שתי מנורות שמן לשבת ולחנוכה (mesrejeh). תימן, המאה ה-19 או המאה ה-20.
סטיאטיט (אבן סבון) מסותת.
1. מנורה עשויה ככוכב בעל תשעה חודים המשמשים כבזיכים. במרכזה עמוד ובו שרידי טבעת מתכת ששימשה לתליית המנורה.
קוטר מרבי: 21 ס"מ. מצב טוב-בינוני. שברים חסרים בקצות הבזיכים. פגמים. טבעת המתכת שבורה וחסרה.
2. מנורה קטנה בעלת שלושה עשר חודים המשמשים כבזיכים. במרכזה עמוד ובו שקע.
קוטר מרבי: 15 ס"מ. פגמים קלים ושברים חסרים.
דגם זה של מנורה חוזר בתרבויות שונות ובתקופות שונות, ויש סבורים שהדבר מעיד על מקורו בתרבות היהודית בארץ ישראל של לפני חורבן בית המקדש ואף קודם לכן. בידודה הגיאוגרפי והתרבותי של תימן, לצד שמרנותה החברתית, הביאו להשתמרותו של טיפוס מנורה זה עד לאמצע המאה ה-20. מנורות אלו שימשו בתימן כמנורת שבת וחנוכה כאחד, והעמוד שבמרכזן נועד למנוע מהן להיות מסווגות בקטגוריה ההלכתית של "מדורה", הפוסלת אותן מלשמש כמנורת חנוכה.
ספרות: Ester Muchawsky- Schnapper, "Oil Sabbath-lamps and Hanukah-lamps of stone from the Yemen", Journal of Jewish Art, vol. 9, 1982, pp. 76-83".