תלוש-פְּרֶמְיָה – אסימון נייר בערך של 1 מארק (רייכסמארק), ממחנה ההשמדה אושוויץ. הונפק באוגוסט 1944. חתום בכתב יד בצדו האחורי "ק. צטניק 135633".
בחלקו הקדמי של התלוש נדפס הכיתוב "Prämienschein über 1 RM / Konzentrationslager Auschwitz". אסימוני נייר מסוג זה הונפקו במחנה אושוויץ כ"בונוס" לעידוד העבודה. צבי שטאל כותב בספרו "כסף גטאות ומחנות ריכוז" כי "אמצעי תשלום אלה, בעריכים של 1/2 ו-1 מרק ניתנו לנבחרים בלבד במחנה אושוויץ ובעיקר לאסירים לא יהודים. יש דוגמאות... על פיהן זכו גם אסירים יהודים ליהנות מאסימוני נייר 'יקרים' אלה. [...] בשיחות שקיימתי עם ניצולי אושוויץ, הסתבר להפתעתי, שרובם לא ראו מעולם אסימונים כאלה. הם הופתעו לשמוע מפי שבכלל היו קיימים אמצעי תשלום". שטאל מזכיר גם כי בספרו "האדם מחפש משמעות" מספר ויקטור פרנקל על אסימון בעריך 1 מרק שקיבל במחנה ההשמדה אושוויץ ומציין כי אסימון כזה ניתן היה להחליף תמורת תריסר סיגריות ואת תריסר הסיגריות ניתן היה להחליף תמורת תריסר מנות מרק. אסימונים כאלה נחשבים נדירים מאד. [ראה: צבי שטאל, כסף גטאות ומחנות ריכוז (1933-1945), לונדון-חולון 1990, עמ' 52-56].
התלוש שלפנינו ניתן לסופר ק. צטניק בתקופה בה שהה כאסיר באושוויץ ונשמר ברשותו במהלך שנות המלחמה. בצדו האחורי של התלוש חתם בכינויו הספרותי "ק. צטניק" והוסיף את המספר "135633" – מספר האסיר שקיבל במחנה.
ק. צטניק הוא שם העט של יחיאל דינור (לשעבר פיינר, 1917-2001), יליד פולין, משרידי מחנה ההשמדה אושוויץ, שם איבד את כל משפחתו. הגיע עם "הבריחה" לישראל דרך איטליה והקדיש את חייו לכתיבה על חוויותיו מהמחנה. במהלך כתיבת ספריו היה די-נור חוזר אל "הפלנטה של אושוויץ", כשהוא מסתגר בחדרו, לבוש בכותונת האסיר שלו ולא מתקלח, ישן או אוכל ימים ארוכים. את ספריו, המתאפיינים בתיאורים קשים במיוחד, כתב תוך שמירה על אנונימיות מוחלטת ושימוש בשם העט "ק. צטניק". זהותו נחשפה במשפט אייכמן, עת עלה על דוכן העדים.
אורך: 5 ס"מ, רוחב: 7.3 ס"מ. קמטים, סימני קיפול וכתמים.
מקוריות החתימה אושרה על ידי בתו של ק. צטניק, דניאלה די-נור.