שלשה מכתבים לא חתומים, מארכיונו של רבי שמואל סלנט רבה של ירושלים. ירושלים, תרט"ו-תרנ"ז בקירוב 1855-1896].
· מכתב חריף לא-חתום, אודות התנהלותו של "הרב דספרדים... הרב רד"ח נ"י" [רבי דוד חזן], אשר משתמש באמצעות כוח הרשות להכניס אנשים בבית-הסוהר, כדי לבסס את שלטון רבנותו. [בשולי הדף, בקשה למקבלי המכתב: "ידידי ה'! בחסדם, ידונו פתקא הזאת בשריפה אחרי קריאתם... כי אין כוונתי ח"ו לבזות להרב ח"ו בזה, כי אם להציל וכו'... ושלום על ישראל". [ירושלים, אחרי תרט"ו 1855 - רבי חיים דוד חזן בן ה"חקרי לב" עלה מאיזמיר בשנת תרט"ו, וכיהן כ"חכם באשי - ראשון לציון" עד פטירתו בשנת תרכ"א].
· מכתב לא חתום [כנראה כתב-יד סופרו של רבי שמואל סלנט], אל ממוני כולל הורודנא, בו מוזכרת פרשיה קשה של אב שסירב למול ולפדות את בנו התינוק, באמרו כי הוא בן של נכרי ולא בן-ישראל. ירושלים, חשון תרל"ג [1872] - בתוך הדברים מוזכר נכד הגר"א "הגאון הצדיק ר' אליעזר לנדא שיחיה" שהיה מראשי כולל הורודנא.
· טיוטת מכתב לא-חתום [כנראה כתב-יד סופר ה"ועד הכללי" או סופרו של רבי שמואל סלנט], אל רבי חיים ברלין. ירושלים, כסלו תרנ"ז [1896]. בתוך הדברים תשובה בענין אפשרות עלייתו של רבי חיים לכהן כרב בעיר, ובה מפורטים קשייו של ה"ועד הכללי" להבטיח לו משכורת ולמנותו לתפקיד רבנות, משתי סיבות: א. פטירתו של רבי יוסף ריבלין "אשר הוא היה הבריח התיכון בבית הועד הכללי". ב. שערורית פתיחת "כולל אמריקה", אשר אמור להסב מה"ועד הכללי" את כל ההכנסות ממגביות באמריקה "ועמודי הבית הגדול הזה מתרופפים כעת". [רבי חיים ברלין עזב באותה תקופה את רבנות קוברין, ולאחר שלא הצליח לעלות אז לירושלים כיהן כעשר שנים ברבנות יעליסאוועטגראד (Elisawetgrad, פלך חרסון), עד שעלה לבסוף לירושלים בשנת תרס"ו].
3 מכתבים, גודל ומצב משתנים. באחד מהם נמחקו בקשקוש בעט ובטיפקס פרטים מזהים של שמות אנשים המוזכרים במכתבים.
דרכו של הגאון רבי שמואל סלנט היתה לכתוב את מכתביו ע"י צוות סופריו ומזכיריו, כאשר לפעמים היה מוסיף את חתימתו בכתב-ידו או בחותמתו. כנראה, שחלק או כל הפריטים שלפנינו, הנם מכתבים או טיוטות מכתבים שנכתבו בשליחות רבי שמואל סלנט בעצמו.