מנורת חנוכה גדולה, להדלקה בבית הכנסת. [הודו, המאה ה-20].
עץ; זכוכית.
המנהג לחוג את שמונת ימי החנוכה נפוץ בקרב "בני-ישראל" בהודו רק מהמאה ה-19, כנראה בהשפעת הקהילה הבגדאדית החדשה או בעידודה של קהילת קוצ'ין. קיימת השערה, ש"בני-ישראל" לא הכירו את החג לפני כן משום שאבותיהם הגיעו להודו עוד לפני ימי החשמונאים, במאה השניה לפני הספירה.
גובה: 42.5 ס"מ, רוחב: 52 ס"מ. מצב טוב. בורג חסר בצדה האחורי. כוסיות זכוכית לא מקוריות.
ספרות: ערפה סלפק (עורכת), "יהודי הודו – בני-ישראל, קוצ'ינים, בגדאדים", מוזיאון ישראל, ירושלים, 1995, עמ' 80-81.