מכתב בחתימת רבי ירוחם יהודה ליב אב"ד מינסק ורבי אליהו חיים מייזל אב"ד לודז'. אב תרנ"ד [אוגוסט 1894].
בשולי הדף מכתב נוסף (3 שורות) בכתב-ידו וחתימתו של רבי מאיר שמחה הכהן אב"ד דווינסק. דווינסק, אלול תרנ"ד [ספטמבר 1894].
קריאה לנדיבי עם לתמוך ולסייע בהקמתה מחדש של ישיבת וולוז'ין, עפ"י "רשיון הממשלה הרוממה". מכתב זה שנכתב כמה חודשים לאחר פתיחת דלתות בית המדרש מחדש ע"י השלטונות (באמתלה של פתיחת "מקום תפילה"), קורא לתמוך ולסייע בהקמת "הישיבה הקדושה" מחדש. בתוך הדברים נכתב: "ומחסד הממשלה הרוממה היה לפתוח את הבית הגדול אשר מגדלין בה תורה, וימצאו לטוב להשיב להבית את קדושתה, כי יהיה שם תורה ותפילה כראוי לבית הקדוש הזה". לפני חתימות הרבנים נוספה השורה: "הבעה"ח [הבאים על החתום] בתנאי מפורש באופן שיהיה על פי רשיון הממשלה על פי חוקי הקיר"ה" [הקיסר ירום הודו].
גם ה"אור שמח" במכתבו שבכתב-ידו, מדגיש כי הכל צריך להיעשות על פי רישיון ממשלתי: "אם על הדבר שעוררו הרבנים שי' ינתן רשיון מהממשלה יר"ה, למותר הוא ללבב לבבן של ישראל ועיני העדה לענין נשגב כזה, ליטע תורה ותעודה במקום ירה אבן פינתה אביר הרועים זי"ע [רבי חיים מולוז'ין], וברוכים יהיו מחזיקי עץ החיים... מוצש"ק ב"ך אלול תרנ"ד לפ"ק. דווינסק. מאיר שמחה כהן".
ישיבת וולוז'ין נסגרה ע"י השלטונות הרוסיים בשנת תרנ"ב [1892] בחיי ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין. פקודת הממשלה כללה אז גם הוראה לסלק את כל לומדי-התורה מן העיר, מלבד עשרת האברכים לומדי "כולל ברודסקי", שקיבלו אישור מיוחד להשאר ללמוד בעיר וולוז'ין. לאחר מספר שנים של שתדלנות רבה (ע"י גבאי הישיבה מווילנא וממינסק), וב"העלמת עין" של השלטונות המקומיים, הצליחו לחזור ולפתוח את דלתות בית המדרש שננעלו בחותמות הממשלה הרוסית, ולהכניס בו את אברכי כולל ברודסקי. שבירת חותמות-השעווה ופתיחת הדלתות נעשתה בחודש ניסן תרנ"ד (אפריל 1894). פתיחת דלתות בית המדרש היתה שלב משמעותי בנסיגה הזוחלת מהאיסור על קיום ישיבה בעיר, כמו שנרמז בפתיחת המכתב שלפנינו, על התכנית למוסס לאט-לאט את האיסור, תוך יצירת מסך ענן וערפל על השינוי: "כך הוא גאולתן של ישראל קימעא קימעא, ולא גאולתן של ישראל לבד גם כל ענין גדול וקדוש אשר הובא בתוך הענן והערפל, ינוצץ לאט לאט, ושב והאיר באור תורה ומצוה". בסופו של דבר הוקמה הישיבה מחדש בשנת תרנ"ט, בראשות רבי רפאל שפירא, ופעלה עד לשנות השואה בראשות בנו רבי יעקב שפירא.
מכתב זה שלפנינו נתפרסם בעתונות האמריקאית של אותם ימים [באופן חלקי, ללא מכתבו הנוסף של ה"אור שמח"], תחת הכותרת "בשורה טובה", המבשרת על הקמת הישיבה מחדש (ראה צילומים מצורפים מעיתון "העברי", ניו יורק, נובמבר 1894י-ינואר 1895. שם נדפס מכתבם של רבי ירוחם ממינסק ורבי אליהו חיים מייזל יחד עם מכתב השד"ר רבי יצחק פערסקי מוולוז'ין. ראה עוד: מ' צינוביץ, ספר עץ חיים לתולדות ישיבת וולוז'ין, עמ' 353-355).
הגאון הגדול רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן (תקצ"ה-תרנ"ו) נודע בכינויו "הגדול ממינסק". תלמידו של הגאון הנודע רבי יעקב מאיר פאדווה. כיהן ברבנות בערים סלץ ופרוז'ני, משנת תרנ"ג כיהן ברבנות במינסק עד לפטירתו. הערותיו וחידושיו על המשניות נדפסו בכרכי המשניות מהדורת ווילנא תרס"ה ונקראו בשם "אור גדול". תשובותיו נדפסו גם כן בשם זה בווילנא תרפ"ד. היה היחיד מגדולי אותו דור שכונה "הגדול", וכפי שנכתב על מצבתו: "ומשמים קזכו לו ויקרא בשם 'הגדול'".
הגאון הנודע רבי אליהו חיים מייזל (תקפ"א-תרע"ב), מילדותו נודע בגאונותו וכבר בגיל שמונה [!] נכנס ללמוד בישיבת וואלוז'ין אצל רבי יצחק מוואלוז'ין. בגיל 19 נתמנה לרבה של הורודוק עיר מולדתו, ובשנת תרי"ג נתמנה לרבה של דרעטשין. לאחר מכן כיהן ברבנות פרוזינא ולומזה, ומשנת תרל"ג כיהן כארבעים שנה ברבנות העיר לודז'. נודע כאחד מגדולי דורו בליטא ובפולין, נודע במעשי חסד מופלגים, בפדיון שבויים ובהצלת משפחות עניות מחרפת רעב. קברו שבלודז' נודע כמקום תפלה ובקשה לישועת הכלל והפרט, והיה מכוסה תמיד ב"פתקאות".
הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (תר"ג-תרפ"ו), גדול גאוני ליטא הלמדנית. גאון וצדיק מופלג, מגדולי הדור וממנהיגי יהדות מזרח אירופה לפני השואה. כיהן כארבעים שנה כרבה של דווינסק (דננבורג, כיום: דַאוּגַּבְפִּילְס Daugavpils, לטביה), לצדו של הגאון רבי יוסף רוזין - הרוגוצ'ובר (שכיהן כרב לעדת החסידים בעיר). מחבר הספרים "אור שמח" על הרמב"ם ו"משך חכמה" על התורה. כבר בדורו נתקבלו ספריו בבתי המדרש ובישיבות כאחד מספרי היסוד החשובים של הלמדנות התורנית, וההתעמקות בפרשנות המקרא, ונדפסו מאז במהדורות רבות.
[1] דף. 37 ס"מ. מצב טוב-בינוני. סימני קיפול. קרעים קלים ובלאי בשוליים העליונים.