שני מכתבים שנשלחו מברנוביץ לתל אביב, מרבי אלחנן וסרמן ומבנו רבי נפתלי וסרמן, אל רבי דוד פוטאש. חשון תרצ"ז [אוקטובר 1936].
במכתב הראשון מהתאריך "אור ליום ד' לך, ה' בחשון צ"ז", עונה רבי נפתלי וסרמן למכתבו של ר' דוד מהתאריך כ"ה בתשרי, במקום אביו: "...והנה כ' אאמו"ר שליט"א לא שב עצמו מדרכו, ישוב בע"ה בעוד שני שבועות". בחתימתו חותם רבי נפתלי בינוש: "נפתלי בלאאמו"ר הר"א שליט"א".
המכתב השני, בכתב-ידו וחתימתו של רבי אלחנן, נכתב בברנוביץ בתאריך "אור ליום ו עש"ק חיי שרה" [כפי הנראה נכתב גם הוא בחודש חשון שנת תרצ"ז, כשבועיים לאחר המכתב שלעיל], ובו כותב רבי אלחנן: "אתמול שבתי מחו"ל – ליטא – אחרי שהותי שם קרוב לשלשה ירחים, ועלה בידי ב"ה לאסוף איזה סך לטובת הישיבה, אבל במה נחשב הוא לעומת חובותינו המרובים". בהמשך המכתב כותב רבי אלחנן בענין הפצת ספרו "קובץ הערות" על יבמות [נדפס בפיוטרקוב, תרצ"ו]: "ע"ד הספרים כתבתי להרב ר' אליהו וויינר בירושלים... וביקשתיו להשתדל במכירתם לבני תורה, ולפחות לאלו אשר בכוחם להבין בחלק האגדה מהספר".
בחתימת המכתב מברך רבי אלחנן את רבי דוד: "ידידו המוקירו ומכבדו כערכו הרם, מברכו ואת כל הנלוים אליו בחיים של אושר וברכה וכל ט"ס... אלחנן בונם ווסרמן".
הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה הקים בשליחות ה"חפץ חיים" ישיבה בעיר סמילוביץ (Smilavichy, פלך מינסק, כיום בלרוס), ורבי דוד פוטאש שהיה אז מעשירי רוסיה, היה מהתומכים הגדולים של הישיבה. לאחר המלחמה הקים רבי אלחנן את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא", בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. בשנות השואה גלה לגטו קובנא, שם נלקח להריגה ב"פורט השביעי", בעת עסקו בתורה בהלכות "קידוש השם", השם יקום דמו. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה.
לאחר פטירת רבו ה"חפץ חיים" היה נוהג רבי אלחנן וסרמן לנסוע מדי שנה לבית התלמוד בעיירה קלם שבליטא, שם שהה בחודש אלול ובתפלות הימים הנוראים. כפי הנראה, לזה מתייחס רבי אלחנן בדבריו: "אתמול שבתי מחו"ל – ליטא – אחרי שהותי שם קרוב לשלשה ירחים" [באותן שנים היה מסובך לעבור את הגבול מברנוביץ שבפולין לקלם שבליטא, מפני שבתקופה שבין שתי מלחמות העולם, עמדה מדינת ליטא במצב מדיני עויין עם מדינת פולין שכבשה ממנה חלקים גדולים].
בנו העילוי הגאון רבי נפתלי ביינוש וסרמן (תרע"ד-נספה בשואה חשון תש"ב), מגדולי הלמדנים בעולם הישיבות בליטא. למד אצל אביו, ואצל הגר"ש שקופ. אח"כ עבר לישיבת מיר והיה אחד מגדולי תלמידי הישיבה, כאשר תורים ארוכים של צורבים צעירים היו נשרכים אחריו לדבר עמו בלימוד. כאשר אביו היה נוסע מן הישיבה לנסיעות ארוכות, היה קורא לבנו הבחור ר' נפתלי בינוש, שימלא את מקומו באמירת השיעורים לבני השיעור הגבוה בישיבה, ובהנהגת הישיבה. נישא בקיץ שנת ת"ש בעיצומם של ימי השואה כאשר גלתה הישיבה למחוזות ליטא. שהה יחד עם אביו בגיטו קובנא, כאשר אביו רבי אלחנן לימד אותו בימים ההם, כיצד מברכין על קידוש השם בנוסח שמובא בספר השל"ה הקדוש, כפי שקיבל בשעתו מפי החפץ חיים (אור אלחנן, ב, עמ' רפ). נרצח בשואה יחד עם רעייתו הצעירה ביום ט' חשון תש"ב. שרידים מחידושי תורתו נדפסו בספרו של אביו הגדול, ובספרי רעו הטוב רבי שמואל רוזובסקי.
שתי גלויות דואר רשמיות של "מתיבתא רבתא 'אהל תורה' ברנוביץ (פולני')". כ-10X14.5 ס"מ. מצב טוב-בינוני. קמטים. בולי הדואר נתלשו.