מכתב בכתב-יד קדשו (14 שורות) ובחתימתו של האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר. ירושלים, [ללא תאריך, יתכן ונכתב בשנת תש"ו 1946].
המכתב שלפנינו נכתב לחסידי סאטמר שגרו בחיפה, וייסדו מניין מיוחד משלהם. במכתב מברך האדמו"ר: "הנני לברך אתכם שתזכו לתורה ותפלה, ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם...". בהמשך המכתב כותב להם האדמו"ר דברי חיזוק והדרכה בענייני חינוך הבנים והבנות, "להשגיח בעינא פקיחא על חינוך הבנים והבנות... ולמנוע כל דרכי הפריצות השכיחים כעת מאוד בעו"ה [=בעוונותינו הרבים]". בסיום מכתבו כותב האדמו"ר: "ובדרך זה תשכילו בכל אשר תעשון ותצליחו בכל דרכיכם כאשר עם לבבכם... מצפה להצלחתכם ולישועת כל ישראל... הק' יואל טייטלבוים".
האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים (תרמ"ז-תשל"ט), מגדולי דורו, נשיא העדה החרדית וממנהיגי היהדות החרדית באמריקה, מעמודי התווך של היהדות החסידית בדור שלאחר השואה. נולד בעיר סיגט, בנו של האדמו"ר בעל ה"קדושת יו"ט" ונכדו של האדמו"ר בעל "ייטב לב", שכיהנו כרבני סיגט וכמנהיגי החסידות באזור מרמרוש. נודע מנעוריו בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. לאחר חתונתו עם בת האדמו"ר רא"ח הורביץ הרב מפאלאנטש, התיישב בסאטמר והרביץ שם תורה וחסידות לקבוצה נבחרת של תלמידים וחסידים. כיהן ברבנות בערים אורשיווא, קרָאלי (משנת תרפ"ה), וסאטמר (משנת תרצ"ד). בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי מתפשרת באזור מרמרוש. בשנות השואה ניצל ב"רכבת ההצלה" הידועה של ד"ר קסטנר, הגיע דרך ברגן בלזן וארץ ישראל לארצות הברית, בה כונן את העדה החסידית הגדולה בעולם - עדת חסידות סאטמר שהיא עד היום העדה הדומיננטית ביהדות האורתודוכסית בארה"ב, וכיהן כנשיא ה"עדה החרדית" בירושלים. עמד בראש המתנגדים לציונות ולהקמת מדינת ישראל, ועמד בראש המאבקים החשובים על צביון עם ישראל וקדושת ישראל. יחד עם קנאותו וחרדתו לכבוד התורה ועתיד היהדות הנאמנה, נודע כאיש חסד מופלג. דלתו היתה פתוחה לעניים ואזנו קשובה לכל נזקק מכל שדרות עם ישראל. היה גאון מופלג בתורה, השיב תשובות רבות בהלכה, ומחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.
[1] דף. 22 ס"מ. מצב טוב. קרעים בודדים, משוקמים בנייר דבק בגב המכתב. סימני קיפול.