ספר בינה לעתים, דרשות מאת רבי עזריה פיג'ו בעל "גדולי תרומה", חלקים א-ב. ברלין, [תקנ"א 1791].
העותק של הגאון רבי עקיבא איגר, שעבר בירושה במשפחתו, והגיע לידי נכדו רבי יעקב מראוויטץ (חתן רבי אברהם איגר מראוויטץ, בנו בכורו של רבי עקיבא איגר).
בדף השער של חלק א', רישום בעלות כנראה בכתב ידו של רבי עקיבא איגר (הדיו מרוחה): "זה הספר בינה לעתים שייך לי לשמי, הק' עקיבא גינז מא"ש". חתימות ורישומי בעלות רבים של רבי יעקב מראוויטץ בדף השער ובדף א/1: "יעקב מראוויטץ"; "שייך לי לשמי הק' יעקב"; "שייך לי לשמי יעקב מראוויטץ".
בדף [1] של ה"מפתחות" בסוף הספר - שתי הגהות בכתב ידו של רבי עקיבא איגר (אחת מהן בת 20 מילים).
הגאון המפורסם רבינו עקיבא (גינז) איגר (תקכ"ב-תקצ"ח), גדול גאוני דורו. נולד באייזנשטאט, לאביו רבי משה גינז ולאמו בת הגאון רבי עקיבא איגר הראשון [אב"ד פרשבורג, בעל "משנת דרבי עקיבא"]. עוד טרם הגיעו לגיל בר-מצוה למד בישיבת ברסלוי במחיצת דודו ורבו הגאון רבי בנימין וואלף איגר. בהיותו בן ט"ו שנה כבר החל לומר שיעור בפני תלמידים. עם נישואיו בשנת תקל"ח עבר לגור בעיר ליסא בבית חותנו רבי איצק מרגליות. למרות היותו רך בשנים נחשב כאחד מגדולי הלמדנים בעיר, שהייתה מרכז התורה באותה תקופה. בשנת תקנ"ב נתקבל לרב בעיר מארקיש-פרידלנד וייסד שם ישיבה. בשנת תקע"ה עבר לכהן כרב העיר פוזן, בה שימש כ"ג שנים עד פטירתו. אף שם ייסד ישיבה והעמיד תלמידים הרבה. איש קדוש בעל "רוח הקודש", ענוותן ונעים הליכות אשר לא השתרר על הציבור, אך ידע לעמוד בתוקף על כבוד הרבנות וכבוד התורה. התקין תקנות מרובות והקים מוסדות רבים לטובת הציבור. השיב תשובות לאלפי שאלות שהגיעו אליו מכל קצוי תבל, וכתב חידושי תורה רבים.
מצאצאיו נודעו כגדולי דורם: הגאון רבי שלמה איגר (תקמ"ו-תרי"ב) - מנגידי וורשא וממלא-מקום אביו ברבנות פוזן, בעל "גליון מהרש"א" וספרים נוספים; בנו הבכור הגאון רבי אברהם איגר מהעיר ראוויטץ, שערך את כתבי אביו (עם הוספותיו החתומות "אאבה"ה" - אמר אברהם בן הרב המחבר); חתנו הגדול, הגאון רבי משה סופר בעל ה"חתם סופר", שנשא את בתו בזיווג-שני [הרבנית שרל, אֵם-צאצאיו רבי אברהם שמואל בנימין וואלף בעל ה"כתב סופר", ורבי שמעון סופר אב"ד קראקא].
הגהותיו של רבי עקיבא איגר נחשבות בקרב הלמדנים ובעולם הישיבות כבעלות ערך מיוחד, הראויות לעמול ולהתייגע עליהן בשל חריפותן ועמקותן. אף הוא עצמו החשיב את הגהותיו כחיבור הראוי להדפסה, וכפי שניכר במכתביו לבנו רבי אברהם איגר, שנדפסו בראש ספר הגהות רבינו עקיבא איגר, ברלין תרכ"ב. מבין הגהותיו מפורסמות הגהותיו לש"ס, הידועות בשם "גליון הש"ס" (שנדפסו תחילה בחייו בש"ס פראג ובש"ס וילנא), הגהותיו לשולחן ערוך ו"תוספות רעק"א" למשנה. במהלך השנים נדפסו הגהותיו לספרים שונים, במהדורות החדשות של אותם הספרים ובקבצים תורניים.‎ לפי המסופר, רבי עקיבא איגר נהג לכתוב את הגהותיו בשעת מנוחת הצהריים שלו, על גבי הספרים החדשים שהובאו לו (ראה סדר יומו שפורסם ב"עלי זכרון", ג', אב תשע"ה, עמ' ד).
רבי יעקב מראוויטץ, החתום בספר שלפנינו, הוא הדיין רבי יעקב ב"ר מאיר ליטהויער מראוויטץ (נפטר תשרי תרכ"ח), שנשא לאשה את הרבנית חנה בת הגאון רבי אברהם איגר מראוויטץ (תקל"ט-תרי"ד), בנו הבכור של רבי עקיבא איגר. רבי יעקב עמד בקשר שו"ת עם סבו הגדול (ראה תשובות רע"א, קמא, סימן כ"ב וסימן קלה). לימים כיהן כאב"ד וואנגוביץ, ובסוף ימיו שימש כראב"ד אינווארצלוו. בתו היתה הרבנית גליקכה אשת רבי נחום שטרייזאנד אב"ד פארדאן, שהוציא לאור את חידושי רבי עקיבא איגר על שו"ע אהע"ז וחו"מ, יחד עם הגהותיו (מאורן של ישראל, ב, עמ' רעו).
[1], לח; [1], נה, [3] דף. 33.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים. בלאי וקרעים בשולי דפים. קרעים חסרים גדולים, עם פגיעות בטקסט, בדף השער ובמספר דפים נוספים, משוקמים במילוי נייר (בגב השער השלמת מילים חסרות בכתב יד מרובע). כריכה חדשה.