פנקס חברת ייסוד שכונת "מזכרת משה" בירושלים, טבת תרמ"ג [ינואר 1883], עם רישומי חשבונות עד השנים תרמ"ה-תרמ"ח [1885-1888].
"זה הפנקס שייך לחברת 'מזכרת משה' אשר נתייסד מחוץ לעיה"ק אצל חברת 'משכנות ישראל', מול סי' י' ווַאלֶערָא הי"ו" – פנקס רשימות החברים, וחשבונות התשלומים ששילמו לחברה. בכל עמוד שם החבר ב"חברה". החשבונות מתחילים בסכומי הכספים ששולמו עד טבת תרמ"ג [כפי הנראה, אז נכתב הפנקס]. בהמשך הדף נרשמו הסכומים הנוספים ששולמו אחר כך, זכיות החברים בגורל הבתים, ותשלומי שכר דירה לאחר גמר בניית בתיהם של החברים. בפנקס זה גם נרשמו החלפות של מגרשים בין הקונים, ומכירתם לאחרים.
בעמ' 51 חתום רבי "משה בן ציון" [זילברשטיין] (ראה אודותיו: תדהר, אנצי' לחלוצי היישוב, ז', עמ' 2923-2924), ממייסדי השכונה [יתכן שרוב הפנקס הוא בכתב ידו]. בין הדפים נמצאת פתקה עם רשימת חשבונות בכתב ידו וחתימתו של רבי יוסף ריבלין ["רבי יאשע דער שטעטעל מאכער" - יוצר השכונות], שקנה אף הוא מגרש בשכונה והשכירו לאחרים. מן הפנקס שלפנינו עולה כי רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים, היה מעורב בהקמת השכונה, והלוה כספים לצורך בניית השכונה (הוא מוזכר בפנקס בראשי התיבות: "מהרש"ס")‎.
שכונת "מזכרת משה" היא מן השכונות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, לאורך ציר הדרך ליפו [כיום, אזור רחוב יפו ואגריפס], בין שכונת "נחלת שבעה" שנוסדה ראשונה בשנת תרכ"ט ובין שכונות "אבן ישראל", "בית יעקב" ו"משכנות ישראל" שנוסדו בשנות התר"ל. שכונת "מזכרת משה" היא הרחבה של שכונת "משכנות ישראל" - שם השכונה הוסב על שם הנדיב סֶר משה מונטיפיורי [שהיה אז בערוב ימיו], לאחר שקרן "מזכרת משה" נרתמה לעזרת קוני הבתים בשכונה. בניית השכונות הנ"ל התקיימה על ידי תשלומי החברים באגודת ה"חברה", באופן שהכסף המצטבר בקופה משמש לבניית הבתים הראשונים שניתנו לחברים על פי "גורל", ועם התקדמות הבניה והתשלומים, זכו כל ה"חברים" באגודה בבתים בשכונה. חברת "משכנות ישראל" נוסדה בשנת תרל"ה. לאחר שה"חברה" עמדה לפני התמוטטות כספית עקב פיגורי החברים בתשלומי חלקם, נכנסה לענין "קרן מזכרת משה" שהלוותה כספים ל"חברים" בכדי שיוכלו להתקדם ברכישת המגרשים ובנית הבתים. לפי ההסכם שנחתם אז, הרי שבשכונת "מזכרת משה" אמורים להיבנות 80 בתים. נציגה הרשמי בארץ של "קרן מזכרת משה" היה ר' יחיאל מיכל פינס, הרשום גם הוא בפנקס שלפנינו כאחד מרוכשי המגרשים (נומר 12 ונומר 13), וכמי שטיפל בקניית והשכרת בתים של חלק מהחברים.
המגרשים של סיניור וַלירוֹ המוזכרים בכותרת הפנקס ("מול סי' י' ווַאלֶערָא הי"ו"), הנם כנראה המגרשים השוכנים צפונית לשכונה, חלקם אף מעברו השני של רחוב יפו. מגרשים אלו היו בבעלותם של בני משפחת וַלירוֹ [מהמשפחות העשירות של היהודים הספרדים בירושלים ומבוני ירושלים. יעקב וַלירוֹ 1812-1874, עלה מטורקיה בשנת 1835 בערך, ובשנת 1848 ייסד את הבנק הראשון בארץ ישראל - "בנק וַלירוֹ ושות'". לאחר פטירתו ניהלו בניו את הבנק, יוסף וַלירוֹ וחיים אהרן וַלירוֹ].
פנקס בפורמט צר וארוך, 25.5 ס"מ. כ-99 עמ' כתובים. מצב כללי טוב-בינוני. כתמים, בלאי וקרעים. כריכה חדשה.