
[1] דף כפול (עמוד אחד כתוב). 30.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים. קרעים וקרעים חסרים קלים בשוליים, שניים מהם משוקמים במילוי נייר. שרידי דבק. רישום (מן התקופה) באחד העמודים הריקים.
3. Grida sopra gli Ebrei, מאת ברתולומאו גאטי (Bartolomeo Gatti). "נדפס מחדש במודנה" (איטלקית), דפוס Viviano Soliani, י1681.
הטקסט בקונטרס המודפס זהה לטקסט שבכתב היד (בתוספת הערות שוליים); זוהי הדפסה שנייה של הצו משנת 1681. על הטקסט חתום בדפוס ברתולומיאו גאטי - משפטן, ובכיר במנגנון השלטוני בדוכסות מודנה, תחת שלטונה של הדוכסית לאורה מרטינוצי (Laura Martinozzi, 1639-1687; עוצרת דוכסות מודנה בין השנים 1662 ל-1674).
16 עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים, בהם קרעים חסרים, עם פגיעה בטקסט - משוקמים שיקום מקצועי במילוי נייר. חיתוך דפים קרוב לגבול הטקסט, עם פגיעה בהערות השוליים בעמוד 3. כריכה חדשה.
לקריאה נוספת: Cultura ebraica in Emilia-Romagna, מאת Simonetta M. Bondoni וGiulio Busi-. רימיני, Luisè, 1987, עמ' 500 ועמ' 506.