נפתלי בזם (1924-2018), אריה יהודה / הדלקת נרות.
שמן על בד. חתום.
23X40.5 ס"מ. מצב טוב.
נפתלי בזם (1924-2018), יליד אסן שבגרמניה, עלה לארץ ישראל בשנת 1939 במסגרת "עליית הנוער", ובשנים 1943-1946 למד באקדמיה לאמנות "בצלאל". הוריו, אשר נותרו בגרמניה, נספו בשואה. בתום לימודיו ב"בצלאל" נסע ללמד אמנות במחנות המעצר בקפריסין. לאחר מכן
חי כמה שנים בפריז, ועם שובו לישראל בשנת 1952 היה פעיל כאמן בתנועה הקיבוצית. רבות מהעבודות שיצר בזם לאורך השנים עסקו בשואה, בעלייה ובתקומה ובחנו את המרחב הציבורי, החברתי והפוליטי של ישראל. בשנת 1957 זכה בפרס דיזנגוף לציור על ציורו "בחצר הבית השלישי" אותו יצר בתגובה לטבח בכפר קאסם. בשנת 1970 הוזמן לצייר את תקרת אולם קבלת הפנים במשכן הנשיא בירושלים.
"נפתלי בזם נמנה עם דור האמנים הישראליים שאישיותם נתגבשה בתקופת המתיחות והתסיסה, האווירה החלוצית, השאיפה לעצמאות מדינית, מלחמת-הקוממיות וימי 'היינו כחולמים' עם הקמת המדינה. זהו צור מחצבתו; זו קרקע צמיחתה של אישיותו החברתית; זה סוד היותו מושרש במולדת ובשכבת החברה שפניה לקידמה; זה סוד דביקותו בנוף הארץ ובמעשה בניינה. אך שורשי נפשו נעוצים עמוק במסד של הסביבה היהודית בגולה, בביתם של אבא-אימא, שלא זכו לעלות לארץ המקווה [...] הוא נאחז בשורה של סמלים, העשויים לרמז על האלמנטים היהודיים, לעורר אסוציאציות של העיירה היהודית וחייה בעבר, ולשמש כעין ליווי אופטי-ציורי לקינה על בית-ישראל שאבד. דגים אילמים ושחוטים, אריה-יהודה הבוכה, הפמוטות המסורתיים ומיני כלים של יום-יום משולחנו של הבית היהודי וכיו"ב מופיעים ברוב תמונותיו – בנפרד או במשולב, במרומז או במובלט; וכל זה כדי להשרות על התמונה ועל הצופה בה את אווירת הזכירה והקינה" (מתוך: נפתלי בזם, דרכו באמנות ומבחר יצירותיו, מאת צבי זהר. הוצאת "ספרית פועלים", [1966]; מצורף).