מכתב בדברי תורה, בענייני מלאכת הוצאה בשבת (16 שורות), בכתב-ידו של רבי אברהם ישעיה קרליץ – בעל ה"חזון איש". [בני-ברק, בין השנים תש"י-תשי"ד 1950-1953].
קטע (שאינו חתום) מתוך מכתב שכתב ה"חזון איש" לתלמידו האהוב רבי בנימין יהושע זילבר. המכתב נשלח כתגובה על ספרו של רבי בנימין "מקור הלכה" על הלכות שבת שנדפס בשנת תש"י, בו חידש המחבר מחלוקת בין רש"י לתוספות בענייני מלאכת הוצאה. חידוש זה לא התקבל על דעתו של ה"חזון איש", ועל כך כתב לו החזו"א את דעתו כי אין בעניין שום מחלוקת בין רש"י לתוספות, וכי כל דברי התוספות נאמרו כהסבר בדברי רש"י. באמצע הדברים כותב החזו"א: "ואף שיש לנו כאב לב על אי הבנתנו פרש"י, אל לנו בשביל זה לחדש דרש"י סבר...".
מקבל המכתב, רבי בנימין זילבר, עמד על דעתו והשיב במכתב לחזו"א על כל השגותיו. מכתבים אלו של החזו"א ותלמידו נדפסו בספרו של רבי בנימין "מקור הלכה" (דף יב במהדורות המאוחרות). מכתבו של החזו"א נדפס בשנית בספר "תשובות וכתבים ממרן החזון איש" (עמ' נז).
רבינו אברהם ישעיהו קרליץ בעל ה"חזון איש" (תרל"ט-תשי"ד), גאון ההלכה והמחשבה בדורנו. גדול בתורה וצדיק נסתר, את ספרו הראשון "חזון איש" הוציא בשנת תרע"א בעילום שם, ומאז נקרא שמו על שם ספרו. ברוב צניעותו היה גם רגיל לחתום שמו בראשי תיבות בלבד: "אי"ש". עלה לארץ ישראל בשנת תרצ"ג, בה הוכר כגדול חכמי התורה ופוסקי ההלכה, ועמד מאחורי תחיית עולם התורה בדורנו.
מקבל המכתב: הגאון הצדיק רבי בנימין יהושע זילבר (תרע"ו-תשס"ח), מגדולי התורה וההלכה הנודעים בדורנו, ומאנשי תנועת המוסר ה"נובהרדוקאית". למד בישיבות נובהרדוק בחו"ל ובבני ברק, שם התקרב אל רבו החזון איש שהיה מכנהו בחיבה: "רבי בנימין הצדיק". לאחר נישואיו היה מלומדי בית המדרש "אהל תורה" בירושלים, ולאחר כמה שנים חזר לגור בבני ברק. חיבר והדפיס עשרות ספרי הלכה ומוסר, בהם: ספר "מקור הלכה" וספר "ברית עולם" על הלכות שבת, י"ד חלקי ספר שו"ת "אז נדברו", ספרי "מקור ברוך" על ספר חיי אדם, ספרים על המצוות התלויות בארץ ועוד. בשנותיו האחרונות התגורר בביתר עילית והיה חבר "מועצת גדולי התורה" של אגודת ישראל.
[1] דף. 20.5 ס"מ. [המכתב חתוך בראשו, יתכן שהופיע בו קטע אישי ש"צונזר" ע"י המקבל]. מצב טוב-בינוני. כתמי דיו וכתמי רטיבות. בלאי. קרעים קלים בשוליים, בלי פגיעה בטקסט. סימני קיפול.