שלושה ספרים בעניין המלחמה של הארגונים האנטישמיים נגד השחיטה היהודית: שני ספרים מאת ד"ר יצחק דעמבא, וספר נוסף מאת רבי אלחנן ווסרמן:

● טביחת הבהמה באופנים רבים ושונים, מבוארה ומפורשה על פי יסודי חכמת הנתוח ותורת החיים, על ידי הדוקטור מעדיצין יצחק דעמבא. וילנה, דפוס האלמנה והאחים ראם, תרנ"ג 1893. החיבור דן באופני השחיטה השונים, וביתרונות השחיטה ההלכתית על-פני השחיטה המקובלת אצל השוחטים הרוסים. הספר כולל למעשה את הרצאתו של ד"ר דעמבא בפני "חברת הרופאים בפטרבורג" ופרוטוקולים מלאים של הדיונים שנערכו בועדה זו. מלווה שני איורים: "מקום פגימת חוט השדרה ע"י הדקירה בערף הבהמה לפי "האופן הרוסי"", ו"פלח גלגלת השור שנהרג על ידי הדקירה". כרוך עם המעטפת המקורית.

● השחיטה והבדיקה, צורריהן ומגיניהן, מאת דוקטור יצחק דעמבא – כרך ראשון כולל תולדות רדיפת השחיטה, "צער בעלי חיים" בעם ישראל ובאומות העולם, הוכחות למקורה של השחיטה מן התורה, ולשמירת הבריאות שהיא מביאה. וורשא, דפוס אלכסנדר גינז, תרנ"ו 1896. ככל הנראה לא נדפסו כרכים נוספים. חסר שער ראשון וחסרים עמ' 227-257.

● דעת תורה, "א בעלייכטונג פון יעצטיגען אידישען מצב על פי דעת תורה", מאת רבי אלחנן בונם ווסרמן. [ניו יורק, ללא שם מדפיס, תרצ"ז 1937]. יידיש. התייחסות אמונית לגזרות על השחיטה היהודית בפולין.

שני ספריו של הד"ר יצחק דעמבא (דמבו), רופא בבית החולים האלכנסדרי בפטרבורג, נכתבו כחלק מהמאבק להגנה על השחיטה היהודית, כנגד נסיונות חוזרים ונשנים מצד השלטונות בארצות אירופה ומארגונים אנטישמיים שונים, של צוררי היהודים שפעלו למנוע ולאסור את מנהג השחיטה היהודית. מחקריו של דעמבא נעשו על פי דרישת החברה לצער בעלי חיים ברוסיה, והוכיחו באמצעים פיזיולוגיים ופתולוגיים שונים כי השחיטה היהודית ממעטת מאוד את צערן של הבהמות, וכי הבשר הנשחט על פי שחיטת ישראל בריא יותר לאכילה. מחקריו של דעמבא נתפרסמו ברוסית, אך תורגמו בהמשך גם לגרמנית ולאנגלית, ונודעה להם השפעה בנושא. למידע נוסף, ראה: ר' יעקב הלוי ליפשיץ, ספר זכרון יעקב, חלק שלישי, שאלת השחיטה בישראל, עמ' 209-213.

3 ספרים. גודל ומצב משתנים.

ספר מכתב גלוי עם ספר מלחמת מצוה – "שלחמו קהל הארטהאדאקסען נגד הקמים להרוס... ואחריהם יבואו שאגת האריות הגאונים והצדיקים נגד הקונטרס אוהב משפט...". סיגט, דפוס מנחם מענדיל ווידער, [תרמ"ט] 1888.
הספר כולל את הקונטרסים שפורסמו במהלך הפולמוס: "עין משפט" לגאון רבי שלמה יהודה ליב טאבאק בעל "ערך ש"י"; "ישוב משפט" לאדמו"ר רבי משה האלברשטאם אב"ד בארדיוב, הגאון רבי ישעיה הכהן רובין אב"ד מיהאליפאלווא והגאון רבי פנחס וויינברגר אב"ד ניגרשד; "עמק המשפט" לגאון רבי יצחק אייזיק פרידמן אב"ד נירעדהאז.
רישום בכתב-יד בדף השער: "שייך לכ' חותני הרבני הנגיד החסיד המפורסם וכ' כש"ת מו"ה יעקב יהושע פריינד נרו יאיר לנצח".

[2], ב-סא, [24], פו-פט, [32], קכב-קל, [5], קלו-קנז, [2] דף (חלק מהדפים אינם ממוספרים, בהם שלושת הקונטרסים "עין משפט", "ישוב משפט" ו"עמק המשפט", אשר הופצו בנפרד קודם גמר הדפסת הספר כולו). 23 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. קרעים בדף השער ובדפים נוספים, בהם קרעים חסרים בדף האחרון, עם פגיעות בטקסט, משוקמים בהדבקות נייר ונייר-דבק. חיתוך דפים עם פגיעות במסגרת השער ובטקסט במספר דפים. רישומים בכתב-יד. כריכה חדשה.

הפילוג בקהילת סיגט
בין השנים תרמ"ג-תר"נ התלקחה בעיר סיגט שבחבל מרמרוש מחלוקת סוערת בין החרדים בקהילה שהצטרפו ל"לשכה המרכזית של הקהילות האורתודוקסית בהונגריה", לבין קבוצה מבני הקהילה שסירבה לקבל את מרות הלשכה, הקימה קהילה נפרדת בשם "הקהלה העצמאית הספרדית" ונרשמה בתור קהילת "סטטוס-קוו". בראשות הקהילה האורתודוקסית עמדו האדמו"רים בעל ה"ייטב לב" ובעל ה"קדושת יו"ט" מסיגט, ואילו בראשות המחנה הפורש עמדה האריסטוקרטיה המקומית, ובראשה משפחת כהנא, וכן כמה מחסידי ויז'ניץ.
ככל שחלף הזמן, הפילוג בקהילת סיגט הפך למחלוקת שפילגה קהילות רבות. מרבית רבני הונגריה נטלו בו חלק, וכן רבנים רבים מגליציה ומפולין. שני הצדדים פרסמו כתבים פולמוסיים שונים, הסכמות ופסקי דין, קונטרסים וחוברות, עלונים וכרוזים, התומכים כל אחד בטענותיו.
תולדות המחלוקת, הטיעונים והנימוקים, ההסכמות ותשובות הרבנים והאדמו"רים רוכזו בעיקרם בשני ספרים – הקהילה ה"ספרדית" הפורשת פרסמה את עמדותיה בספר "אוהב משפט" (ראה פריט קודם), וכתשובה לכך פרסמה הקהילה האורתודוקסית את עמדותיה בספר "מלחמת מצוה" שלפנינו.
בספר שלפנינו מובאים הסכמות ותשובות ומכתבי-הסכמה מאת האדמו"ר רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם משינאווא, האדמו"ר רבי יהושע רוקח מבעלז, האדמו"ר רבי שלמה שפירא בעל ה"שם שלמה" ממונקאטש, רבי שלמה ליב טאבאק בעל "ערך שי", רבי חיים צבי מנהיימר אב"ד אונגוואר, רבי יואל צבי ראטה אב"ד חוסט בעל "בית היוצר", ואדמו"רים ורבנים נוספים.
במרוצת השנים הלכה המחלוקת ודעכה, והקהילה הספרדית שבה והצטרפה אל הקהילה הראשית בראשותו של בעל "הקדושת יו"ט" מסיגט.

ספר משפט לעשוקים, "ישפוט על העושק האיום והנבלה הגדולה אשר נעשה להשו"ב דק"ק סענזשארץ ואילוואמניקא יצ"ו, למרת רוח הרבנים הגאונים הצדיקים העומדים לימין אביון...". סאמאש-איוואר, דפוס חיים שאהנפעלד, [תר"ע 1910].
חיבור פולמוסי חריף, מאת ראשי קהילת סענזשארץ (Sângeorz-Băi) בטרנסילבניה ר' יוסף גאנז ור' אפרים מייסטער, שנדפס בעקבות האיסור שהטיל הגה"ק רבי אברהם יהושע פריינד אב"ד אינטרדאם ונאסויד על בשר שחיטתו של השו"ב דקהילת סענזשארץ, השוחט ר' אברהם חיים מאבער-ווישאווא.
בפולמוס אודות כשרות שחיטת השו"ב ר' אברהם חיים השתתפו למעלה ממאה רבנים ואדמו"רים מרחבי הונגריה וגליציה, והמחלוקת אף התגלגלה לערכאות הגויים [באותו מקום ובאותה שנה נדפס קודם לכן ספר "מלחמות חובה", שבו הובאו דברי האדמו"רים והרבנים שתמכו בגאון מנאסוד, ואסרו אף הם את בשר שחיטתו של השו"ב ר' אברהם חיים מסענזשארץ, וביניהם האדמו"רים לבית צאנז, האדמו"רים לבית סיגט-סאטמר, ה"לבושי מרדכי" ממאד, רבי שאול בראך אב"ד קראלי, ונוספים].
החיבור שלפנינו נערך ע"י הדיין ר' דוד מושקוביץ מנאסוד, ומובאים בו דברי סנגוריה ומכתבי-תמיכה מאת אדמו"רי ורבני הונגריה וגליציה, שהתנגדו לאיסור שהטיל הגה"ק מנאסוד על השוחט הנ"ל. החיבור כולל שלושה קונטרסים נוספים: א. קונטרס "משיב מלחמה", "...תשובה מבוררת לעומת המחברת מלחמות חובה אשר הוציאו הרב מענטראדם ועוזריו"; ב. קונטרס "משבית מלחמה", "...יכלכל דברים במשפט על דברי הרבנים האוסרים מרחוק... וימהרו לחרוץ משפט בלי חקירה ודרישה..."; ג. קונטרס "עקד רועים", חוות-דעת הרבנים התומכים בראשי קהילת סענזשארץ ומתירים את שחיטת השו"ב ר' אברהם חיים, ובהם רבי משה שמואל גלזנר אב"ד קלויזנבורג, רבי אברהם בנימין קלוגר מבראדי, רבי שמעון סופר אב"ד ערלוי, המהרש"ם מברז'אן, האדמו"ר רבי אברהם אהרן טייטלבוים מקאלבסוב, הגאון רבי מאיר אריק אב"ד טארנוב, האדמו"ר ה"חקל יצחק" מספינקא, ונוספים.
בדף המגן רישום בעלות של האדמו"ר רבי שמואל שמעלקי לייפער מחוסט: "ב"ה שנת תרס"ט לפ"ק, זה הספר הקדוש והנורה[!] שייך להרב הצדיק המפורסים לתהילה וכו' מרן שמואל שמעלקי שליט"א". חתימה נוספת: "מאיר לייפער".

האדמו"ר רבי שמואל שמעלקי לייפער (נפטר תרצ"ד), בנו של האדמו"ר רבי ישראל יעקב מחוסט, ונכדו חביבו של האדמו"ר רבי מרדכי מנדבורנה. בנו רבי אהרן משה כיהן באדמו"רות בארה"ב.

יח דף; 18; [2], 32; 58 עמ’. 23 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות רבים. קרעים, בהם קרעים חסרים בדף השער, עם פגיעה במסגרת השער, ופגיעה בטקסט באחד מהדפים. קרע משוקם בנייר דבק בדף השער. חותמות. כריכת עור חדשה.

שלשה ספרים: שני חלקי שו"ת זכרון יהודה, מאת רבי יהודה גרינוואלד אב"ד סאטמר – שתי הדפסות שונות של חלק ראשון שנדפס בשנת תרפ"ג, וחלק שני שנדפס בשנת תרפ"ח. מהדורות ראשונות.
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודפשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הדפסה ראשונה, עם סימן ר' בו מופיעה תשובה נגד ההתחברות ל"אגודת ישראל" (שנוסדה באותן השנים).
• ספר זכרון יהודה, חלק ראשון, אורח חיים. בודפשט, דפוס האחים משולם זלמן ומנחם הכהן קאטצבורג, תרפ"ג [1923]. הדפסה שנייה של המהדורה הראשונה, עם החלפת סימן ר' בתשובה בנושא אחר.
• ספר זכרון יהודה, חלק שני, (יורה דעה, אבן העזר, חושן משפט ואורח חיים מהדורה תניינא). אוהעל, דפוס אליעזר דייטש, תרפ"ח [1928]. מהדורה ראשונה.

חלקו הראשון של הספר נדפס פעמיים, ושתי ההדפסות מונחות לפנינו. בהדפסה הראשונה מופיע בסימן ר' מכתב מאת המחבר אל "אלוף נעורי" רבי יוסף חיים זוננפלד, ובו מתקפה חריפה על ההתחברות עם "אגודת ישראל". המחבר מונה מספר טעמים מדוע אין להיכנס לשותפות עם האגודה: ראשית, רבני הונגריה מתנגדים לאגו"י ואם יצטרפו רבני ירושלים לאגו"י, התרומות מהונגריה לתושבי ירושלים יתמעטו, ונמצא שההצטרפות לאגו"י הינה על חשבון מזונם של תושבי ירושלים ועולליהם; שנית, איסור חמור להצטרף לרשעים, והרי הגרי"ח זוננפלד הוא מחשובי תלמידי ה"כתב סופר" רבם של רבני הונגריה המתנגדים נחרצות לאגו"י, וגם אם רבני הונגריה הינם בגדר מיעוט, ראוי לחוש למיעוט "במקום שיש חשש סכנת נפשות... שהתחברות הלזה הוא למכשול גדול ולמזכרת עון לכל בית ישראל ח"ו, מיד ולדורות". המחבר מסיים את תשובתו: "לכן אם עתה לו ישמענו... מחויב לפרסם ברבים כי שקר ענו בו בהג' נ"י, ואדרבא ילבוש קנאת גבר ירא ה' ויצעק בקול גדול: סורו נא מעל אהלי אנשי חברה 'אגודת ישראל', כל עוד שלא יעשו כמצות מנהיגי ורבני אונגארין נ"י שהם מלומדי מלחמות ה'...".
בהדפסה השנייה נדפסו מחדש עמ' קנה-קנח, כאשר הוחלף בהם סימן ר' בסימן חדש בהלכות יום הכיפורים. בזמנו היה מי שטען שמדובר ב"זיוף ספרותי" של "אגודת ישראל", זיוף לא מושלם, שכן הם שכחו להחליף את נושא התשובה במפתחות שבסוף הספר (רי"ל הכהן פישמן, סיני, ג, ה-ו, ת"ש, עמ' תכא-תכג), אך יש מי שסיפר בשם אחד המדפיסים, כי עמד לפניהם שיקול כספי – בשנת תרפ"ג הודפס החלק הראשון, ובסוף אותה שנה התכוננה אגו"י לקראת "הכנסייה הגדולה" הראשונה בווינה. המדפיסים רצו למכור שם את הספר החדש, מתוך מחשבה שלספר של אחד מגדולי הדור יהיה ביקוש רב, אך מאחר שלא ניתן היה להציע למשתתפי הכינוס העולמי של אגו"י ספר שבו נדפסה תשובה אנטי-אגודאית, הם החליפו את התשובה בתשובה אחרת, ואכן נחל הספר הצלחה מרובה (א' הלוי שישא, "שו"ת זכרון יהודה חלק ג'", צפונות, יא, ג, ג, ניסן תשנ"א, עמ' מט).
בסוף שני החלקים נדפסו "שמות הפרענומעראנטען" – שמות החותמים בעשרות קהילות ברחבי הונגריה.
בחלק הראשון (המקורי), חותמת של "משה שמואל לינק, גר טאפאלטשאן". על גבי החותמת חתימה לא מזוהה, ולמעלה רשום "גרינשטיין".
בחלק הראשון (המצונזר), חותמת של "Eduard Duck[esz], Rabbiner Altena" – רבי יחזקאל איזידור דוקקעס (תרכ"ח-נרצח באושוויץ תש"ד), מרבני אלטונה (המבורג). ידיד-נעורים להמהרי"צ דושינסקי עוד מתקופת לימודם בישיבת פרשבורג. נודע בפעולותיו הרבות בתחומי ההלכה ופעולות החסד בעירו אלטונה ובערים אחרות. לצד זה היה ביוגרף וגניאולוג מחבר הספרים הנודעים לתולדות הרבנים ומשפחותיהם בערים אלטונה והמבורג: "חכמי אה"ו" (המבורג, תרס"ח) ו"או"ה למושב" (קראקא, תרס"ג).

חלק א (שני עותקים): [7], ב-קסח, [6] עמ’. חלק ב: [9], ב-רלב עמ’. עמ' רכה-רלב ("שמות הפרענומעראנטען") לא נרשמו במפעל הביבליוגרפיה. 30.5-32 ס"מ בקירוב. נייר יבש ומעט שביר בכרך השני (המצונזר). מצב כללי טוב. כתמים. בכרך הראשון (המקורי) סימני עש קלים. קרעים במספר דפים (עם פגיעות קלות בטקסט בכרך המצונזר), משוקמים בחלקם בנייר דבק. קונטרס דפים מנותק בכרך השני (המצונזר). חותמות. כריכות חדשות.

הגה"ק רבי יהודה גרינוואלד (תר"ח-תר"פ), בעל שו"ת "זכרון יהודה". מגדולי הרבנים וראשי הישיבות בהונגריה. גדול בתורה, שנודע מנעוריו כאיש קדוש וירא שמים. תלמיד ה"כתב סופר" וחתן אחיו רבי יוזפא סופר בן ה"חתם סופר". רבו ה"כתב סופר" אמר עליו בחתונתו שהוא "קודש קדשים". עוד מתקופת בחרותו היה רֵעַ נאמן וידיד נפש של הבחורים ר' חיים זוננפלד (לימים רבה של ירושלים) ור' משה גרינוולד (לימים) רבה של חוסט, בעל "ערוגת הבושם"), ועמד עמם בקשר הדוק כל ימי חייו. כיהן כאב"ד סאבאטיש, בוניהאד ושוראן. בשנת תרנ"ח התקבל לאב"ד סאטמר, וישב שם על כס הרבנות במשך עשרים ושתיים שנה, עד לפטירתו. התנגד למודרנה ולציונות, וחיזק את מוסדות היהדות החרדית האורתודוקסית בעיר סאטמר, בנה מקוואות ותלמודי תורה, בתי מדרש ובתי כנסת. גולת הכותרת של פעילותו בסאטמר הייתה הקמת ישיבה גדולה, בה למדו מאות בחורים, שרבים מהם שימשו בהמשך בדיינות וברבנות קהילות הונגריה ורומניה. בין תלמידיו נודעו: רבי יוסף נחמיה קורניצר אב"ד סעליש וקראקא; רבי שמעיה לעוו אב"ד קערעסטיר; רבי חיים בצלאל פאנעט אב"ד רעטיאג; רבי משה דוד עסטרייכער אבד"ק טשימפא; רבי נפתלי הירצקא העניג אב"ד שארמאש; ועוד.

בתקופת כהונתו כאב"ד סאטמר, קירב מאד את האברך הצעיר רבי יואל טייטלבוים, שלאחר חתונתו קבע בעיר את מקום מגוריו, והיה מעניק לו תמיכה כספית. פעם, לאחר שהולכי רכיל סיפרו על רבי יואל שאינו נצרך כל כך, שכן הוא מפזר הרבה לצדקה, נתרגש רבי יהודה ואמר "א"כ נצרך לו יותר", ואכן מאז העלה לו את סכום התמיכה. לאחר שנים, כשכיהן רבי יואל כאב"ד סאטמר, הזהיר מאד שלא לשנות את המנהגים ההלכתיים של השחיטה בעיר, המיוסדים על הוראותיו הקדושות של בעל ה"זכרון יהודה".

שלושה כרוזים בענייני ארץ ישראל, שנדפסו בירושלים במאה ה-19, בשנים תרמ"ט-תרנ"א בקירוב:

1. "גזירת עירין – פסק גאוני קמאי ובתראי זצלל"ה", מכתבי "חרם" מהרבנים אודות שינוי כספי קופות ארץ ישראל. ירושלים, [תרמ"ט 1889].
מכתבי "חרם" מהרבנים רבי חיים מוואלאז'ין, רבי לוי יצחק מבארדיטשוב, רבי עקיבא איגר, רבי שלמה זלמן מוורשא, רבי משה זאב מביאליסטוק, ועוד רבנים – נגד שינויי מטרה בכספי צדקה שנגבו ב"קופות רבי מאיר בעל הנס" המיועדות לתמיכה במתיישבים בארץ ישראל. בסוף הכרוז מאשר רבי שמואל סלנט את החרם ומעיד כי רבי חיים מוואלאז'ין אישר אף הוא את הכתוב בכרוז "כשני שבועות קודם שנתבקש בישיבה של מעלה".
כנראה נכתב בעת פולמוס נגד גבאים שונים בחו"ל, ולשם כך נדפסו מכתבי הרבנים מלפני כמה דורות, שבשעתם הם אסרו "חרם" על גבאי "קופות רמבעה"נ" שלא להלוות מכספי מעות ארץ ישראל לכל ענין אחר, מכיון ש"אסור לשנות מצדקה לצדקה".

[1] דף, מודפס משני צידיו. 40X24 ס"מ. מצב טוב. כתמים. קרעים קטנים בשוליים.

אינו מופיע ברשומות הביבליוגרפיות של ש' הלוי ב"ספרי ירושלים הראשונים". כרוזים נוספים באותו פולמוס נדפסו בירושלים בשנת תרמ"ז (ראה ש' הלוי, מס' 572; 602), ובהם הופיעו מכתבי רבני בריסק דליטא באותו נושא. כרוז נוסף נדפס בירושלים בשנת תרמ"ט בשם "גזירת עירין", ובו העתקת שלשה מכתבים מהאדמו"ר הזקן מחב"ד רבי "שניאור זלמן במוהר"ר ברוך" בעל התניא, אודות קופות ארץ ישראל (ראה: קטלוג "קדם", מכירה מקוונת 20, פריט 8).

2. "בהמ"ד הרשב"י" – דף מודפס, "פזמון נאה מאת המקובל... שמעון בן לביא זצ"ל, שהיה רב והרביץ תורה בטריפולי". ירושלים, דפוס יצחק הירשענזאהן, תרמ"ט [1889].
כולל הפזמון "בר יוחאי נמשחת אשריך..." מאת רבי שמעון בן לביא, והפזמון "בר יוחאי כנהורא דשמשא" מאת רבי דוד די מדינה. בראש הדף איור (תחריט), של "בהמ"ד הרשב"י – בית המדרש על ציון התנא האלקי רבי שמעון בר יוחאי..." [בקדמת האיור קבר התנא רבי יוחנן הסנדלר עם עמוד ההדלקה שהיה על גביו, בימינו נשבר ראש העמוד].

[1] דף. 40X25 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים וקרעים חסרים קטנים בשוליים, ללא פגיעה בטקסט.

ש' הלוי, מס' 641.

3. "קורא בצדק" – מכתב רבי שמואל סלנט וראשי כוללות האשכנזים פרושים וחסידים, אודות יחידים וארגונים, חלקם מתחזים, המשיגים את גבול קופת רבי מאיר בעל הנס. ירושלים, שבט תרנ"א [1891].
במכתב פונים ראשי הכוללים לנדיבי עם בבקשת צדקה לאור המצב הקשה השורר ביישוב. הם מזהירים על תופעה לפיה "כוללים וחברות פרטיות, או משפחות פרטיות, וגם יחידים פרטים, שכולם נתמכים מבית הועד הזה... ושולחים לעצמם שלוחים ומכתבים ומכנים למעשיהם שם צדקה גדולה... ומזכירים שמות כל הכוללים... והכל בעוה"ר לסמא את העינים, ולנצל את הקופות של רמבעה"נ ולתפוש תמימי דרך בערמה, ה' יכפר". משום כך הם מבקשים "לבל הניח את השלוחים והבקשות ההם לבצע מעשיהם...", וכן "למהר בשילוח כל כסף נדבות רמבעה"נ באופן שיגיע לידינו לא יאוחר מתחלת ניסן והי' להכנת מצה ולחלוקת קמחא דפסחא...". על המכתב חותמים (מודפס) "ראשי ומנהלי כל הכוללות אשכנזים פרושים וחסידים". תחת החתימות, שתי שורות מאת רבי שמואל סלנט: "גם אנכי דור"ש אחינו היקרים ומברכם בכל לב ומבקשם וחוזר ומבקשם לשום לב אל כל הדברים...". מתחת המכתב חותמת הכוללים.

[1] דף, מודפס מצדו האחד. 29X46 ס"מ. מצב טוב. כתמים. סימני קיפול. קרעים קטנים בשוליים.