דגל לשמחת תורה. חיתוך לינולאום מאת שלמה ידידיה (זיילנפריינד). הוצאת י. ח. [חיים יהושע] קוסובסקי, "בית ישראל"; דפוס י. הילפרן, ירושלים, [1923].
דגל בעל זנב-סנונית, מודפס בדיו כחולה. צדו האחד מחולק לשתי רצועות; ברצועה העליונה נראים ספר תורה מוכתר בכתר תורה, משני צדיו כנפי מלאך ומאחוריו השמש העולה. ברצועה התחתונה נראים אריות הרלדיים תומכים במגן דוד ובתוכו המילה "ציון". לצד הכתובת המסורתית "זאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל", מופיעה כתובת בעלת אופי ציוני – "בעד עמנו, ארצנו ותורתנו". על צדו השני נראית יונה הנושאת במקורה ענף ועליו הכתובת "שישו ושמחו בשמחת תורה", באותיות דמויות-עלים, ולצדה שבעה כוכבים (על פי הצעתו של הרצל לדגל הציוני), סוכה, ארבעת המינים ואלומת חיטים. הדגל חתום בדפוס "ש. ידידיה".
דגל זה, המשלב נושאים מסורתיים וציוניים, הופיע בשנת 1923 בדפו האחרון של העיתון "על המשמר" בעריכת א"ז בן-ישי שיצא לאור בירושלים, ולצדו "הוראות שימוש": "לילדי העברים בגולה! כחבריכם בארץ ישראל, כן אתם בגולה, תניפו ביום 'שמחת תורה' רק את הדגל העברי" (ראו: "הדגלים של שמחת תורה, מן האמנות היהודית העממית לתרבות העברית-ישראלית". הוצאת מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, 2012. עמ' 21).
שלמה ידידיה (שָלָמוֹן זיֵלֶנפריינד – Salamon Seelenfreund, 1875-1961), יליד הונגריה. בהיותו כבן 16 יצא מסֶגֶד לבודפשט לבנות את חייו כאמן. למד בבית הספר לאמנויות בעיר ולאחר מכן אף ברומא, בפריז ובגרמניה. בשובו להונגריה הקים בית מלאכה ונודע כרב-אמן ומורה לאמנויות, ואף הוזמן לעצב ולבצע את עבודות הדקורציה של בית הכנסת הניאולוגי החדש בסֶגֶד, שנחנך ב-1903. בהמשך קיים תערוכות יחיד והשתתף בתערוכות קבוצתיות בסֶגֶד (1910) ובבודפשט. בשנת 1921 עלה לארץ עם משפחתו והקים בית מלאכה בירושלים, ולאחר מכן התיישב עם משפחתו במושבה בית-טולמא, בעמק הארזים. במאורעות תרפ"ט נמלטה המשפחה מבעוד מועד וניצלה, אך הבית ותכולתו – תוכניות, יצירות גמורות וציוד – עלו באש, וכל הנותר נשדד. בשנים הבאות התגורר ידידיה בתל-אביב ובגבעתיים לסירוגין, ורבות מעבודותיו הושמדו בפגיעה שספג ביתו במהלך הפצצה האווירית המצרית במהלך מלחמת השחרור.
ידידיה, אמן עיטור וקליגרפיה, עסק רבות באות העברית, אשר שימשה לו חומר גלם לצורות ודגמים עיטוריים בהשראת מסורת האמנות היהודית. למידע נוסף אודותיו, ראו מאמר מצורף מאת תמנה רובינגר שנתפרסם מטעם המוזיאון למורשת היהדות הדוברת הונגרית.
28.5X21.5 ס"מ. מצב טוב. קרעים קלים, חלקם מחוזקים בנייר דבק.