כתב-יד, ספר זאת זכרון - אבני זכרון על הלכות שחיטה וטריפות, מאת רבי שמואל ברזאני (אדוני). חריר (Harir, כורדיסתאן העירקית), [ראשית שנות הת', 1660 בקירוב]. שער מאויר במסגרת צבעונית בראש חלק ב'.
חלקו הראשון של החיבור - על הלכות שחיטה - נקרא "זאת זכרון", וחלקו השני - על הלכות טריפות - נקרא "אבני זכרון".
העתקה בכתיבה נאה של רבי פנחס חרירי, מרבני כורדיסתאן המפורסמים, הכותב את שמו בשער חלק ב': "...ונעתקה פה חריר יע"א, על ידי צעיר זמנים ורך בשנים פינחס בכה"ר יצחק חרירי נר"ו אמן". שמו וחתימת ידו (הקליגרפית) נכתבו גם בקולופון שבדף האחרון (הפגום): "ונשלמה הלכות שחיטה פה חריר יע"[א בשנת ---?] ליצירה, בחודש טבת יום ראש[ון ל---?], הקטן המעתיק לתלמידי ידידי [---?], כה דברי הצעיר פינחס בכה"ר יצחק חרירי". מתחת לקולופון, חתימת בעלים בכתיבה קליגרפית: "ישראל ב"ר משה רוונזי מזרחי יזיי"א" [כנראה מהעיר רוונדוז בכורדיסתאן].
רבי פנחס חרירי (ת' בערך-תע"א בערך), מרבני כורדיסתאן, מקובל חשוב ומחבר ספרים רבים, בנו של הפייטן הנודע "החכם השלם המקובל האלוקי" רבי יצחק ב"ר משה חרירי, מהעיר חריר אשר ממערב לעיר רוונדוז במחוז ארבל. ידוע על מכתב שכתב בשנת תכ"ד (1664) להרבנית אסנת בת רבי שמואל אדוני-ברזאני (ראה: אברהם בן יעקב, קהילות יהודי כורדיסתאן, עמ' 100). רבי פנחס נתפס לאמונה המשיחית בשבתי צבי עוד בראשית ימי התפשטותה והתכתב בעניין עם ר' מתתיהו אשכנזי בלוך (ראה: א' בן יעקב, שם; ג' שלום, "תעודות שבתאיות חדשות", ציון, שנה ז, תש"ב, עמ' 165-179; מ' בניהו, קרית ספר, סיון תש"ך, עמ' 388).
המחבר, רבי שמואל אדוני-ברזאני (נפטר בשנת שצ"ג 1633), גדול רבני כורדיסתאן. בן רבי נתנאל הלוי. כיהן ברבנות אשור [מוסול] ועמאדיה. חכם גדול בנגלה ובנסתר, איש קדוש ועושה נפלאות. הקים ישיבה גדולה במוסול ומכל ארצות בבל נהרו לשם תלמידים רבים. נודעו עליו ניסים וסיפורי נפלאות רבים, ומסופר עליו כי זכה לראות פעמים רבות את פני אליהו הנביא. חזיונות וגילויים בשמו ובשם אביו הגדול הובאו בספר החזיונות של מהרח"ו, הכותב עליו "איש נבון וירא שמים ועוסק בתורה ופרוש מן הבריות". לאחר פטירתו הנהיגו את קהילת יהודי כורדיסתאן חתנו רבי יעקב מזרחי ובתו הרבנית אסנת מזרחי, שלימדו תורה ברבים והדריכו את העם בשמירת ההלכה. ידועים מכתבים מבתו הרבנית אסנת, בהם האגרת בה היא כותבת לאחר פטירת בעלה, ש"אני נשארתי מלמדת תורה ומוכחת ודורשת לטבילה ולשבת ולנדה ולתפלה וכיוצא" (יעקב מאן, Texts and Studies in Jewish History and Literature, כרך א, 1972, עמ' 510). הרבנית אסנת נודעה בכינוי "התנאית" על שם עמידתה בראשות הישיבה בכורדיסתאן ושיעוריה שמסרה לרבים. עוד בחיי בעלה נהגה למסור שיעורים לבני הישיבה, כפי שהיא כותבת באותה אגרת: "מתחילה הרב ז"ל טרוד היה בעיונו ולא היה לו פנאי ללמד התלמידים, כי אני הייתי מלמדת אותם במקומו, עוזרת הייתי כנגדו" (יעקב מאן, שם).
רבי שמואל חיבר חיבורים רבים, שחלקם נדפסו לראשונה בשנת תשס"ג וחלקם עדיין בכת"י. ספרו "אבני זכרון" על הלכות שחיטה וטריפות נדפס בשנת תשס"ג ע"י מכון אהלי אברהם יעקב, עפ"י כתבי-יד רבים שנשמרו מחיבור זה (ראה רשימה שם במבוא). כתב היד שלפנינו הוא מן ההעתקות המוקדמות של החיבור, ונעתק ע"י רב מובהק ומפורסם מגדולי רבני כורדיסתאן.
כפי הנראה, החיבור נמצא לפנינו כמעט בשלמותו וחסרים רק השער הראשון וההקדמה להלכות שחיטה.
[44] דף. כ-14 ס"מ. מצב בינוני. כתמים כהים, בלאי וקרעים חסרים, עם פגיעות בטקסט. הדבקות והשלמות נייר ישנות. כריכת קרטון חדשה.
מקור: אוסף ד"ר מיכאל קרופ.