ספר מִשְׁנַת חסידים, קיצור חכמת הקבלה ע"פ האר"י, מאת רבי עמנואל חי ריקי. אמשטרדם, ללא שם דפוס, [תק"ב 1742]. מהדורה שלישית של ספר משנת חסידים, שנדפסה בשנה האחרונה לימי חייו של המחבר (המהדורה הראשונה נדפסה באמשטרדם תפ"ז, והשנייה באמשטרדם ת"ק), עם תיקונים ותוספות בעריכת המחבר, על פי כתבי-יד וספרים נוספים שהגיעו לידיו. מהדורה זו נדפסה יחד עם ספרו "יושר לבב". ידועים עותקים מהמהדורה שלפנינו, עם דף שער שונה, בו נשמט פרט השנה, אך מוזכר ספר יושר לבב שנדפס עמו.
הגהות בכתב-יד בדפי הספר (מועתקים מלוח-הטעויות שבסופו).

[1], קנו, [2] דף. 18 ס"מ בקירוב. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות ועובש. בלאי.  קרעים בשולי מספר דפים, עם פגיעות בטקסט בדפים האחרונים. סימני עש במספר דפים, עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים על גבול הטקסט במספר מקומות. רישומים והגהות. כריכה ישנה, פגומה וקרועה.

[1] דף אחרון עם "השמטת לוח הטעיות של משנת חסידים" (ופסקה נוספת הכוללת מעשה מעניין), לא נרשם במפעל הביבליוגרפיה ואינו מופיע בעותקי המהדורות השונות של ספר משנת חסידים שבספרייה הלאומית (יתכן וזהו דף לא ידוע).

המחבר, רבי עמנואל חי ריקי (תמ"ח-תק"ג), מגדולי המקובלים באיטליה, בעל "משנת חסידים" וחיבורים נוספים; נדד רבות, ובין היתר הגיע לארץ ישראל, בה הקים ישיבה בירושלים (בישיבתו זו ישב ה"אור החיים" הקדוש). בשנת תק"ב סובב בין קהילות איטליה לגייס כספים לישיבתו. באותה עת החל להדפיס את ספרו שלפנינו בליוורנו. בראש חודש אדר תק"ג, כשהיה בדרכו ממודינה לבולוניה, התנפלו עליו אנשי צבא נוכרים. הם ניסו להכריחו לאכול חזיר ולאחר שסירב בכל תוקף חנקו אותו למוות ברצועות התפילין שלו ובזזו את כספי הצדקה שאסף. בן דודו, רבי עמנואל בן רבי יצחק בן ציון ריקי, כותב בקינתו: "דמו נמצה כי לא רצה התגאל את נפשו ברה". רבי יעקב מלונדין בהקדמתו לספר "שבעה עינים" (ליוורנו, תק"ה) כותב על הירצחו של רבי עמנואל חי ריקי: "שנהרג על קדושת ה' באותו היום שחזרתי בדרך הזה... שלכדוהו ג' בעלי מלחמה וישפכו דמו ושללוהו סך רב ועצום בעבור קדושת שמו יתברך לבל יתגאל בפת-בגם ולא יתן פיו לבשר החזיר...". בראש הספר "חזה ציון" מופיעה הקדמה אוטוביוגרפית ארוכה מאת המחבר, ובה מספר על תולדות חייו, חיבוריו, נדודיו והמאורעות שעברו עליו. בדברי הסיום של בן המחבר, רבי אברהם שמואל ריקי, הוא מוסיף פרטים אודות אביו ומתאר את סיפור הירצחו: "כי ביציאתו ממודינא יע"א לעבור דרך בולוניא... פגעו בו זדים ארורים... בחרבם על ירכם חגורים... ושללו שלל ובזזו בז והפגיעו באיש קנאי...". הוא מספר כיצד נודע הדבר ליהודי מודינה ואלו הביאוהו לקבר ישראל: "ולא אהיה כפוי טובה... לבני מודינא יע"א... כי כבוד עשו לו במותו, דתכף ומיד שבאה להם השמועה רעה קחו טובי העיר ושמו לדרך פניהם... הוציאוהו מקברו שהיה קבור על שפת הנחל והוליכוהו בקברי ישראל הלא הם בעיר גינטו יע"א...". בסיום דבריו מעתיק בן המחבר דבר מבהיל שנמצא בסידורו האישי של רבי עמנואל חי ריקי, כתוב בכתב-ידו – תיעוד על חלום שחלם ובו הודיעו לו כי הוא נשמת רבי יהודה בן בבא – מעשרה הרוגי מלכות – וכי הוא עתיד למות על קידוש השם. בן המחבר מקדים: "והנני כותב החלום אות באות מלה במילה הנמצא כתוב מכתב-ידו בסדור התפלה שלו..." ואח"כ מביא את "טופס החלום": "זכרון כי בירושלים עה"ק שנת הת"ק חלמתי... לילה אחד כי אני ואחר היינו נהרגים על קידוש ה', ואח"כ באותה שנה עצמה בליל ש"ק... שהיו אומרים לי בחלום נשמת בני... שהיא נשמת תנא א'... ואני שאלתי עלי... אמרו לי ואתה ר' יהודה בן בבא...".