שני דפים בכתיבת יד קדשו של רבי יעקב אבן צור - היעב"ץ, אב"ד פאס - נוסחי קמיעות וסגולות. [פאס, המאה ה-18 בקירוב].
שני דפים מתוך חיבור ב"קבלה מעשית", בכתיבת ידו של היעב"ץ, הכוללים עשרים ושלושה נוסחי קמיעות וסגולות, בהם כאלה שנעשה בהם שימוש עד היום, כדוגמת גורל החומש - הידוע בשם "גורל הגר"א", הוצאת כישוף על ידי התכת עופרת בקערה, ואמירת פסוק "ואברהם זקן" לפני מוסף של ראש חודש - אלא שאלה מופיעים כאן בשינויים, בנוסח ובצורה הקדומים והמקוריים. בין היתר מופיעים כאן גם סגולות וקמיעות לעניינים שונים, כגון לשמירה בעת הפלגה בים או בנהר, לשמירת הדרך ולהגנה מאויבים, סגולות נגד כישוף ומחשבות רעות, "לשאלת חלום", "לדרשה... ומיד תתחיל לדרוש וכח זה השם ישגר הדברים וירגילם על לשונך...", ועוד.
בראש הדף הראשון (משני צדיו) הכותרות: "מלקוטי החכם הה"ר אברהם אזולאי נר"ו" [הוא רבי אברהם ב"ר ישראל אזולאי (נפטר תק"א) שעמד בראש חוג מקובלי מראכש, והיה מפורסם גם בפעולותיו בקבלה מעשית]. בדף השני רשימת סגולות וקמיעות ללא כותרת. על זיהוי כתב-היד ככתיבת יד קדשו של היעב"ץ - ראה בחוות הדעת המצורפת.
הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור - היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" - בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי, התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב"ץ (יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו) היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין. בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר - כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגרוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).
[2] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים. סימני עש, קרעים וקרעים חסרים, עם פגיעה קלה בטקסט. שיקומים בהדבקת נייר סביב השוליים.
מצורפת חוות דעת מומחה על זיהוי כתיבת ידו של היעב"ץ, עם פירוט על תוכן הדפים שלפנינו.