מכתב בכתב-ידו של אלברט איינשטיין, למתמטיקאי ארנסט גבור שטראוס. חתום "A. S. ". [פרינסטון, ארה"ב], 15 ביולי 1950. גרמנית.
מכתב מדעי מעניין שבו מגיב אלברט איינשטיין להשגותיו של ארנסט גבור שטראוס על עבודתו. בתקופה שבה נכתב, עסק איינשטיין בפיתוח תורת שדה מאוחדת (unified field theory – מסגרת תיאורטית אחת שתוכל לתאר את כוחות היסוד הפועלים בטבע). במהדורה השלישית של ספרו המפורסם "משמעות היחסות" (פרינסטון, 1950) פרסם איינשטיין נספח בשם "Generalization of Gravitation Theory" ובו ניסה להציג תורת שדה מאוחדת הכוללת בתוכה את כוח הכבידה ואת הכוח האלקטרו-מגנטי; לטיעונים שפורסמו במאמר זה מתייחס, כפי הנראה, המכתב שלפנינו. בתחילת המכתב כותב איינשטיין: "א ני שמח שאתה מתעסק במרץ רב כל כך בשאלת הקומפטיביליות. אך נדמה לי שחששותיך אינם מוצדקים. אני רוצה לנסח את ההוכחה כך שמכתביך יובאו בחשבון". בהמשך המכתב הסבר מדעי ארוך – אותה הוכחה שניסח איינשטיין עבור שטראוס.
המתמטיקאי ארנסט גבור שטראוס היה עוזרו של איינשטיין במכון למחקר מתקדם בפרינסטון בשנים 1944-1948, עבד לצדו על תורת השדה המאוחדת וסייע לו בגיבושם של מודלים מתמטיים לרעיונותיו. השניים אף כתבו יחד שלושה מאמרים.
המכתב שלפנינו, המעיד על שיתוף הפעולה המתמשך בין השניים, מספק הצצה מעניינת לתהליך עבודתם.
הפיזיקאי היהודי-גרמני אלברט איינשטיין (1879-1955) נחשב בעיני רבים לגדול הפיזיקאים במאה ה-20. איינשטיין גילה משיכה למדע כבר מגיל צעיר ובגיל 12 הצליח להוכיח באופן עצמאי את משפט פיתגורס. בשנת 1905 פרסם איינשטיין ארבעה מאמרים פורצי דרך ב"שנתון הפיזיקה" (Annalen der Physik). המאמרים, שעסקו באפקט הפוטואלקטרי, בתנועה בראונית, בתורת היחסות הפרטית ובשקילות המסה והאנרגיה, נחשבים לאבני יסוד בפיזיקה המודרנית (בשל חשיבותם כונתה שנה זו "שנת הפלאות"). סיכומו הפופולרי והקצר של אחד מארבעת המאמרים הוא המשוואה הנודעת E=mc2 (אנרגיה שווה למכפלת המסה במהירות האור בריבוע), משוואה שהפכה לאחת המשוואות הפיזיקליות המפורסמות ביותר ולמשוואה המזוהה ביותר עם איינשטיין ועם הפיזיקה בכלל. בשנת 1915, לאחר כעשר שנות עבודה, פרסם איינשטיין את תורת היחסות הכללית – תאוריה גיאומטרית של תופעת הכבידה ששינתה את פני עולם הפיזיקה. תורת היחסות הכללית התקבלה תחילה בעולם המדעי בספקנות רבה; כשאוששה לבסוף, זכתה לפרסום נרחב גם בעיתונות הפופולרית וקנתה לאיינשטיין שם עולמי. על אף שרבים תמכו באיינשטיין כמועמד לזכייה בפרס נובל, הענקת הפרס נדחתה שוב ושוב, הן בשל ספקותיהם של כמה מדענים שמרנים והן בשל התנגדותם של כמה מדענים אנטישמים. לבסוף הוחלט להעניק לו את פרס הנובל לפיזיקה בשנת 1922 (רטרואקטיבית לשנת 1921), אך לא על תורת היחסות הכללית אלא על "תרומתו לפיזיקה התאורטית, ובפרט גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי".
את שלושים השנים האחרונות של חייו הקדיש איינשטיין לפיתוחה של תורת השדה המאוחדת שאמורה הייתה לאחד את כל חוקי היסוד השולטים בטבע לכלל מסגרת תיאורטית אחת. על אף שבסופו של דבר לא הצליח לגבש תורה זו, מאמציו הניעו חוקרים אחרים בחיפושיהם אחר "התיאוריה של הכל". עבודתו בתחום זה היא מתרומותיו החשובות ביותר לעולם המדע.
ארנסט גבור שטראוס (Ernst Gabor Straus, 1922-1983), מתמטיקאי יהודי-גרמני, זכור במיוחד בשל תרומתו לפיתוח "תורת רמזי". שטראוס נולד למשפחה יהודית ציונית מהעיר מינכן (אמו, רחל שטראוס, נחשבת לרופאה העצמאית הראשונה שסיימה את הכשרתה בגרמניה); בשנת 1933 נמלטה המשפחה לארץ ישראל, ולאחר תקופת לימודים קצרה באוניברסיטה העברית, היגר לארה"ב והשלים את לימודיו באוניברסיטת קולומביה. בשנים 1944-1948 היה עוזרו של אלברט איינשטיין ובשנים שלאחר מכן עבד עם כמה מחשובי המתמטיקאים של תקופתו (פאול ארדש, ריצ'רד בלמן, לסלו לובאס ורבים אחרים).
[1] דף, 28 ס"מ בקירוב. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.