מנורת שבת. הודו (קוצ'ין?), [ראשית המאה ה-20; תוספת חיווט מאמצע המאה ה-20 בקירוב].
פליז יצוק; פח-נחושת; כבלי חשמל.
מנורת-שבת בעלת צורה מעגלית, עם שבעה חללים לתליית כוסיות-שמן. נתלית בעזרת שלושה מוטות עם לולאות בקצותיהם, המתחברים לקרסים בבסיס המנורה.
המנורה שלפנינו חווטה באופן מקצועי וכוסיות השמן שלה הוחלפו בשישה בתי-מנורה המחופים גלילים עשויים פח-נחושת והניצבים על התקנים יעודיים המחוברים אל המנורה בברגים ובמסמרות. חוטי החשמל נמשכים דרך המעגל המרכזי של המנורה אל שלושת המוטות החלולים ומהם אל התקן נחושת דמוי פעמון המצוי בקצה המנורה.
אורך: 70 ס"מ, רוחב מירבי: 35 ס"מ. מצב טוב.
ספרות: ערפה סלפק (עורכת), "יהודי הודו - בני-ישראל, קוצ'ינים, בגדאדים", מוזיאון ישראל, ירושלים, 1995, עמ' 85-84.