מכתב ארוך בכתב-ידו וחתימתו של רבי שמעון אויש מפראג אל רבי יודא כ"ץ טעבליש. [פראג], יום ב' כ' מנחם [אב] תר"ז [1847].
מכתב ארוך (3 עמודים גדולים), בדברי תורה. רבי שמעון אויש מפלפל בלמדנות ובחריפות גדולה בסוגיות הקשורות להלכות אבלות. בתוך הדברים מוזכר גם "רבינו הגדול נ"ע" [יתכן והכוונה לרבי שמואל לנדא אב"ד פראג שנפטר כעשר שנים קודם לכן]. בסיום המכתב חותם: "ואתה שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכחפץ מכבדך כגודל ערכך אוהבך אהבה נאמנה, שארך שמעון אויש".
רבי שמעון אויש (נפטר תרכ"ז), מגדולי מחכמי פראג במאה ה-19. חתן רבי וואלף המבורג מפיורדא. כמה מתשובותיו וחידושיו מובאים בספרי גאוני התקופה. בשו"ת שיבת ציון לרבי שמואל לנדא מובאות שתי תשובות אליו, ורבי שמואל לנדא מכנהו: "הרבני המופלא והמופלג בתורה" (ראה שו"ת שיבת ציון, סימנים יז, לה). תשובה אליו מופיעה גם בשו"ת מהר"ץ חיות (סימן עב). הגהותיו על ספר הורה גבר לרבי בצלאל רגנשבורג, יחד עם הגהות אביו רבי משה וואלף אויש, נדפסו במהדורה חדשה של הספר (מודיעין עילית, תשס"ג). חידושים נוספים ממנו נותרו בכתב-יד.
נמען המכתב, רבי יהודה כ"ץ טעבליש, אף הוא מחכמי פראג, ממשפחת כ"ץ טעבילש, מהמשפחות החשובות בפראג באותה תקופה.
[1] דף כפול (3 עמ'). 35.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים, קרעים ובלאי. סימני קיפול. קרע בפינת הדף התחתונה, עם פגיעה במספר מילים.