ספר משנה תורה, חלק שני, נשים-קדושה, עם המפרשים. [פיורדא, תקכ"ה 1765].
העותק של "היהודי הטוב מגוסטינין", עם חתימת יד קדשו בדף הראשון (דהויה): "זה הספר שייך לי הק' יחיאל מאיר ליפשיץ בהמנוח מ' יעקב צבי זצ"ל". לצדה חותמתו וחותמת בנו: "ליביש בהרב יחיאל מאיר זצ"ל ליפשיץ גאסטנין" (חותמת נוספת שלו בעמוד האחרון).
רישומים נוספים: "ישכר בער במ"ה יהודא ליב ---"; "לה' הארץ ומלואה הק' יוס' מייזלש (רבי יוסף מייזלש מק"ק זיחלין)".
האדמו"ר רבי יחיאל מאיר ליפשיץ מגוסטינין (תקע"ו-תרמ"ח; אנצ' לחסידות, ב, עמ' רז-רי), מגדולי מנהיגי החסידות בפולין, אחר פטירת רבו רבי מנחם מנדל מקוצק. נודע בכינוי "בעל התהלים" ו"היהודי הטוב מגוסטינין". ה"שפת אמת" מגור אמר עליו "כשאני מתפלל בתפילת 'שמונה עשרה' - 'ושים חלקנו עמהם' אני חושב על הגוסטניני".
רבי יחיאל מאיר נולד בעיירה אופוטשנה שבפולין. הוריו נפטרו בצעירותו והוא גדל אצל דודו, רבי שמואל נח ליפשיץ מבעזין, שקרבו לתנועת החסידות. למד בנעוריו אצל רבי משה יהודה לייב זילברברג בעל "זית רענן" מקוטנא, ולאחר נישואיו עבר ללמוד בעיירה גוסטינין. בהשפעתו של רבי מאיר מקוואהל, מוותיקי החבורה של פשיסחה, נסע אל רבי מנחם מנדל מקוצק, והפך להיות מבחירי תלמידיו. במשך תקופת הסתגרותו של הרבי מקוצק, היה רבי יחיאל מאיר בין היחידים שביקרוהו. כאשר נשאל הרבי מקוצק על ידי נאמן ביתו, רבי הירש טומשובר, מי הם ל"ו הצדיקים בדור, השיב לו: "מה חסר לך מיחיאל מאיר שלי...". בהשפעת רבו קיבל עליו רבי יחיאל מאיר את הרבנות בגוסטינין. נתפרסם כבעל מופת. ה"אבני נזר" אמר עליו: "הרב מגוסטנין פועל באמירת עשרה פרקי תהלים יותר משאני בכל תפלותי".
רסא, [1] דף. 34.5 ס"מ. מצב בינוני-גרוע. כתמים, בהם כתמי רטיבות. בלאי. קרעים, בהם קרעים חסרים. סימני עש קשים, עם פגיעות רבות בטקסט. הדף הראשון והאחרון מנותקים. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים ובטקסט במספר מקומות. כריכה ישנה, פגומה ומנותקת, עם סימני עש רבים.