מעשה בזקנה ובדוב. הוצאת "אמנות", "ספריה גמליאל", פרנקפורט ע"נ מַין-מוסקבה-אודיסה, 1922.
מעשייה בעיבוד ש. בן-ציון (שם העט של שמחה בן ציון אלתר גוטמן, 1870-1932) – סיפורה של זקנה המחלצת בעורמה את נכדיה מבטנו של הדוב שטרפם. איורים נאים בדפוס ליתוגרפי מאת "חבורת צַיָּרִים, אפטר, מוצלמכר, קרבצוב, חגר" (יעקב אפטר, משה בן דוד מוצלמכר, אהרן בן אברהם קרבצוב, וחיים חיגר).
הספר ראה אור במסגרת סדרת "גמליאל" של הוצאת "אמנות". ספרי הסדרה היו "הספרים הראשונים בעברית שנועדו לילדי הגן והם הכילו תמונות צבעוניות גדולות שכמותן לא נראו עד אז בספר העברי. כל הספרים בסדרה זו נדפסו בדפוס ליתוגרפי, רובם בפורמט גדול ומפואר והחומר החזותי היה חשוב בהם אולי אף יותר מן החומר המילולי" (אילה גורדון, "איורים עבריים", 2005, עמ' 90).
[9] דף (כולל העטיפה), 28X21 ס"מ. מצב טוב. נקבי סיכות להידוק הדפים (הסיכות הוסרו). כתמים, ללא פגיעה באיורים. הספר נכרך מחדש; שולי הדפים נקצצו (פגיעה קלה במסגרת האיורים על העטיפה). רצועות נייר דבק על השדרה ובשוליים הפנימיים של הדפים.

"...חוברת בעייתית היא 'מעשה בזקנה ובדוב' – אגדה שעובדה בידי ש' בן-ציון וזכתה לביקורת קשה. האגדה נדפסה לראשונה במקראה 'בן-עמי', שהופיעה בארץ זמן קצר אחרי עלייתו של בן-ציון ארצה (1905), וחזרה והופיעה שוב ושוב במשך השנים, כמעט בכל המקראות העבריות. וכך כותב רב זעירא בביקורתו: 'האגדה בזקנה ובדוב בשביל מה היא באה בספר מקרא לילדים עברים? תפקיד האגדות שבחינוך הוא טיפוח הדמיון הבריא... אבל הדמיונות צריכים להיות מאותו עולם שהילד גדל בו. בעולם היהודי דב טורף ילדים? לא אגדת עם עברית היא זאת ולא כללית, כי אם רוסית טיפוסית...'. הציורים בחוברת 'מעשה בזקנה ובדוב' קשים לזיהוי, ואין לנו תשובה ברורה מי צייר אותם. מתוארת בהם זקנה בבגדי איכרה ולראשה מטפחת מוסטת אל מאחורי אוזניה, המעידה שאין היא סתם איכרה אוקראינית אלא יהודייה. הילדים, לעומת זאת, לבושים בבגדי ילדים עירוניים, ולבנים לא תמיד יש אפילו כיסוי ראש. גודל הילדים אינו מציאותי, ובתמונה אחת מצורפים ילדים קטנים מדי לצד ילדים גדולים מדי. יש שילוב של היגיון ואי-גיון באותה תמונה ופה ושם יש אלמנט קומי, והרבה גולמיות...". (מתוך: אילה גורדון, איורים עבריים, מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב, [תשס"ה], עמ' 110).