מכתב בכתב-ידו ובחתימתו של זיגמונד פרויד, אל ידידתו והמטופלת שלו, הפילנתרופית מרגרט סטונבורו-ויטגנשטיין, שהייתה ממוצא יהודי. נשלח בסמוך להגעתו לאנגליה, חודשים לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית. לונדון, 21 ביוני 1938. גרמנית.
זיגמונד פרויד היה אחד ההוגים המושמצים ביותר בגרמניה הנאצית, וכבר ב-1933 נערכו בגרמניה שריפות פומביות של ספריו. ימים ספורים לאחר סיפוחה של אוסטריה בשנת 1938, נבזז ביתו של פרויד ובתו אנה נעצרה בידי הגסטאפו. למזלו הרב, היה אחד הקצינים הנאצים הגבוהים, הממונה על נכסי היהודים באוסטריה אנטון סוורוואלד, מעריץ מושבע של כתביו, והלה סייע לו ולבני משפחתו להימלט מאוסטריה. ביום 4 ביוני 1938 חצו פרויד, אשתו מרתה ובתו אנה את הגבול לצרפת ומשם עברו לאנגליה, שם התקבלו בזרועות פתוחות.
המכתב כתוב על גבי נייר מכתבים רשמי עם כתובתו החדשה של פרויד בלונדון, בית מספר 39 ברחוב Elsworthy, ומתעד את ימיו הראשונים בעיר. בפתח המכתב מתייחס פרויד, כנראה, למזכרת שהעניקה לו סטונבורו-ויטגנשטיין לפני צאתו לדרך – קמע חדש לאוסף העתיקות שלו: " הקמע הוכיח את עצמו עד כה. הנסיעה היתה קלה, קבלת הפנים באנגליה היתה לבבית באופן מחמיא, מזג האוויר נאה באופן מפתיע, והבית שבני הארכיטקט בחר עבורנו למגורים זמניים – נוח" (פרויד טיפח במשך עשרות שנים אוסף עתיקות מהמזרח הקדום ומאסיה, ולפני שנמלט מווינה דאג להעבירו לאנגליה; חלק חשוב מהאוסף הוקדש לקמעות). בהמשך, מתייחס פרויד לטרגדיה האישית שפקדה את סטונברו-ויטגנשטיין מעט לפני כתיבת המכתב – התאבדות בעלה-לשעבר. פרויד כותב בנימה מלאת הזדהות ודאגה, ואף מציע "אבחנה" קצרה לסטונבורו-ויטגנשטיין: "כבר מזמן היה בדעתי לשלוח לך מכתב [...] האגרת שחורת-השוליים [מודעת האבל] כמובן זירזה אותי לעשות את אשר התכוונתי. דבר ממה ששמעתי ממך לא הכין אותי לכך. אני חושב על מלנכוליה [...] אני יכול לדמיין היטב באיזה מצב נפשי מסוכסך וכואב המאורע הזה הציב אותך. האם משהו בנסיבות חייך החיצוניות ישתנה כעת? האם תישארי בווינה? יש לי עוד כל כך הרבה שאלות אחרות".
אף שפרויד נמנע לאורך המכתב מלהזכיר במפורש את המצב השורר בווינה, באחת השורות מופיעה התייחסות מרומזת, ארסית והומוריסטית לשינוי שחל בארצו: " הגן והנוף בפארק בגבעת פרימרוז הם יותר מאשר תחליף הולם לגרינצינג, היכן שהגאולייטר בירקל היה נעשה כעת לשכן ממול" (פרויד נהג לבלות את חופשות הקיץ בפרבר הפסטורלי של וינה גרינצינג, לצד רבים מהאינטלקטואלים הגרמנים של תקופתו; לאחר סיפוח וינה לגרמניה הנאצית, קבע המושל החדש והממונה על ביצוע האנשלוס, יוזף בירקל, את ביתו בפרבר זה). המכתב נחתם במילים: "מקווה לשמוע ממך בקרוב, בהבעת אהדה לבבית, שלך, פרויד".
זיגמונד פרויד (1856-1939), אבי הפסיכואנליזיה, מגדולי האינטלקטואלים ומן הדמויות המשפיעות ביותר במאה העשרים. בגיל 17 התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת וינה ובשנים הבאות פרסם מספר מחקרים רפואיים בתחומים מגוונים. בשנת 1895 פרסם ביחד עם מורו, יוזף ברויר, את הספר "מחקרים על היסטריה", שבו תיאר לראשונה שיטת טיפול באמצעות שיחה עם החולה, כאשר הלה מספר על מצוקותיו תוך כדי שכיבה על ספה. בעקבות ספר זה פרסם פרויד שורה של מחקרים פורצי דרך על חיי הנפש: "טוטם וטאבו", "פשר החלומות", "מעבר לעקרון העונג" וחיבורים רבים נוספים, שחוללו מהפכה בתפישת הנפש המערבית. פרויד נפטר בחודש ספטמבר 1939, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בעקבות הכאבים העזים שגרמה לו המחלה, ביקש מרופאו האישי לשים קץ לייסוריו ומת ממנה מוגדלת של מורפיום.
נמענת המכתב, מרגרט סטונבורו-ויטגנשטיין (1882-1958), היתה אחותם של הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין והפסנתרן פאול ויטגנשטיין. בשנת 1905 נישאה לאספן האמנות ג'רום סטונבורו. דמותה הונצחה בפורטרט מעשה ידי גוסטב קלימט, שהעניק לה את הציור כמתנת חתונה. לאחר מלחמת העולם הראשונה מונתה סטונבורו-ויטגנשטיין לנציגת "מנהל הסעד האמריקני" (American Relief Administration) באוסטריה, ושמשה כיועצת במוסדות לבני נוער. בתפקידה זה הכירה לראשונה את זיגמונד פרויד. במשך שנתיים טיפל בה פרויד בשיטת הפסיכואנליזה, ולאחר מכן נותרו השניים בקשר עד מותו של פרויד. נישואיה לבעלה הסתיימו בגירושין בשנת 1938. מעט אחר כך, שישה ימים בלבד לפני ששלח פרויד את המכתב שלפנינו, נטל בעלה את חייו.
[1] דף (שני עמודים כתובים), 23.5 ס"מ. מצב טוב. סימן קיפול אופקי. מעט כתמים ופגמים, בעיקר בשוליים.