צמד פריטי טקסטיל – פרוכת גדולת ממדים המתארת את "שבעת המינים" ומפה תואמת ל"דוכן" ("תיבה" / "בימה") – מעוטרים ברקמות מפוארות ונושאים כתובות-הקדשה תואמות ומחורזות. איטליה, [המאה ה-18].
רקמת חוטי מתכת זהובים וכסופים, חוטי מתכת סליליים וחוטי מתכת רקועים (Tel) על גבי בד קטיפה ותשתית מגזרות-קרטון; זהרוני מתכת ("פייטים"); סרטי ברוקד משי; גדילים מחוטי מתכת ומחוטי כותנה; גב עשוי יריעות בדי כותנה, פשתן, ברוקד ומשי, חלקן צבועות; טבעות פליז לתלייה.
1. פרוכת גדולה, לחג השבועות.
במרכזה רקמה מפוארת המציגה אילן פורח ונושא פירות, מעוצב כמעין אלומה הקשורה בסרט. מענפי האילן צומחים "שבעת המינים" (שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, עפ"י דברים ח', ז'-ח') ובהם שיבולי חיטה ושעורה, אשכולות ענבים ועלי גפנים, תאנים ועלי תאנה, רימונים (עם רקמה המדמה את גרעיני הרימון על גבי בד קטיפה אדום), ענפי זית וענף נושא תמרים. בראש האילן מתנוססת הכתובת "פרכת הקדש" ומשני צדיו רקומה כתובת מליצית ומחורזת, ערוכה בשני בתי-שיר: "מורה יורה / בו יוצאים / אילן נאה / שבעה מינים / ונצר יפרח [צ"ל יפרה] / פירות נאים // חטה שעורה / אל פֶּה לא בא / גפן ותאנה / אך עינו רמה / דבש תמרה / אל הרקמה" (על אף התלבטות-מה בדרך קריאת המליצה, נראה כי יש לקרוא את שש השורות העליונות כבית אחד ואת שש השורות התחתונות כבית שני). מסגרת רחבה ומפוארת, רקומה כולה כמעין סבכה ומעוטרת דגמים צמחיים ופרחוניים הערוכים סביב ובתוך עשרות מדליונים (חלקם אליפטיים) וחצאי-מדליונים. המדליונים מעוטרים בשבעה דגמים שונים המתחלפים ביניהם. ארבעה עיטורי-פינה גדולים ותואמים בפינות הפנימיות של המסגרת.
בהתחשב במסורת אשר רווחה ועודנה רווחת בחלק מקהילות היהודים להתאים את תשמישי הקדושה בבית הכנסת ללוח השנה היהודי, נראה כי הפרוכת שלפנינו נועדה לפאר את ארון הקודש בימי חג השבועות (ואולי עד חג הסוכות?), שכן הביכורים שהיו מובאים בחג השבועות אל הכהנים בבית המקדש היו משבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל.

150X210 ס"מ; גדילים באורך 2.5 ס"מ ובאורך 4 ס"מ בשוליים התחתונים. 8 טבעות פליז לתלייה (שלוש טבעות חסרות). מצב כללי טוב. מעט פגמים, קרעים ותיקונים ישנים. בלאי וסימני פרימה, הן ברקמה ובגדילים, הן בבדים שבגב הפרוכת.

2. "תיקון דוכן" – מפה ל"תיבה".
מפה מלבנית. במרכזה עיטור רחב דמוי עמוד (ייתכן כי הוא מרמז ל"עמוד התפילה"), לשמאלו ולימינו טקסט מחורז בשני בתי-שיר: "זה מורה תיקון דוכן / לכבוד האל עליו שכן / לכבוד ס'ת' עולה כאן / נחמד נורא ומתוקן // יחיש האל לפדות צאנו / יבנה עיר ארמונו / ישיב היכל על תקונו / ישיר לוי על דוכנו". צורת רקמת האותיות, הנוסח המליצי וכן עיטורי המסגרת תואמים כולם לפרוכת הנ"ל. חלקה העליון של מסגרת המפה תפור בפאה העליונה בלבד, ומשמש כמעין כפורת. ארבעת עיטורי-הפינה בחלקה הפנימי של המסגרת עשויים בחלקם מסרטי ברוקד משי. אל המפה תפורה (בצדה האחורי של הפאה העליונה בלבד) יריעת בד ברוקד גדולה אשר שימשה, כנראה, לכיסוי חלקה האחורי של ה"תיבה" ולייצוב המפה הרקומה על גבי ה"תיבה".

123X93 ס"מ + יריעה נוספת 125X175 ס"מ. גדילים באורך 7 ס"מ. מצב כללי טוב. מעט פגמים וקרעים קלים. בלאי וסימני פרימה, הן ברקמה ובגדילים, הן בבדים שבגב.

צמד חד-פעמי של שני פריטי טקסטיל נדירים ומפוארים, מלאכת רקמה עשירה ואיכותית עם מוטיבים אמנותיים יוצאי-דופן. שני פריטי הטקסטיל שלפנינו – ובייחוד הפרוכת – מצטיינים בייחודם האמנותי והעיצובי, אשר כמעט ולא נמצאות לו מקבילות בעולם היודאיקה.
סגנונה של הפרוכת ממזג מסורות עיצוביות שמקורן בקהילות יהודי ספרד שבאימפריה העות'מאנית יחד עם מסורות הטקסטיל והרקמה האיטלקיות העשירות; כך, למשל, ארבעת עיטורי-הפינה הגדולים הושפעו בוודאי מן הרקמה העות'מאנית, שאחד מדגמיה האופייניים כולל מדליון מרכזי, מסגרת ודגמי-פינה (ואשר הושפע מעיטורי כריכות ספרים טורקיים), בעוד שהמסגרת החיצונית מייצגת מסורת עיטור ורקמה איטלקיות. ייתכן כי גם האילן שבמרכז הפרוכת הושפע מדגם "עץ החיים" הטורקי-עות'מאני (Bindalli = "אלף ענפים"), המורכב במקור מאגרטל או מגבעול מרכזי ממנו משתרגים ענפים הממלאים את פני השטח. בכך מעידה הפרוכת שלפנינו – שבוודאי היתה בשימוש בבית-כנסת של קהילת יוצאי ספרד באיטליה – גם על הקשרים ההדוקים ועל יחסי הגומלין שבין יהודי איטליה ליהודי טורקיה והאימפריה העות'מאנית.
לשאלת המוטיב המרכזי שבפרוכת – אילן "שבעת המינים" – הרי שלפנינו דוגמה ייחודית ויוצאת דופן: לא ידוע לנו על אף פריט טקסטיל יהודי אחר עליו מופיע עיטור דוגמת אילן זה, ויש לציין כי הוא מתייחד גם מבחינה אמנותית בקומפוזיציה הא-סימטרית שלו, החריגה בין הדגמים המופיעים בדרך כלל על-גבי פרוכות (ואשר נוטה בדרך כלל לעיצוב סימטרי, אופקית ואנכית); תנועתם החופשית של ענפי האילן יחד עם שפע העלים והפירות יוצרת דימוי חי ועז, המפתיע ברעננותו.
ידועה פרוכת אחת נוספת בלבד, משנת 1736, המציגה את "שבעת המינים" (אוסף המוזיאון היהודי של רומא, Museo Ebraico di Roma, Inv. 430), אלא שבה ערוכים הפירות בנפרד, במסגרת החיצונית, ולא במרכז הפרוכת.
ספרות:
1. יהודי ספרד באימפריה העות'מאנית, אסתר יוהס (עורכת). ירושלים: מוזיאון ישראל, תשמ"ט, עמ' 119-65.
2. Gardens and Ghettos, The Art of Jewish Life in Italy, Vivian B. Mann (editor) Berkeley: University of California Press, 1989, pp. 44-64.
3. Tutti i colori dell'Italia ebraica: tessuti preziosi dal Tempio di Gerusalemme al pret-a- porter, Dora Liscia Bemporad, Olga Melasecchi (editors). Firenze: Giunti, Firenze musei, 2019, p. 154.