כתב-יד (ששה עמודים כתובים), מאמר קבלי הנקרא "פסיעותיו של אברהם אבינו", העתקה מאגרת של רבינו חיים ויטאל, בכתב-יד קדשו של המקובל רבי חיים הכהן מארם צובא, בעל "טור ברקת" (תלמידו המובהק של רבי חיים ויטאל). כתיבה ספרדית חצי רהוטה. [ונציה? נכתב בין השנים ש"פ-תט"ו 1620-1655].
בכותרתו של כתב היד שלפנינו כותב המקובל רבי חיים הכהן: " מאמר הועתק מאגרת ששלח איש האלקים קדוש הוא כמהר"ר חיים ויטאל זצ"ל לאיש שלמה ששאל ממנו מאמר ר' יוסי פסיעותיו של אאע"ה [=אברהם אבינו עליו השלום] היו ג' מילין [בראשית רבה, מג, ג] וז"ל". המאמר שלפנינו, מתורתו של רבינו חיים ויטאל, מביא הקדמות חשובות בתורת האר"י, וכולל חידושים רבים של רבי חיים ויטאל על פי יסודות תורת רבו האר"י בעניינים שונים ומגוונים, בהם בין היתר מבאר את המושג "קפיצת הדרך" וכיצד היא מתרחשת.
תוכן המאמר שלפנינו נדפס לראשונה, ובמתכונת מורחבת, בסוף ספר "חסד לאברהם", מאת רבי אברהם אזולאי (אמשטרדם תמ"ה, משם הועתק למהדורת סלאוויטא תקנ"ד), ובשנית ב"שער מאמרי רז"ל", מאת רבי שמואל ויטאל (שאלוניקי תרכ"ב), על פי העתקה משובשת מכתב-יד אביו מהרח"ו, ובשלישית בספר "מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה", בהוצאת מכון "אהבת שלום" (ירושלים תשנ"ח), על פי כתב-יד מהר"ם פאפירש. כפי הנראה, המהדורות הנ"ל נדפסו על פי מהדורה בתרא של המאמר, שבה הוספות רבות שאינן בכתב היד שלפנינו (לא ברור האם נוספו על ידי המחבר רבי חיים ויטאל, או על ידי אחד העורכים המעתיקים). הנוסח בכתב היד שלפנינו הוא כנראה מהדורה קמא, ראשונית ומתומצתת, בה מופיעים בקצרה כל היסודות המופיעים במהדורות הנדפסות.
על חשיבותו הגדולה של תוכן המאמר שלפנינו סיפר הגאון המקובל רבי אברהם שמחה אב"ד אמצ'יסלאב במכתב, שפעם סיפר לו דודו המפורסם רבי חיים מוולוז'ין כי רבו הגר"א היה סבור במשך זמן מסוים שמהרח"ו לא ירד לעומק הנמשל של תורת האר"י, ובכל כתביו מתבאר רק המשל שבתורתו, אך "אחר כך ראה [הגר"א] במקום אחד ניכר שידע הרח"ו ז"ל הנמשל, אלא שהסתירו מאד. כך אמר לי דודי ז"ל הנ"ל". בהמשך מספר רבי אברהם שמחה: "אמרתי לו [לרבי חיים מוולוז'ין] כנראה שכיון רבינו ז"ל [הגר"א] זה על דברי האגרת של רח"ו ז"ל הנקרא מאמר הפסיעות, נדפס בסוף ספר חסד לאברהם דפוס אמשטרדם [תמ"ה]... השיב לי [מהר"ח מוולוזין] בפנים צהובות: כן הדבר, שכיון [הגר"א] על דברי האגרת הלז" (נדפס לראשונה בסוף ספר "דרך תבונות" לרמח"ל, מהדורת ירושלים תר"מ).
המקובל האלוקי רבי חיים הכהן מארם צובא (שמ"ה?-תט"ו) היה תלמידו המובהק של רבינו חיים ויטאל בשנותיו האחרונות בדמשק. לאחר פטירת רבו מהרח"ו כיהן רבי חיים כאחד מרבני ארם צובא. במשך עשרים שנה שקד על כתיבת חיבורים רבים. בסיום כתיבתם לקח את כל חיבוריו ונסע עמם באוניה לוונציה שבאיטליה כדי להדפיסם, אך במהלך הנסיעה הותקפה האוניה על ידי שודדי ים, ורבי חיים נמלט עם בנו מהאוניה, בהשאירו אחריו את כל חיבוריו. כשהגיע רבי חיים לוונציה התחיל לשחזר מזכרונו חלק מחיבוריו שאבדו. בשנותיו האחרונות הדפיס כמה מחיבוריו, המפורסמים שבהם: "טור ברקת", מקור חיים" ו"תורת חכם". בחיבוריו מבאר רבי חיים את ההלכות שבארבעת חלקי שולחן ערוך על פי קבלה, דרוש ומוסר ודברי התעוררות לעבודת ה' (בסגנון הדומה מעט לספרי ליקוטי הלכות של רבי נתן מברסלב). רבים מחיבוריו עדיין לא נדפסו. בשנתו האחרונה התגורר בליוורנו, לצורך הדפסת חיבוריו, שם הכירו המקובל רבי נתן נטע הנובר, מחבר ספר התפלה הקבלי המפורסם "שערי ציון". בהקדמתו לספרו זה כותב רבי נתן נטע: "ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק של הרב האלקי מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה, וקבלתי ממנו זאת החכמה מפוארה פה אל פה ומסר לי כמה וכמה עניינים טובים חידושים שקבל מרבו אשר לא עלה זכרונם בספר עץ החיים, וכל דבריו ככתובין מסיני". החיד"א מרבה להביא בספריו מחיבורי רבי חיים הכהן שנשארו בכתב-יד ואף רכש כמה מכתבי ידו (ראה לדוגמה כת"י NY JTS 1185, אוטוגרף רבי חיים הכהן שהיה ברשותו של החיד"א, והשווה "שם הגדולים" בערך "עטרת זהב"). החיד"א מכנה אותו בתארים: "הרב המקובל עיר וקדיש", "קדישי עליונים", ו"הרב החסיד המקובל האלוקי".
[3] דף (6 עמודים כתובים). 20.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי קל. קרעים חסרים וסימני עש, עם פגיעה בטקסט, משוקמים במילוי נייר. כתב היד נכרך בכריכת עור נאה.