סיכה בגוונים זהב ושחור, משובצת אבני חן (rhinestones), שהייתה בבעלות הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש.
מצורף אישור (פתק בכתב-יד, באנגלית), חתום בעברית בידי הרבנית חנה גורארי' (תרנ"ט-תשנ"א), בתו הבכורה של האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: "אני מעניקה בזאת במתנה... את הסיכה בצבעים זהב ושחור של אמו של גיסי [הרבנית חנה שניאורסון, אמו של הרבי מליובאוויטש]. אחותי [הרבנית חיה מושקא שניאורסון, אשת הרבי מליובאוויטש] העניקה לי אותה בשעה שסיימה לנקות את דירת חמותה [לאחר פטירתה של הרבנית חנה שניאורסון]. בסוף שנות ה-60 לבשתי גם אני את הסיכה". האישור מתוארך – 19 בנובמבר 1989.

ידועות מספר תמונות של הרבנית חנה שניאורסון בשנות ה-50, בהן היא נראית עונדת סיכה הדומה מאוד בצורתה וסגנונה לסיכה שלפנינו.

הרבנית חנה שניאורסון (תר"מ-תשכ"ה, 1880-1964), אמו של האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון – הרבי מליובאוויטש. בתם של רבה של ניקולייב שבאוקראינה, רבי מאיר שלמה וזוגתו הרבנית רחל ינובסקי (בת הרב יצחק פושניץ, רבה של העיירה דוברינקה הסמוכה לניקולייב). אשת-חבר לאביו של הרבי – רבי לוי יצחק שניאורסון. פעלה לצדו במסירות נפש תחת השלטון הקומוניסטי, תחילה במקום רבנותו בעיר יקטרינוסלב (כיום דניפרו), ולאחר מכן גלתה עמו לכפר צ'אילי בקזחסטן, אליו גורש בעקבות פעילותו לשימור גחלת היהדות. בתקופה זו הפיקה דיו מעשבים כדי לאפשר לבעלה להעלות את חידושי התורה שלו על הכתב, ומאוחר יותר סיכנה את חייה כשנטלה עמה את כתביו בנדודיה. מכתביו אלו נדפסו סדרת ספריו "ליקוטי לוי יצחק" על הזהר. רבי לוי יצחק נפטר באלמא-אטא שבקזחסטן בשנת תש"ד.
בשנת תש"ו עברה הרבנית חנה את הגבול מרוסיה לפולין, ומשם נדדה עד שהגיעה לפריז באדר תש"ז. כשקיבל בנה הרבי, שכבר התגורר בברוקלין, את הידיעה שאמו הצליחה להגיע לפריז, עלה על מטוס כדי להיפגש עם אמו לאחר עשרים שנה בהן הפריד ביניהם מסך הברזל. בפריז התעכב הרבי שלושה חודשים כדי לסדר את כל האישורים הדרושים לצורך הגירתה לארה"ב, ובחודש סיון הפליג עמה באנייה לארה"ב.
לאחר הגעתה קבעה הרבנית חנה את מקום מגוריה בסמוך למקום מגורי בנה, בשכונת קראון הייטס שבברוקלין ניו יורק, ברחוב פרזידנט פינת רחוב קינגסטון, בנין מספר 1418. כשלוש שנים לאחר בואה הסתלק האדמו"ר הריי"ץ ובנה רבי מנחם מענדל שניאורסון עלה על כסאו.
הייתה מעורה היטב בחיי החסידים ובפעילויות השונות של חסידות חב"ד, ושימשה כחברת נשיאות נשי ובנות חב"ד בארצות הברית. את זיכרונותיה פרסמה בהמשכים בביטאון נשי חב"ד העולמי "די אידישע היים", בשנת תשכ"ד. בשנת תשמ"ג נדפס הספר "אם בישראל", על אישיותה המיוחדת ועל תולדות חייה. הסתלקה ביום שבת קודש, ו' תשרי תשכ"ה ומנוחתה כבוד בחלקת הרבניות הסמוכה לציון האדמו"ר הריי"ץ והרבי מליובאוויטש. על שמה נוסדה רשת בתי הספר לבנות "בית חנה".
לאחר הסתלקות הרבנית חנה שניאורסון בראשית תשכ"ה, עסקו כלתה הרבנית חיה מושקא שניאורסון והרבנית מינה גורארי' (אשת הרה"ת ר' שלום דובער [בארי] גורארי', כלתם של הרבנית חנה והרב שמריהו גורארי') בטיפול בחפציה ובפינוי דירתה (על כך ראה גם בספר "הרבנית חנה", עמ' 190). על פי האישור המצורף, הרבנית חיה מושקא שניאורסון, העניקה באותה הזדמנות את הסיכה של חמותה הרבנית חנה במתנה לאחותה הרבנית חנה גורארי'.

7X7 ס"מ בקירוב. מצב טוב. כיפופים ופגמים קלים. אחד החלקים רופף.