ספר חמדת ימים, מוסר והנהגות על פי הקבלה ותורת האר"י, חלק ראשון לשבת קדש, חלק שלישי למועדי ה', וחלק רביעי לחודש אלול ולימים נוראים. ונציה, [תקכ"ג 1763]. מהדורה שלישית. שלושה כרכים. ללא החלק השני לראש חודש.
חלק מאותיות השערים נדפסו בדיו אדומה.
הספר "חמדת ימים" ושאלת זהות מחברו עומדים במרכזו של פולמוס סוער, כתב היד של הספר הגיע לידי הגאון המקובל רבי יעקב ישראל אלגזי, שקיבלו מידים אלמוניות. הספר נדפס לראשונה באזמיר בשנים תצ"א-תצ"ב. הגאון רבי יעקב עמדין היה הראשון שיצא נגד הספר בחריפות רבה, וטען כי מחברו הוא נתן העזתי – "נביאו" של שבתי צבי, וכי הספר מלא ברעיונות שבתאיים. בעקבות רבי יעקב עמדין החרימו קהילות רבות חיבור זה. מנגד, יצאו אחרים להגן על כבוד הספר. המקובל הירושלמי רבי מנחם מענכין היילפרין כתב על כך ספר "כבוד חכמים", בו הצביע בין היתר על העובדה כי הוא זכה להסכמתם ולהמלצתם של רבנים גדולים. עד היום לא הוכרע מיהו מחברו והאם היה מקובל-אלוקי או שבתאי-משיחי. (ראה: א' יערי, "תעלומת ספר"; ד"ש קוסובסקי, "אוצר חמדת ימים").
רישום בעלות מחוק בדיו בדף השער של החלק הראשון: "לה"ו שבתי אלחנן בכמהח"ר מצליח פיסארו יצ"ו". רבי שבתי אלחנן פיסארו (נפטר תקפ"ח), מחכמי פירארה וראש ישיבה בה. גיסו של הגאון רבי אברהם רג'יו. בבחרותו היה תלמידו של רבי שלמה לאמפרונטי. מספר תשובות ממנו מופיעות בספר "מדבר בערבה" לרבי נסים מתתיה טירני. ראה חומר מצורף.
חתימה בדף השער של החלק השלישי: "אחל"י יכונו" (בדפי השערים האחרים חתימה זו קצוצה).
שלושה חלקים בשלושה כרכים. חלק ראשון: קט דף. חלק שלישי: פא, פא-צו [צ"ל צז] דף. חלק רביעי: קג דף. 25 ס"מ בקירוב. נייר בהיר ואיכותי. מצב כללי טוב. כתמים. סימני עש, עם פגיעות קלות בטקסט (בדפים האחרונים של החלק השלישי סימני עש רבים). כריכות חדשות.