אוסף של כ-70 רישומים וציורים מעשה ידי מאיר אריאל, ואחד עשר עמודים בכתב-ידו, עם טיוטות לשירי האלבום "רישומי פחם". [שנות ה-90 בקירוב].
אוסף מרשים של ציורים וטיוטות בכתב-יד מתקופת עבודתו של מאיר אריאל על אלבומו החמישי – "רישומי פחם".
• 11 עמודי טיוטה בכתב-ידו של מאיר אריאל, לשירים מהאלבום "רישומי פחם":
"חיית הברזל", "שמעתי שאת נמצאת", "שיר המקצוע", "הזנב הבלתי נראה של שיר המקצוע" [זנב הלטאה של שיר המקצוע], "האדם אינו אלא...", "דמוקראקי" [דמוקראסי], "בס בבלון", "ס'אוחתוה-אפס 3" [ס'אוחתו אעפעס 3#], "שיר התעסוקה", "קטע מהגמרא – מעין הפטרה" [פה גדול], וכן שיר שלא נכנס בסופו של דבר לאלבום – "כמה וכמה סיבות טובות בשביל גברת לקום בבוקר". מרבית הטיוטות אינן זהות לגמרי לגרסאות שהוקלטו בסופו שלדבר, והן כוללות שינויי מילים או שורות שלמות.
• שלושה רישומי-דיוקן מופשטים בגירי פסטל, בשניים מהם משולב הכיתוב "רישומי פחם". כפי הנראה, נועדו להופיע על עטיפת האלבום.
• כ-70 רישומים וציורים על גבי ניירות מכתבים, פתקאות ודפי מחברת בטכניקות שונות (דיו, צבעי מים, טושים, ועוד). ככל הנראה, נועדו ללוות את שיריו של אריאל ולהופיע בחוברות אלבומיו. רבים מהרישומים הנם דיוקנאות (בהם גם דיוקן עצמי אחד לפחות), ועל מקצתם מופיע גם כיתוב: שמות שירים, הוראות הקלטה, שמות ועוד.
• שתי מעטפות עם כותרות בכתב-ידו של אריאל: "רישומי פחם, סקיצות" ו"רישומי פחם (שם זמני), (יש תורם!), מילות השירים".
מאיר אריאל (1942-1999), פזמונאי, זמר ומלחין, מחשובי היוצרים במוזיקה הישראלית. כבן קיבוץ משמרות וכבן למורה לתנ"ך ספג אריאל בילדותו ובנעוריו את תרבות הקיבוץ ואת השליטה בתנ"ך. השילוב שימש לאריאל מעיין בלתי נדלה של צירופים לשוניים המתארים בדיוק רב את המשבר הישראלי כפי שחווה אותו בסוף שנות השישים. ב-1967, לאחר שהשתתף בכיבוש הכותל כצנחן, הגיב כהלוּם אך באופן ישיר ומיידי לצהלת הניצחון ולאופוריה שהתפשטה, ובתגובה לפזמונה המכונן של נעמי שמר, "ירושלים של זהב", כתב וביצע גרסה משלו ללהיט זה, שנקראה "ירושלים של ברזל", ובה הדגיש את פניה המרים של המלחמה.
אריאל לא הובן וזכה לכינוי הקוריוזי "הצנחן המזמר", שאותו דחה. לאחר שהות ממושכת בארה"ב, שם הושפע עמוקות מבוב דילן, חזר לישראל, ובסדרת אלבומים מורכבים ועשירים חשף בהוויה הישראלית ממדים שעד אותה עת היו סמויים מעין. אלבומו הראשון, "שירי חג ומועד ונופל", כולל את אחד הטקסטים החשובים של הפזמונאות העברית, "שיר כאב", בו הצליח לייצג את ההשלכות הרגשיות של הכיבוש. בשיר זה כתב בין היתר את אחד המשפטים המצוטטים ביותר שלו: "בסוף כל משפט שאתם אומרים בעברית יושב ערבי עם נרגילה, אפילו אם זה מתחיל בסיביר או בהוליווד עם הבה נגילה".
אלבומו החמישי, "רישומי פחם", שיצא בשנת 1995, נחשב לאלבום קונספט מורכב ו"קשה" לשמיעה יותר מקודמיו. באלבום הופיעו, בין היתר, השירים "חיית הברזל", "בס בבלון", "שיר המקצוע" ושירים נוספים, בהם ביטא אריאל את אפסותו של האדם מול הטבע, לצד תחושת-מחאה כנגד המרוץ הקפיטליסטי והשעבוד לטכנולוגיה.
בעשור האחרון לחייו, שהגיעו לקיצם בטרם עת, התקרב אריאל למסורת היהודית והחל לקיים מצוות "באופן ספורטיבי", על פי הגדרתו. בין היתר החל לעסוק בלימוד מעמיק של התנ"ך ולקיים דיאלוג עם מסורת חז"ל באופן שהשפיע על יצירותיו המאוחרות, בהן יצא נגד העידן הדיגיטלי, אותו תפס כאפוקליפטי.
סה"כ כ-70 ציורים ורישומים, 11 טיוטות בכתב-יד ושתי מעטפות. גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב. שלושה מהרישומים חתומים בחותמת העיזבון של מאיר אריאל.