דף בכתב-יד, חישוב הקץ בספר דניאל, שנכתב על ידי יהודי מומר לדת הבהאית ומציג את ההתגלות הבהאית כהתגשמות חזיון הגאולה המקראי. [ארץ ישראל, סוף המאה ה-19 או תחילת המאה ה-20]. ארמית ומעט עברית.
הדת הבהאית נוסדה בפרס כענף חדש של הכת הבאבית, בידי מירזא חוסיין-עלי נורי – המכונה בהא אללה ("זוהר האל", 1817-1892). חבריה החזיקו באמונה שתהליך הגאולה המובטח בקוראן כבר החל, וכי העולם שרוי בפתחו של עידן חדש שבו יתבטלו האסאלם המסורתי וחוקיו. השלטונות הפרסים, שלא ראו את התנועה החדשה בעין יפה, הגלו את בהא אללה לשטחי האימפריה העות'מאנית, ואילו העות'מאנים החליטו על כליאתו במצודה סמוכה לעכו. כשהגיע עם משפחתו, נמסר לתושבי העיר כי האיש ובני משפחתו הנם אויבי המדינה, אויבי הדת ואויבי האל.
על אף התנאים הקשים, היו השנים במצודה בעכו מהפוריות והנמרצות עבור בהא אללה, ובמהלכן הגיע לידי גמר ספר היסוד של האמונה הבהאית – "אלכיתב אלקדס" (הספר הקדוש ביותר), שקבע את עקרי האמונה החדשים: כל הדתות הן בעלות מוצא אלוהי משותף, יש לחתור לשלום כלל-עולמי, השמדת כלי הנשק, התקדמות מדעית והתנהגות מוסרית.
לפנינו דף בכתב-יד, כתוב בכתיבה מרובעת ובינונית ("כתב רש"י"), רובו בארמית. הדף כולל פתרון בהאי לחישוב הקץ בספר דניאל. הכותב מבקש להציג את התגלות הדת הבהאית ונביאה – בהא אללה, בתור מושאו של חזיון הגאולה המקראי. הפתרון מתבסס על הפסוק "ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מאתים ותשעים" (דניאל יב, יא), הנוקב בשנה מפורשת להתחלת תהליך הגאולה – 1290. לפי הפתרון שמציע הכותב, מתייחס המספר למניין השנים בספירה המוסלמית ("הימים לשנה מזמן כלפת אל עמר"), ולכן תוצאתו הנה השנה העברית תרל"ג (1873) – השנה שבה התגלה ספר הקודש הבהאי לנביא בהא אללה במצודה בעכו: "קד זרחא כבוד אל הויה ונגהא אור אל אהיה עלה בקנות אל נורא להיכל אל ציונא במגדל עכו". על פי אותו פתרון, מפענח הכותב את השנה השנייה המופיעה בחיזיון, שנת מימוש הגאולה – "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה" (דניאל יב' יב'), וקובע כי היא תחול בשנת תרע"ה (1915).
בראש הדף ובסופו גימטריה של שם הוויה השווה לשמו של בהא אללה, וראשי תיבות הרומזים לו. הכותב חותם את דבריו "איש בושר שלום על יד יקותיאל", כשהמילה "יקותיאל" מוגדלת. יתכן והיא רומזת לשם הכותב.
על פי השפה המשמשת בדף, הכתיבה באותיות רש"י, הפסוקים המצוטטים והשימוש בגימטריה עברית – ניתן לשער כי הכותב הוא יהודי, שכנראה המיר את דתו לדת הבהאית, ובכתיבת דף זה ביקש לקרב יהודים אל הדת הבהאית.
מספר הבהאים בארץ ישראל עד ראשית המאה ה-20 לא עלה על מאות בודדות, והללו כמעט שלא באו במגע עם היישוב העברי. בשנת 1903, רכשה חברת יק"א חלק מאדמות הכפר הבהאי אום ג'וני, שהפכו למקום מושבה הראשון של קבוצת "דגניה". בין המתיישבים העבריים והבהאיים נרקמו יחסי ידידות חמים, שתועדו בזכרונותיהם של חלק מחברי הקבוצה.
המרכז הבהאי העולמי שוכן כיום במספר אתרים בערים חיפה ועכו, המפורסמים בזכות אדריכלות הנוף והמבנים הייחודיים שלהם. בשנת 2008 הוכרזו 26 מן המרכזים כאתרי מורשת עולמית.
[1] דף. 26.5 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כתמים, סימני קיפול ופגמים קלים.