מכתב ארוך (2 עמ') בחתימתו של הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי. ווילנא, סיון תרפ"ז [1927].
נשלח אל רבי אהרן ראובן טשארני, אב"ד בעיאן, ניו ג'רזי. בקשת עזרה עבור הישיבה העתיקה בווילנא, ישיבת רמיילעס - "הישיבה העומדת על תלה זה יותר ממאה שנה... אשר לא פסקה מלהאיר באור תורה... גם בימי מלחמה ובימי הכיבוש האשכנזי [הגרמני] לא פסק הנר תמיד, ואחרי המלחמה עוד התחזקה וניתוספו ספסלים בביהמד"ר, וגדולי תורה יגידו שיעורים תמידים כסדרם...". רבי חיים עוזר כותב שתמיכת ה"סנטרל רעליף" מארה"ב אינה מספיקה להחזקת הישיבה והישיבה זקוקה לתרומות נוספות.
הגאון רבי חיים עוזר גרודז'נסקי (תרכ"ג-ת"ש), גדול דורו ורבן של כל בני הגולה. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידי הגר"ח מבריסק. בגיל 24 נתמנה לרב ומו"צ בווילנא. מגיל צעיר נשא בעול הציבור ודעתו הכריעה במשך קרוב לחמישים שנה בכל השאלות הציבוריות שעלו על הפרק בכל תפוצות ישראל. במקביל להנהגתו הרוחנית ולתשובות בהלכה שהשיב לכל רחבי העולם פעל ללא לאות ובכל הדרכים לשקם את מצב הישיבות ולרומם את מצבם של הרבנים בליטא וסביבותיה. תשובותיו נדפסו בארבעת חלקי ספרו שו"ת "אחיעזר".
ישיבת רמיילס בווילנא הוקמה בשנת תקע"ה ע"י רבני העיר ונקראה בשם ראמיילס, על שם המגרש שנתרם לבנין הישיבה, שהיה נקרא "חצר ר' מיילעס" [מעזבונו של ר' מיילא מווילנא]. הישיבה עברה תהפוכות רבות במשך השנים, ובכל השנים לא פסק ממנה קול התורה. בהנהלת הישיבה כיהן רבי אברהם צבי גרודז'נסקי - אחיו של ר' חיים עוזר, בין השנים תר"ן-תרצ"ח. רבי חיים עוזר עצמו התמסר מאד לעניני הישיבה, בפרט לאחר שנת תרע"א בה איבד את בתו היחידה (שנפטרה בבחרותה). ביוזמתו הוקם אז בנין חדש לישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה נתמנה בה לר"מ הגאון הנודע רבי שלמה היימן, שחזר מהגלות במעמקי רוסיה הלבנה (בה הקים ישיבה בסמילוביץ, יחד עם רבי אלחנן ווסרמן). באותה תקופה התרומם מעמדה של הישיבה. מבין תלמידיה באותה תקופה נודע שמו של הגאון ר' מיכל יהודה לפקוביץ, שלמד בישיבה עד שנת תרצ"ה, ולימים ערך והוציא לאור את חידושי רבו בספר "חידושי ר' שלמה".
[1] דף (כתוב משני צדיו), נייר מכתבים רשמי. 20 ס"מ. המכתב בכתיבת ידי סופר, ובסופו חתימת ידו של רבי חיים עוזר וחותמתו הנאה. מצב טוב. מעט בלאי. סימני קיפול.
מצורפת חלק ממעטפת המכתב, עם שם וכתובת מקבל המכתב.