ספר בת עין על התורה, וקונטרס שאלות ותשובות בהלכה, מאת האדמו"ר רבי אברהם דוב מאַבְריטש וצפת. זיטומיר, תר"י 1850. דפוס האחים רבי חנינא ליפא, רבי אריה ליב ורבי יהושע העשיל שפירא, נכדי הרב מסלאוויטא.
מהדורה שניה, שאינה זהה למהדורה הראשונה. ספר זה נדפס לראשונה בירושלים תר"ז, עפ"י העתקת כת"י אחד התלמידים - רבי ישראל מפאלטאשאן (ראה: פריט קודם). בשנת תר"י נדפס הספר שנית בזיטומיר, עפ"י העתקה של תלמיד אחר של הרב מאַבריטש, רבי משולם זוסמן מזיטומיר. במהדורה זו הוספות רבות ושינויים רבים בתוכן ובסגנון ממהדורת ירושלים.
המחבר, האדמו"ר הקדוש רבי אברהם דוב מאַבְריטש (תקכ"ה-תר"א), מגדולי החסידות המפורסמים. מתלמידי רבי נחום מטשרנוביל ובנו רבי מרדכי, ומתלמידי רבי זושא מאניפולי ורבי לוי יצחק מברדיטשוב. כארבעים שנה כיהן כאב"ד העיר אַבְריטש, שעל שמה נודע שמו "הרב הקדוש מאבריטש". בשנת תקצ"ג עלה לארץ-ישראל, לעיר צפת בה יסד את בית מדרשו והיה רבם ומנהיגם של קהילות החסידים בעיר צפת. מפורסם הסיפור על נס הצלתו בעת רעידת האדמה הקשה בשנת תקצ"ז, שארעה כידוע בשעת תפלת מנחה בבתי הכנסיות, הרב מאבריטש הזהיר את חסידיו שלא לצאת מבית הכנסת, נשכב על הארץ בבית מדרשו, וכל הקהל סביבו אוחזים באבנטו. כל הבנין התמוטט, מלבד שטח מצומצם בו היו הרב והציבור. [לאחר זמן סיפר הרב מאבריטש, כי ראה שהרעש היה שלא כדרך הטבע, כשאבנים נזרקו לצדדים ולא נפלו למטה לארץ מחמת הכובד, והבין שכח הסט"א תקיף, לכן נשכב בהכנעה על הארץ - "חבי רגע עד יעבור זעם"]. לאחר הרעש שיקם מחדש את קהילת צפת, ולא נתן לנטוש את העיר הקדושה. נפטר במגפת הדבר בשנת תר"א, ולאחר פטירתו פסקה המגפה. סיפורי מופת רבים מסופרים על גודל קדושתו וכוחו הגדול לפעול ישועות עבור עם ישראל. ספרו הקדוש "בת עין" נחשב לאחד מספרי היסוד של תורת החסידות.
[4], 254 עמ'. 22.5 ס"מ. נייר כהה. שוליים רחבים. מצב טוב-בינוני. כתמים. נקבי עש. כריכה חדשה.
עם חמשת הדפים בסופו של קונטרס השו"ת, החסרים בעותקים אחרים של מהדורה זו.
סטפנסקי חסידות, מס' 104.