"לשנה טובה יכתב ויחתם לאלתר – לחיים בספר הצדיקים – תחל שנה וברכותיה" - דף בכתיבה קליגרפית וצבעונית - מכתב ברכת שנה טובה, מאת רבי ישראל שמעון שיין. ירושלים, [שנות התר"ן בערך].
כותרת הדף בכתיבה קליגרפית בדיו זהובה, על רקע איורים קליגרפיים בדיו אדומה, ירוקה, וסגולה. שאר המכתב נכתב בכתיבת רש"י נאה. נשלח אל הרב משה גאסטער [חכם הקהילה הספרדית בלונדון]. רבי ישראל שמעון מספר במכתבו, כי הוא גר בירושלים זה כשלושים שנה "על התורה ועבודת ה'... אך עתה נשבר מטה לחמי... וגם לא דרשתי עזרת זרים, כי ע"כ עתה אשפוך נפשי ונפשות ב"ב בחיק רחמנות לבבו הטובה והנדיבה...".
רבי ישראל שמעון שיין (תרי"ז-תר"פ), מחסידי חב"ד וממייסדי שכונת "מאה שערים" בירושלים. מזכיר ונאמן ביתם של רבי שמואל סלנט, המהרי"ל דיסקין והגאון מלובלין בעל ה"תורת חסד". נודע בכשרון הציור שלו ובכתיבתו הקליגרפית. יצירות ה"שיויתי" מעשי-ידיו מהוות אב-טיפוס ללוחות ה"שיותי" שנעשו בזמנו. ידועים מכתבים מאויירים בסגנון אמנותי דומה, שנעשו בירושלים בשנות התרנ"ב-תרנ"ג עבור מוסדות ויחידים (ראה קטלוג "קדם" מכירה 67, פריט 184; מכירה מקוונת 015, פריט 374; מכירה מקוונת 025 פריט 15), וכפי הנראה אף הם נכתבו ואוירו בידיו של רבי ישראל שמעון שיין.
[1] דף. 28.5 ס"מ. מצב טוב. סימני קיפול.

פנקס חברת ייסוד שכונת "מזכרת משה" בירושלים, טבת תרמ"ג [ינואר 1883], עם רישומי חשבונות עד השנים תרמ"ה-תרמ"ח [1885-1888].
"זה הפנקס שייך לחברת 'מזכרת משה' אשר נתייסד מחוץ לעיה"ק אצל חברת 'משכנות ישראל', מול סי' י' ווַאלֶערָא הי"ו" – פנקס רשימות החברים, וחשבונות התשלומים ששילמו לחברה. בכל עמוד שם החבר ב"חברה". החשבונות מתחילים בסכומי הכספים ששולמו עד טבת תרמ"ג [כפי הנראה, אז נכתב הפנקס]. בהמשך הדף נרשמו הסכומים הנוספים ששולמו אחר כך, זכיות החברים בגורל הבתים, ותשלומי שכר דירה לאחר גמר בניית בתיהם של החברים. בפנקס זה גם נרשמו החלפות של מגרשים בין הקונים, ומכירתם לאחרים.
בעמ' 51 חתום רבי "משה בן ציון" [זילברשטיין] (ראה אודותיו: תדהר, אנצי' לחלוצי היישוב, ז', עמ' 2923-2924), ממייסדי השכונה [יתכן שרוב הפנקס הוא בכתב ידו]. בין הדפים נמצאת פתקה עם רשימת חשבונות בכתב ידו וחתימתו של רבי יוסף ריבלין ["רבי יאשע דער שטעטעל מאכער" - יוצר השכונות], שקנה אף הוא מגרש בשכונה והשכירו לאחרים. מן הפנקס שלפנינו עולה כי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים, היה מעורב בהקמת השכונה, והלוה כספים לצורך בניית השכונה (הוא מוזכר בפנקס בראשי התיבות: "מהרש"ס")‎.
שכונת "מזכרת משה" היא מן השכונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, לאורך ציר הדרך ליפו [כיום, אזור רחוב יפו ואגריפס], בין שכונת "נחלת שבעה" שנוסדה ראשונה בשנת תרכ"ט ובין שכונות "אבן ישראל", "בית יעקב" ו"משכנות ישראל" שנוסדו בשנות התר"ל. שכונת "מזכרת משה" היא הרחבה של שכונת "משכנות ישראל" - שם השכונה הוסב על שם הנדיב סֶר משה מונטיפיורי [שהיה אז בערוב ימיו], לאחר שקרן "מזכרת משה" נרתמה לעזרת קוני הבתים בשכונה. בניית השכונות הנ"ל התקיימה על ידי תשלומי החברים באגודת ה"חברה", באופן שהכסף המצטבר בקופה משמש לבניית הבתים הראשונים שניתנו לחברים על פי "גורל", ועם התקדמות הבניה והתשלומים, זכו כל ה"חברים" באגודה בבתים בשכונה. חברת "משכנות ישראל" נוסדה בשנת תרל"ה. לאחר שה"חברה" עמדה לפני התמוטטות כספית עקב פיגורי החברים בתשלומי חלקם, נכנסה לענין "קרן מזכרת משה" שהלוותה כספים ל"חברים" בכדי שיוכלו להתקדם ברכישת המגרשים ובנית הבתים. לפי ההסכם שנחתם אז, הרי שבשכונת "מזכרת משה" אמורים להיבנות 80 בתים. נציגה הרשמי בארץ של "קרן מזכרת משה" היה ר' יחיאל מיכל פינס, הרשום גם הוא בפנקס שלפנינו כאחד מרוכשי המגרשים (נומר 12 ונומר 13), וכמי שטיפל בקניית והשכרת בתים של חלק מהחברים.
המגרשים של סיניור וַלירוֹ המוזכרים בכותרת הפנקס ("מול סי' י' ווַאלֶערָא הי"ו"), הנם כנראה המגרשים השוכנים צפונית לשכונה, חלקם אף מעברו השני של רחוב יפו. מגרשים אלו היו בבעלותם של בני משפחת וַלירוֹ [מהמשפחות העשירות של היהודים הספרדים בירושלים ומבוני ירושלים. יעקב וַלירוֹ 1812-1874, עלה מטורקיה בשנת 1835 בערך, ובשנת 1848 ייסד את הבנק הראשון בארץ ישראל - "בנק וַלירוֹ ושות'". לאחר פטירתו ניהלו בניו את הבנק, יוסף וַלירוֹ וחיים אהרן וַלירוֹ].
פנקס בפורמט צר וארוך, 25.5 ס"מ. כ-99 עמ' כתובים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. כריכה חדשה.

דף בכתב-יד, כתב החלטה על אופן רישום ה"וואקף" [הקדש ציבורי] בטאבו של בתי המקוואות בשכונת מאה שערים, עם כ-65 חתימות של בעלי בתים בשכונה, ועם אישור בית הדין בחתימות שלשת הדיינים. ירושלים, אדר תרע"ב [1912].
בראש החותמים, חתימת רב השכונה הגאון רבי "שאול חיים הלוי הורוויץ, החונה פה מאה שערים". בשולי העמוד השני של החתימות, אישור בית הדין בחתימות הדיינים רבי משה נחום וולנשטיין ורבי צבי פסח פראנק, וחתימת ה"ספרא דדיינא" רבי חיים מענדל ספרא.
הגאון רבי שאול חיים הלוי הורביץ (תק"פ-תרע"ו), חתן רבי דוד טעביל ממינסק בעל ה"נחלת דוד", אב"ד דוברובנא במשך 18 שנה. בשנת תרמ"ג עלה לירושלים, בה נחשב לאחד מגדולי התורה בעיר. מייסד וראש הישיבה הגדולה והת"ת "מאה שערים" בשכונת "מאה שערים" בירושלים. האריך ימים ונפטר בשנת תרע"ו. מחיבוריו: "כלילת שאול", "מצפה שאול", ועוד.
הגאון רבי משה נחום וולנשטיין ראב"ד ירושלים (תר"א-תרפ"ב), תלמיד ה"כתב סופר". בשנת תרכ"ד עלה לירושלים. ממקורביו ותלמידיו של המהרי"ל דיסקין ומחבורת גדולי הלמדנים בירושלים אשר למדו תורה מפיו. בשנת תרס"ג התמנה לדיין בבית הדין של רבי שמואל סלנט בירושלים, ובשנת תרס"ח התמנה לראב"ד. לאחר פטירת רבי שמואל סלנט לא נבחר רב ראשי לעיר הקודש ירושלים, ובמשך יותר מעשר שנים שימש בפועל כמנהיגה של היהדות החרדית בעיר ומייצגה כלפי השלטונות. בשנת תר"פ כשהוקם בית הדין של "העדה החרדית", עבר רבי משה נחום לכהן בו כראב"ד, לצדו של רעו רבי יוסף חיים זוננפלד שכיהן כגאב"ד. חלק מתשובותיו בהלכה נדפסו בספר "בני משה" (ירושלים, תש"ן).
הגאון רבי צבי פסח פראנק (תרל"ג-תשכ"א), מגדולי הפוסקים והרבנים בדורו. גאון מופלג שנודע בשקידתו הרבה. למד בישיבות ליטא ועלה בבחרותו לירושלים. משנת תרס"ח חבר בית הדין של רבי שמואל סלנט, ומשנת תרצ"ה רבה של ירושלים. מתורתו נדפסו סדרת הספרים: הר צבי, מקראי קודש, ועוד.
[1] דף (כתוב משני צדיו). 29 ס"מ. מצב טוב. קמטים וסימני קיפול.

מכתב בחתימות ידם וחותמותיהם של הרבנים והממונים של עדת הספרדים בירושלים. ירושלים, אדר ב' תרע"ג [1913].
נשלח אל רבי חיים משה בן נאים רבה של גיברלטר, בבקשה להשגת עזרה ל"קמחא דפסחא" עבור עניי ירושלים - "לחלק מצות לחם עוני לכעשרת אלפים נפשות".
על המכתב חתומים: רבי משה פראנקו ("חכם באשי" - הרב הראשי), רבי חנניה גבריאל, רבי יוסף מרדכי הלוי, הבנקאי חיים אהרן ואלירו, רבי יוסף הלוי, ורבי דוד פאפו.
[1] דף, נייר מכתבים רשמי. 27.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים קלים.